שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'. נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com. כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
כיריעות שלמה
הגאון רבי שלמה שרעבי זצ"ל
מקטפיה ידיע
המקובל הצדיק רבי שלמה שרעבי זצ"ל נולד במחוז שרעב בשנת תרפ"ז. אביו, רבי נתן זצ"ל, היה מן העוסקים במסירות נפש בהצלת ילדים יתומים, להחביאם, להבריחם מחוץ לגבולות תימן או לאמצם אל משפחתו כילדיו. אימו, מרת לאה, היתה בת רבי יהודה ב"ר אברהם ומרת מרים בת הגאון רבי יפת אברהם תעיזי זצ"ל, ואחיה היה הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל.
כמו שאר בני המחוז, חייו סבבו סביב תורה ותפילה, וכל היום היא שיחתו. לימים סיפר שכבר בגיל שבע החל להניח תפילין, שאותן רכש לו אביו.
הוא הִרבה לתאר את קיום מצות כיבוד אב ואם בתקופת ילדותו ואת הכבוד שרחשו להורים, עד שכאשר חזרו לבית רעבים לא אמרו "אמא, אני רעב", אלא היו רומזים ומזכירים את לשון הפסוק בתהלים (כו, יב): "רגלי עמדה במישור" – ראשי תיבות רעב…
בגיל שתים עשרה כבר הבין וידע בהלכות שחיטה, והיה בקי בעניינים רבים במכמני התורה. בהגיעו לפרקו נשא את בת רבי שלמה חסן זצ"ל, ויחד עם בני משפחתו עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת תש"ט.
בארץ הקודש
לאחר שבתחילה עבד לפרנסת ביתו, המשיך בלימוד אצל דודו אחי אימו, הגאון הקדוש רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, וכן זכה ללמוד אצל הבבא סאלי זצ"ל. אחרי כן הסתגר במשך שלוש שנים תמימות בביתו. בתקופה זו זכה לסיים את הש"ס, ארבעת חלקי שולחן ערוך, הזוהר הקדוש ושמונה שערים לרבנו האר"י ז"ל.
בשנת תשל"ב נפטרה עליו אשתו, והוא נשא את הרבנית יפה ע"ה לבית כהן. היא הייתה בת בית במעונו של דודו הגר"מ שרעבי זצ"ל ונוות ביתו הרבנית ע"ה, שם סייעה בצרכי הבית במסירות, והם אלו ששידכו אותה לרבי שלמה. במשך שנים רבות עמדה לימין בעלה הגדול, ונפטרה כשנה אחריו – בתאריך ד' בתשרי תשע"ג.
בעשרות השנים האחרונות לחייו התגורר רבי שלמה שרעבי זצ"ל בשכונת בית ישראל בירושלים עיה"ק, ובאחד מחדרי ביתו הצר בנה לו בית מקדש מעט.
פשטות וענווה
רבי שלמה שרעבי היה גאון בנגלה ובנסתר, ומעשים רבים על אודותיו התפרסמו אחר פטירתו. ענוותן מופלא שהסתיר את עצמו מכל פרסום. עסק בתורה ופעל ישועות בהצנע לכת, ורבים פנו אליו ונושעו. הוא הִרבה בסיגופים ותעניות, ובכל לילה היה קם לאמירת "תיקון חצות".
אחד ממכיריו תיאר כיצד בצעירותו, עוד כאשר היה עוסק לפרנסתו, נסע עמו ברכב נסיעה ארוכה – ובמשך כל הנסיעה שינן רבי שלמה את לשון הזוהר הקדוש בעל פה!
הסתפק במועט, ומן המעט שחי בו הפריש רבות לצדקה וגמילות חסדים. הוא לא זכה להיפקד בילדים, אך בביתו גידל ילדים אשר היה הוא להם כמו אב ואם, והיה דואג להם לכל צרכיהם ומעלה אותם על דרך המלך.
