היום כ"ד תמוז – הוא היום בו החל מסעם של יהודי חבאן אל ארץ ישראל. זהו היום בו עלו על המשאיות בדרכם למחנה העולים בחאשד, היום בו צולמה התמונה המצורפת.
חודש ימים ארך המסע לחאשד, שם המתינו בני הקהילה כשלושה חודשים עד שהגיע תורם לעלות ארצה. יום של שמחה היה זה עבורם, רבים מבני הקהילה לבשו לבן לכבוד תחילת המסע לארץ הקודש. אבותינו לא ידעו לאן מועדות פניהם ומה יעלה בגורלם, רק ראו בעיני רוחם את הבטחת הקב"ה "ושבו בנים לגבולם".
ביום זה, לפני שבעים וחמש שנים, עזבו אבותינו את עיר הולדתם, מכרו את בתיהם ומטלטליהם והלכו אל עבר ארץ חמדה. אל לנו לשכוח את הקושי שחוו אבותינו במסעם לארץ הקודש – את טלטולי הדרך, שודדים וגזירות מחד גיסא ומאידך גיסא, את הזלזול בהם מצד יושבי הארץ – גניבת הילדים, ספרי הקודש ותכשיטי הנשים – לא נשכח לעולם!
סמוכים ובטוחים היו יהודי חבאן כמו שאר העולים מתימן, כי ארץ הקודש – כולה קודש – אך כידוע לנו מה שבאמת התחולל בארץ – גזיזת פיאות ומניפולציות להיטמעות חילונית.
אך למרות כל זאת, עלינו להודות היום לה' על שזיכנו וגאלנו מארץ נכר והעלנו לארץ הקדושה. ביום זה, עלינו לשום אל ליבנו את צוואתם השקטה של אבותינו, להתחזק ולשוב לדרכיהם כפי שהיה בחבאן של לפני כ"ד תמוז תש"י – הם עשו את זה שם – אנחנו נעשה את זה כאן בארץ ישראל.
