| חיים טריקי – הדרך |
אבל כבד בעולם הכשרות ובקרב עדת תימן עם הסתלקותו של האי גברא רבא חכימא, ירא שמים מרבים אשר עמד בגאון על טהרת שולחנם של ישראל והנהיג צוותות של שוחטים בעוז ובענווה, העמיד תלמידים הרבה במסירות גדולה, וכיתת את רגליו להרביץ תורה בישראל הרה"ג הרב מנחם שוקר זצ"ל, שהשיב את נשמתו לבוראו לאחר מחלה קצרה והוא בן פ' שנים בפטירתו.
המנוח זצ"ל נולד במחוז שרעב בתימן בו גדלו חכמים וסופרים בט"ז טבת תש"ה לאביו רבי סולמן זצ"ל ולאמו מרת גנייה ע"ה.
בהיותו בגיל שלוש שנים, עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל במסגרת עליית 'מרבד הקסמים', תוך שהוריו חירפו נפשם להעניק לבנם חינוך תורני על טהרת הקודש, ועמדו כחומה בצורה מול פיתויי ערמה וניסיוניות נכלוליות של אנשי הסוכנות שפעלו באותה תקופה להעלים את ילדי תימן ולהעביר אותם על דעתם.
כילד משכיל נבון וחכם, אהוב על מוריו ורבותיו ומלא תשוקה לתורה, למד בבית הספר 'יסודי התורה' בראש העין, שם רוכזו רוב ככל עולי תימן, ובגיל שלוש עשרה, ניכר האושר על פניו כאשר הרב יהושע שקלאר זצ"ל, הגיע להוריו והציע להם לשלוח אותו ללמוד בישיבה קדושה.
מחמת כישרונותיו הברוכים הוא עמד בכור המבחן ונכנס ללמוד בישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה. ולאחר מכן בישיבת רוז'ין, וכן בישיבת אוהל יעקב בבני ברק.
בהגיעו לפרקו נשא את נוות ביתו מרת פנינה תחי' לבית משפחת דראב, ויחד הקימו בית לתפארה שהושתת על אדני התורה והיראה בכבוד והערכה הדדית.
בתחילת נישואיו, גר ברחוב האי גאון בבני ברק בשכנות למורו הגדול מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א – גאב"ד 'יורה דעה' וחבר מועצת חכמי התורה, ומאז נקשרה נפשו בו כאשר לימדו את כל יסודות הלכות שחיטה ואומנות מלאכת הקודש, עד שמינהו להנהיג את צוותות השוחטים ולהעמיד תלמדים ושו"ב, וידו לא משה ממנו מזה כשישים שנה.
בשנותיו הראשונות חבש את ספסלי בית המדרש בכולל 'חזון איש' בבני ברק, וכן בכולל של הרב פייבלזון בקדימה.
עוד בהיותו צעיר לימים, נפשו נקשרה בענייני שחיטה ודיני טריפות להלכה ולמעשה, והחל לשנן בעמקות ובחריפות סוגיות אלו. החל ממסכת חולין אותה ידע על בוריה, וכלה בטור ובית יוסף, ראשונים ואחרונים. וזאת מלבד בקיאותו העצומה בכל מכמני התורה.
שמו התפרסם במהרה כאחד החכמים הבקיאים ביותר בענייני שחיטה, והיה מדקדק עם תלמידיו להיזהר בכל החומרות בשחיטת הבית יוסף, ולדקדק בטהרת המאכלים על קוצו של יוד בכדי לאפרושי מאיסורא.
ברבות השנים, נדע שמו בשערים כאחד הבקיאים בענייני שחיטה, ותלמידי חכמים ומרביצי תורה הצטרפו לשיעוריו המאלפים והדרכתו הישרה והחכמה על דקדוק הטהרה עד חוט השערה, תוך שהוא מקדיש זמן ניכר ללמוד באופן אישי עם כל אברך ואף מסר שיעורים מפולפלים בקביעות בענייני שחיטת עופות ובהמות והתווה את יסודות שיטת הלימוד בדרך רבותיו.
בשיעוריו היה כמעיין המתגבר בו הייתה ניכרת גאונותו ושקדנותו העצומה בתורה, כאשר היה מעיין גדול, ויודע לבטא ברהיטות ולבאר בלשון צחה ובהירה את הסוגיה בגמרא ולהביאה כשלחן ערוך בטוב טעם לתלמידיו.
התבלט בביסוס את שיטת הלימוד בעיון בקרב האברכים, על מנת שיקנו את היסודות ההלכתיים בבואם להורות הוראות בישראל, ועל פני תלמידיו שעמדו בכור המבחן, ניכרת השקעתו והרבצת תורתו בהם. וכך במסירות נפש לימד תלמידים לרוב. כשתלמידיו מוכרים וידועים כמומחים מהשורה הראשונה בתחום השחיטה, עמד לעזר ולסיוע בכל עת ובכל זמן ללא הגבלה לכל פונה ומבקש בתחום.
