שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'. נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com. כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
משמרת הקודש
הגאון רבי משומר צובירי זצ"ל
מסלול של עלייה
הגאון רבי משומר צובירי זצ"ל נולד בליל חג השבועות סביבות שנת תרצ"ט במחוז שרעב שבתימן. הוריו היו יראי שמים ועובדי ה', אשר השרישו בילדיהם את האהבה לתורה הקדושה ולתלמידי החכמים. בילדותו זכו לעלות לארץ הקודש. בתחילה התיישבו במעברת בית ליד ולאחר זמן עברו לגן יבנה, וגם שם חיו במעברה בתנאים לא תנאים, אך שמחה הייתה למשפחה כי זכו לחונן את עפרה של ארץ ישראל.
אביו דאג לחינוכם התורני של הילדים גם כשלא הייתה מסגרת מתאימה. בשנת תשי"א הגיע פעיל תורני ופנה לאביו של רבי משומר זצ"ל, שירשום את ילדיו לישיבת "פורת יוסף" ברחובות בראשותו של הגאון רבי אליהו מאיר קובנר זצ"ל, ועל שמו של הגאון רבי יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל – הסבא מנובהרדוק. בתקופה זו הגיעו לישיבה ילדי עולים רבים, ובה קיבלו את חינוכם התורני שחרץ את עתידם. כמובן שהוריו של הבן משומר שמחו מאוד, ומיד שלחוהו אל הישיבה כשעימו תיק קטן ובו מעט בגדים.
משומר – על שם התורה
הנער הצעיר, משומר צובירי, בלט בשמו בין שאר התלמידים שקיבלו תורה מפי מגיד השיעור, הגאון רבי דוד אייזן זצ"ל. ראש הישיבה הגרא"מ קובנר זצ"ל הביע את סקרנותו, מניין מקור שם זה "משומר"? הנער השיב לו שמקורו מפני שהוא נולד בליל חג השבועות, והיות שמנהג ישראל להיות נעורים וללמוד תורה בלילה זה, נקרא "משומר".
על מסירותם של ראש הישיבה והרבנית עבור בני התורה הצעירים, ניתן ללמוד מדברים שכתב רבי משומר עצמו, שנים רבות לאחר מכן, בקובץ זיכרון לעילוי נשמתה של הרבנית קובנר ע"ה:
נזכרים אנו בתקופה שלפני פתיחת המסעדה [–חדר האוכל] של הישיבה, כאשר סעדו התלמידים על שולחנה של הרבנית ע"ה, הן בימות החול והן בשבת קודש. ההרגשה שלנו הייתה שאנו נמצאים בבית הורים!
מתענגים על הגמרא גם מתוך הרעב!
כך החל את חייו הצעירות במסלול של עלייה ושקידה בתורה מתוך מסירות נפש של ממש בישיבה.
לימים סיפר רבי משומר זצ"ל על אותם ימים קשים, שהעניות הייתה ניכרת מכל פינה, עד כדי שפרוסת לחם אחת עם מרגרינה הייתה נחשבת למעדן מלכים… "אבל היינו מתענגים על לימוד הגמרא גם מתוך תחושת רעב, היינו ישנים בצפיפות כמה תלמידים במיטה אחת. אבל למרות כל זאת – זה לא הפריע מרוב ההשתוקקות והרצון העז ללימוד התורה"!
בלילה אחרי הסדר השלישי לא היה מה לאכול, וכך היה הרב משומר נשאר שוקד על תלמודו עד השעות המאוחרות של הלילה, ובבוקר למחרת היה ניצב על מקומו לתפילה בבית המדרש בין הראשונים.
הראשון במבחן
כאשר עמדו לסיים בישיבה את לימוד מסכת גיטין, הודיע ראש הישיבה הגרא"מ קובנר כי לכבוד הסיום יסעו יחד להיבחן אצל גדולי ישראל, מרנן החזון איש והגרי"ז מבריסק זצ"ל. כבר מאותו יום התכונן הנער הצעיר למבחן ושינן את המסכת בכל זמן פנוי. ואכן, נפש עמל – עמלה לו: כאשר הגיעו לבתי גדולי ישראל, בלט רבי משומר בהיותו הראשון שמשיב לכל שאלה, עד שראש הישיבה ביקשו שלא יענה כדי שיוכלו גם חבריו לענות תשובות…
גם בערוב ימיו, העידו בני ביתו, שכשעלו על יצועם, הרב היה עדיין עם הגמרא או השולחן ערוך על הסטנדר, שקוע בלימודו. זאת למרות שובו אל הבית בשעה מאוחרת, לאחר סידור חופה וקידושין והשתתפות בשמחות של בני היישוב. גם בשעות מאוחרות אלו היה עונה לטלפון, וכשהיו שהתרעמו על המתקשרים בשעה מאוחרת השיב בפשטות: זהו תפקידו של הרב! ועם כל זה, כשקמו בבוקר ראו את אותו המראה: הרב יושב על הסטנדר ולומד לפני התפילה, כאילו לא הלך לישון כלל.
האיש מקדש
כשהגיע רבי משומר לפרק האיש מקדש נשא את נוות ביתו, הרבנית לבית משפחת שרעבי, חניכת סמינר הרב וולף בבני ברק. הרבנית קיבלה על עצמה לסייע לתורתו מתוך מסירות נפש, נטלה את כל ענייני הבית על כתפיה, ודאגה לו בכל נימי נפשה עד ערוב ימיו, כדי שיוכל לעסוק בתורה כאוות נפשו הטהורה.
כך סיפרה הרבנית:
הרב היה נוסע ביום ראשון בבוקר ללמוד בכולל ברמת גן (כי לא היה אז כולל בגן יבנה), ורק ביום שישי בבוקר היה חוזר לביתו. העניות אז הייתה ממש קשה, היינו מחלקים עגבנייה אחת לחמש נפשות! אך הכול היה שווה – בשביל שאבא ימשיך ללמוד ולהתעלות בתורה.
בשנים אלו למד רבי משומר בכולל שעל ידי ישיבת סלונים ברמת גן, אצל הגאון רבי שבתי יגל זצ"ל. באותן שנים זכה לקרבה מיוחדת אצל גדולי ישראל, כמו הגאון רבי צבי מרקוביץ זצ"ל – ראש ישיבת קרלין וחתנו של הגר"ש יגל, הגאון המקובל הדיין רבי יואל קלופט זצ"ל והדיין הגאון רבי זבולון גרז זצ"ל אב"ד רחובות, אשר ראו בו שעתיד הוא לגדולות.
ואכן, שנים ספורות לאחר מכן, פנו אליו נציגי הציבור בגן יבנה בבקשה שיואיל לקבל עליו את תפקיד הרבנות, ואף הגישו בקשה מיוחדת לשם כך לרבנות הראשית. כל תחומי ההלכה והיהדות היו מונחים אצלו בצורה ברורה ובזיכרון נפלא, וכשנבחן ברבנות הבוחנים התפעלו מאוד מהיקף ידיעותיו ועוצם בקיאותו, ומיד סמכו ידיהם עליו.
מרא דאתרא
בשנת תש"ך נבחר רבי משומר לכהן ברבנות עד שארית ימיו – במשך שישים שנה (!). עוד בהיותו בחור, קודם מינויו לרב, כבר מסר שיעורים, ומשהתמנה המשיך בכך ביתר שאת וביתר עוז. הרב מילא תפקיד זה באמונה ובמסירות, ויחד עם זאת דאג להזריח את אור התורה על ידי שיעורי תורה שהיה מוסר בעצמו תמידין כסדרן, נוסף לדאגתו לכל ענייני חיזוק וביצור הדת, כשרות וטהרה בעיר. בהשקעה עצומה פעל למען ריבוי שיעורי תורה, ושמח בכל שיעור תורה שנפתח ביישוב.
בחכמתו העדינה ובצניעותו, בדרכי נועם ובאווירה טובה ידע את הדרך העולה במסילה, לקרב את בני היישוב שישתתפו בתפילות ובשיעורי תורה בבתי הכנסת, כשהוא עצמו היה מכתת רגליו מבית כנסת למשנהו כדי לקרב ולהביא את דבר ה'. פעמים רבות אף הזיל מכספו הפרטי עבור לימודם של נערי חמד, כדי שיתחנכו על פי התורה וילכו בדרך ה'.
רבים העידו ועמדו על דרכו במפגשיו עם תלמידי חכמים ואברכים, אם זה באירועי שמחה, אם זה בפגישות פרטיות ובכל מקום אחר – כאשר הדבר שהיה לנגד עיניו יותר מהכל היה לבקש מהעומד מולו: "תגיד דבר תורה, אמור חידוש טוב"!