עם השנים בהם מסר את שיעוריו בפני תלמידי חכמים ידועי שם, פיתח עבורם שיטות שונות להעמדת הסכין, ואף חיבר את קונטרס "אומנות הסכין" שתהא עזר לתלמידיו.
במשך שנים רבות, שיחרו לפתחו תלמידי חכמים מופלגים שעסקו בענייני שחיטה, והניחו על שולחנו שאלות סבוכות בטריפת בהמות. הוא השיב לשאלות מורכבות שהגיעו אליו החל מאיסור והיתר ועד הכשרת הסכינים ופגימתם, ולכל תשובה נתן נימוק לדבריו.
בשנות כהונתו כרב משחטה הנהיג כללים ללא פשרות כדי לחזק את חומת הכשרות בישראל. הוא ידע על בוריים את כל דיני טריפות וניקור, עמד כחומה בצורה על משמרת הקודש שהשוחטים והבודקים יעשו את מלאכתם כדת וכדין ללא כחל וסרק וללא שום פשרות.
וכך פעל לפי מה שהתווה את דרכו מורו הגדול יבל"א מרן הגר"ש מחפוד שליט"א, בביסוס מערכת כשרות לפי כל הכללים ההלכתיים, החומרות וההידורים ללא שום תלות והתערבות זרה, החל מהליך השחיטה ופיקוח הדוק, דקדוקים וחומרות הנעשים על ידי הרבנים והמפקחים, ועד לפיקוח על אריזתם בפלומבה חותם בתוך חותם.
בתפקידו עמד איתן על דעתו ותקיפותו ללא משוא פנים על משמר הכשרות ולהעמיד טהרת שולחנם של ישראל, כנגד שועלים קטנים המחבלים בחומת הכשרות. שמר על כבודם של השוחטים והעדיף את כבודם על פני כבודו האישי. כל הליכותיו היו דוגמא אישית למופת של ענווה מומחיות ויחס חיובי לאין ערוך למי שפחות ממנו.
כל חייו עמל בתורה, וכל רגע ניצל אותו לעסק התורה כשהוא בז לכל מחמדי תבל ותענוגות האי עלמא וממית עצמו באוהלה של תורה, כי אם בתורת ה' חפצו. היה לו סדר יום קבוע ללימוד חברותות בבוקר, עם נוות ביתו למד תנ"ך וספרי מוסר, ובערב לימד את בניו ונכדיו בביתו את מלאכת השחיטה.
מידת הענווה זו הייתה המידה שדבק בה כל ימי חייו עד יומו האחרון. מעולם לא החזיק טובה לעצמו ולא הכיר בערך גדלותו אף שהכל נדהמו מגודל חריפותו וגאונותו בתורה.
מידותיו הנעלות היו לשם דבר, ברח מכל סרך של כבוד ושררה לה היה ראוי, נזהר מכל אבק של כעס, רכילות ולשון הרע. דבק במידת היושר והאמת, האיר פנים לכל אדם, אציל המידות, בעל הכרת הטוב מעין כמותה, עצם את עיניו מראות ברע, ודבק היה בבוראו.
צהלתו הייתה על פניו, כל קיום המצוות היו אצלו בשמחה עילאית ובחרדת קודש הנסוכה על פניו, והכל בדקדוק רב ובכוונה עצומה מתוך יראת שמים טהורה שהייתה בו. דרך ישרה והשקפה נכונה אותה שנה והנחיל לבניו, תלמידיו ושמעי לקחו.
את תפילותיו קבע בבית הכנסת "שלום ורעות" ברחוב קהילות יעקב ובבית הכנסת רשב"י לעולי לוב ברחוב ביריה בב"ב, שם היה אהוב ונערץ והכל כיבדוהו עד מאוד.
לפני כחודש וחצי בלבד, חלה במחלה קשה, ולמרות זאת קיבל ייסוריו בדומיה, התגבר על מכאוביו והמשיך בסדר יומו על התורה ועל העבודה. בעיצומו של יום תענית י"ז בתמוז, היום בו אירעו חמשה דברים קשים, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה למגינת ליבם של בני משפחתו, תלמידיו ומכירו.
ידידו ורבו מו"ר הגר"ש מחפוד שליט"א, שביקרו בסמוך ממש לפטירתו, קרא בדמע לכל צוותות הכשרות ועובדי מערכת השחיטה, להשתתף הערב במסע הלוויתו של הרב זצ"ל, כשהוא כותב עליו בין היתר: "עמד בגאון על הכשרות מאכלי ישראל עשרות שנים ביראה, וידו לא זזה מידי זה למעלה מחמישים שנה".
זכה והותיר אחריו דור ישרים בנים ובני בנים תלמידי חכמים רמי"ם וסופרים, שוחטים ובודקים כולם בני עליה, ובהם אחיו רב הפעלים הרב אשר שוקר, יו"ר המועצה הדתית בראש העין וחבר מועצת העיר פתח תקווה.