הרב היה מחובר לבני היישוב בכל נפשו, הכירם מקרוב ומסר את נפשו למענם בכל עת. בשעתו היה בודק את גבולות העירוב והיה הולך ברגלו בכל יום שישי לוודא שאין תקלה. וכשהיה צריך לתקן, היה הוא בעצמו מסיר את החליפה, מפשיל את שרווליו ומתקן את העירוב. עמד בפרץ וגדר גדרות ביישוב בנושא הקדושה והצניעות, והיה מחזק את הקהל בעניין מקוואות הטהרה. כך גם בנושא הכשרות, הייתה לו עינא פקיחא, והוא עמד בקשר מתמיד עם הרבנות בכל עניין השייך לחיזוק הדת ביישוב.
מעשי הצדקה והחסד שעשה בסתר היו לשם שמים טהורה. רגישות מיוחדת לכבוד הזולת הייתה בו, והקו המוביל שלו היה – לקרב בין כל שכבות הציבור.
על עדינות נפשו העיד במסע הלוויה בנו ממשיך דרכו, הרה"ג רבי שלום צובירי, וסיפר כי בכל שנותיו לצידו – לא זכור לו שהרב זצ"ל כעס על אחד מילדיו, מלבד פעם אחת בבית הכנסת, כאשר אחד הילדים עשה דבר שאינו ראוי. אבל כל הליכותיו היו בחן, בחסד ובמידות נעלות.
בשנת תש"ם נפגש עם הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל, וכן עם הרה"צ רבי משה פרדו זצ"ל. בברכתם ועצתם ייסד כולל אברכים בגן יבנה, על ידי מוסדותיו "תורה וחסד". אל הכולל היו מגיעים מדי יום ביומו גם אברכים מערים אחרות, בהסעה מסודרת, וכך דאג להפצת אור התורה ביישוב. במשך שנים זכה להיכרות ולקרבה מיוחדת עם הגר"ע יוסף זצ"ל, עוד כשהיה רב ראשי בתל אביב, והוא היה מחבבו ואף השתתף בשמחות של ילדיו הראשונים, מתוך הערכה כנה כלפיו וכלפי פעולותיו הרמות.
זכה רבי משומר זצ"ל לעמוד גם בראשות המפעל הרוחני "משכן שילה". מפעל זה נודע בעיקר בזכות הגיליון התורני המפואר הרואה אור מדי שבוע, כבר במשך שנים, ומופץ בכל רחבי הארץ לזיכוי הרבים – בהיותו מלא בתורה, הלכה ומוסר מכל גדולי ישראל.
"אינך יכול שלא להתפעל"
כך תוארו פעליו הרבים של רבי משומר צובירי זצ"ל בכתבה שהתפרסמה בעיתונות הכללית בכ"ט אלול תשכ"ט, תחת הכותרת "חיי דת תוססים בגן יבנה".
יש להדגיש שהיה זה פחות מעשור לאחר תחילת כהונתו, בהיותו צעיר לימים, וכבר אז ניכר מרצו הרב לפעול למען כל דבר שבקדושה.
וכך מתאר הכותב:
ביתו של הרב הראשי בגן יבנה מוכר לכל ילד במושבה… "עד אשר נזכה לבית של ממש [למועצה דתית], משמש חדר זה את כל ענייני הרבנות והמועצה הדתית", אומר הרב צובירי ומצביע על חדר בתוך ביתו הפרטי, העמוס בתיקים, ניירות, ספרייה וכל הקשור למשרדי הרבנות.
הרב משומר צובירי, איש הליכות וגדול בתורה, נושא זה שנים רבות את נטל הרבנות וענייני הדת על שכמו.
בראותך את הנעשה במושבה אינך יכול שלא להתפעל ממרצו וכושרו של הרב הצעיר בן תימן, המשמש בקודש זה תשע שנים.
תחילה הייתה בגן יבנה מועצה דתית ללא רבנים, ומסתבר שפעולותיה היו דלות ומצומצמות. משנבחרו שני הרבנים, הרב משומר צובירי והרב יוסף ויינר, הוחל בהקמה ושיפוץ בתי כנסת, קביעת שעורי תורה וזמני תפילה. עתה קיימים בגן יבנה 12 בתי כנסת לעדות השונות ובכולן משתדל הרב צובירי לדרוש בפני הציבור…
מפעל נאה הקים הרב צובירי לנערי המקום – שיעורים תורניים קבועים בשעות אחר הצהריים בבית הכנסת שבמרכז. בדעת הרב לפתח ולהרחיב מסגרת זו…
נוסף לשנים עשר בתי הכנסת הקיימים בגן יבנה, מתכוננים הרבנים ואנשי המועצה הדתית להקים בית כנסת מרכזי שצריך לעלות כמאה אלף לירות. עד כה הצליחו לגייס רק עשרים אלף לירות בלבד, "ועל הסכום הנותר יצטרכו לעמול קשות" – אומר הרב צובירי…
ביוזמת משרד הדתות נערכה בגן יבנה בדיקת תפילין ומזוזות. באחת החנויות במושבה גילה הרב מזוזות שאינן אלא נייר מצולם. מובן שננקטו כל הצעדים הדרושים ובעל החנות נתן הבטחה להיזהר מכך להבא.
מעתיק השמועה
מאמרים תורניים פרי עטו, בהלכה ובאגדה, התפרסמו בביטאון "המסילה" מטעם איגוד בני הישיבות, אשר תקופה מסוימת אף עמד בראשותו. לאחר מכן המשיך לפרסם מתורתו בביטאון איגוד רבני תימן שנקרא בשם "אמונים".
מיוחד היה רבי משומר זצ"ל בהנצחת מסורת קהילות קודש שרעב, כאשר רבים ניאותו לאורו וביררו אצלו את מנהגי הקהילה. הוראות ופסקים מרובים נדלו והושקו מתורתו, בפרט בקבצים התורניים "הלכה ומסורה", ובחיבורים נוספים.
בנותן טעם להעלות כאן מעשה מרתק על חשיבות שמירת המנהגים, כפי שסיפר רבי משומר זצ"ל עצמו. דבריו נסובו על המנהג להוסיף הדס שוטה בארבעת המינים, מלבד שלושת הבדים של הדס משולש, וכך כתב:
בדידי הוה עובדא, לפני כיובל שנים, השגתי שלושה בדי הדס משובחים, מה שנקרא צפתיים. ובערב סוכות נחתכו, והיו כל כך יפים, משובחים ונחמדים למראה. אמרתי לעצמי: אין צריך בהדס שוטה, לא לנוי ולא להגנה, הרי כך הם יפים למראה. ומה חשכו עיני למחרת, כשהגיע זמן הנענוע, והנה כל העלים נשרו. אמרתי: אין זאת אלא משמים הורוני שאין לשנות מנהג אבות, ובפרט כמוני שצריך לשמש דוגמא לאחרים.
לא מסוגל לפגוע ביהודי!
על דאגתו ומסירותו לבני היישוב סיפר חתנו, הרה"ג רבי דוד גדסי:
בימים שלפני חג הפסח, היה ביתו של המרא דאתרא מלא וגדוש במוצרי מזון לפסח בכשרות מהדרין, אותם היה מביא עבור התושבים המבקשים להדר, והם רכשו זאת במחיר הקרן – ללא כל רווח לרב, שרק רצה לדאוג לתושבים. ברם, היו תושבים שהגיעו ונטלו ממוצרי המזון, שערכם מאות שקלים, אך יצאו מבלי לשלם.
הייתי אומר לרב: "אולי נזכיר להם שצריך לשלם"?
אך הרב היה משיב: "הם חושבים שזו מתנה, ואם נזכיר להם – הם עלולים חלילה להיפגע. ואני – לא מסוגל לפגוע ביהודי"!
וכך נשנה המעשה מדי שנה, כאשר אותם אנשים חשבו לתומם שהמוצרים מחולקים חינם. הם היו באים ולוקחים לבתיהם מכל טוב, על חשבונו של הרב, אך הוא – לא מסוגל לפגוע ביהודי!
בהזדמנויות אחרות הציע לו חתנו להחליף את המרצפות הישנות שבביתו, ולקבוע במקומן מרצפות חדשות ונאות.
אך תגובתו הייתה בשאלה: "זה ייתן לי משהו שם"?! כלומר, האם בעולם הבא תהיה לכך משמעות?
והדברים נוקבים חדרי בטן!
אשכבתיה דרבי
בשנים האחרונות לימי חייו חלה הידרדרות במצב בריאותו. בתקופה האחרונה נחלש יותר, ובשבת קודש פרשת בראשית, כ"ז תשרי תש"ף השיב בביתו את נשמתו הטהורה לבוראה, לקול זעקת "שמע ישראל" של בני משפחתו. הניח אחריו דור ישרים מפואר זרע ברך ה', את הרבנית תבלחט"א, בניו, בנותיו, חתניו, נכדיו, ניניו ובני ניניו ההולכים בדרך התורה והמצוות ומרביצים תורה ויראה בדרכו.
לקראת מוצאי שבת התפשטה הידיעה המרה על פטירתו. רבים התעטפו באבל ויגון על סילוקו של המרא דאתרא, דמות מיוחדת מלאה תורה, ענווה ופשטות אשר כל ימיו דאג להאדיר כבוד שמים ולהעמיד את הדת על תילה. קהל רב השתתף במסע הלוויה שהחל מביתו בראשות תלמידי חכמים, מוקירי זכרו ובני משפחתו, אשר נשאו דברי הספד והתעוררות נרגשים.
כך הספידו הגאון רבי שלום צדוק, רבה של בני עי"ש, וסיפר כי הוא זוכרו עוד בשנות צעירותו כתלמיד חכם ושקדן, שעם עיונו העמוק בסוגיות היה שרוי תמיד בשמחה. בכל עת היה ניכר על פניו העונג של לימוד התורה. ישר דרך בכל הליכותיו ואיש אמונה, משיירי דור חכמים, צדיקים וענוותנים, אשר במשך כיובל שנים עמד בפרץ בחיזוק וביצור הדת.
משם המשיכו לבית כנסת וכולל האברכים "תורה וחסד" שבו הרביץ תורה במשך שנים רבות. משם צעדו קהל ההמונים – תחת מטרי הגשמים שלא פסקו, וכאילו השתתפו אף הם בבכיה ובאנחה על הסתלקותו של צדיק – לכיוון בית העלמין בגן יבנה. שם הספידוהו רבני השכונות, דיינים ובני המשפחה שליט"א. הרבנים ציינו את גודל האבדה של המרא דאתרא והזכירו את מידותיו הגדולות, בצניעות, בפשטות ובהארת פנים לכל אדם ואדם. הם עמדו על מסירותו הרבה לתורה, וציינו את מידת האחריות הגדולה שנשא על שכמו והשקעתו העצומה בתושבים, כאשר תמיד היה מוכן ועומד לפעול למען חיזוק וביצור הדת. בביתו תמיד היה לסמל ולדוגמה, תמיד ראוהו לומד תורה, ואכן זכה לעודד תדיר את ילדיו ויוצאי חלציו ולגדלם לתורה וליראה.
בסמוך לפטירה התבקש הגאון רבי בן ציון מוצפי לכתוב מספר מילים על אודותיו, וכך שרטט את דמות דיוקנו: "איש ירא אלהים, אדם מורם מעם, מרביץ תורה לרבים, ייסד שיעורים רבים בעירו ובסביבה. זכיתי להכירו מקרוב, היה מזמין רבנים מכל חלקי הארץ לחזק את בני קהילתו. בניו וחתניו כולם בני תורה ומלמדים תורה ברבים. דמות מיוחדת במינה, נדיר באישיותו הנפלאה, עם ישראל איבד היום איש תורה מובהק שהרביץ תורה.
על כל אלה דאג להפיץ עלון שכולו דברי תורה באופן תמידי, ובו דברי גדולי הרבנים בארץ, גם דאג לפרסם את גדולי הרבנים הספרדים שבדורות האחרונים, למען ילמדו בני הדור הצעיר עליהם ועל מפעלם.
חבל על דאבדין ולא משתכחין, אנשי אמונה אבדו באים בכוח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזרות. לן יאות למבכי, לן יאות למספד".
בהספדיהם קראו הרבנים לציבור להתעורר, בבחינת "והחי יתן אל ליבו", ללמוד ממעשיו ומדרכיו בעבודת ה', להתחזק יותר ולהרבות בתורה ובמעשים טובים. בתום מסכת ההספדים, ולאחר אמירת הקדיש, יצא מסע ההלוויה בחצות לילה, כשהמונים מלוים את דרכו האחרונה של רבם הנערץ.
כך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת שהייתה סמל של ענווה וצניעות, דמות הוד המלאה בתורה ובעבודת ד', מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
מקורות והרחבה:
הרב מרדכי כהן, "אלפי מנשה"; משכן שילה גיליון 680, פרשת חיי שרה תש"ף; הצופה כ"ט באלול תשכ"ט, עמ' 36; אלון בכות (תל־אביב תשל"א) עמ' 52–54; הרב אלחנן מנצור, קונטרס ארבעת המינים (קרית ארבע תשס"ח) עמ' קיז; תודה מיוחדת לנכדו הרב נתנאל רשד שליט"א על סיועו הרב.