כל ימיו היה רבי שלמה מסתיר את עצמו, לא הקים לעצמו "חצר" והתנהל ללא גבאים ושאר גינונים, למרות היותו גדול בתורה ופועל ישועות בקרב הארץ, והיה יכול להיות מפורסם מאוד.
כאחד האדם
לא אחת היה נראה נוסע בפשטות באוטובוס, כאחד האדם. באחד הימים עלה מקורבו לאוטובוס וראה את הרב יושב בספסל הראשון, כשפניו מולו. אותו אדם ניסה לברך את הרב לשלום שוב ושוב, אך רבי שלמה לא השיב לו שלום. משהגביה הלה את קולו ועמד ממש למול פני הרב, ניעור הרב ופרש לו את שלומו בשמחה רבה.
באותה שעה הסביר לו רבי שלמה, כי בלכתו ברחוב הוא משתקע בפסוק מסוים ומנסה לחדש בו – וממילא אין הוא שם לב למתרחש סביבו!
תלמידיו העידו כי מעולם לא ראוהו מניח תפילין של רבנו תם, אך הרבנית סיפרה שהיה מניח הן תפילין של רבנו תם והן תפילין דשימושא רבה, אבל זאת בשעת לימודו – כשאיש לא הבחין בכך.
תורה לשמה
הדגיש רבי שלמה, וחזר והדגיש, את חשיבות לימוד התורה לשמה. שלא תהיה הנאה חומרית מן הלימוד, אלא יהיה זה לימוד לשם לימוד תורה!
פעמים רבות נשא דברים על חשיבות הלימוד בספר הקדוש "ראשית חכמה", ונהג לומר שמי שחפץ לזכות ביראת שמים – עליו לשנן כל הזמן את הספר הזה. לו עצמו היה ספר "ראשית חכמה" שהביא עמו ממולדתו, וגם מהדורה חדשה שנדפסה כאן בארץ, אך הוא למד בספר הישן, ונימוקו עמו: "הספר הזה מלא בדמעות של סבא שלי, דמעות שהזיל בשעה שלמד בו"!
כן עסק רבות בספרי רבנו בחיי על התורה, כד הקמח, לחם שלמה ועוד.
וכאשר הזכיר את המשנה באבות (פרק ב משנה ה), "ולא כל המרבה בסחורה מחכים", התבטא ואמר: "לא כל מי שקונה הרבה ספרי קודש, וממלא את הבית מהם – מחכים. צריך ללמוד בהם"!
וכך סיפר אחד ממקורביו בהספדו, ביום השלושים לפטירתו:
כשלמדתי בישיבת "פורת יוסף", פעם באתי אליו אחרי בין הזמנים, בראש חודש חשון. למדנו אז מסכת סנהדרין, והוא שאל אותי אפוא אני אוחז. אמרתי לו את הדף שאני אוחז בו. הוא הגיב מיד: "שם היית לפני בין הזמנים, מה עשית כל בין הזמנים"? הראיתי לו את האתרוג שהיה לי בסוכות. אך הוא אמר: "שבוע שלם לחפש אתרוג? – זה ביטול תורה"!
בפרט הקפיד על לימוד התורה גם בימי שישי ושבת קודש, הנחשבים כיומי דפגרי, באמרו: "שישי שבת זה שליש מהחיים – מה זה לנוח שליש מהחיים"?!
מהו מוסר ההשכל מן הלימוד?
בירושלים עיה"ק היה רבי שלמה זצ"ל מוסר שיעורי תורה בימים מסוימים, ובעיקר בשבתות וימים טובים, לסגל אברכים מתלמידיו, אשר ראו את גדולתו המופלאה בתורה. כפי החקוק בזיכרונם, המתיקות שבה היה לומד עמם הייתה ממש מעין עולם הבא.
עיקר העיקרים אותו היה משנן לתלמידיו: "מה מוסר ההשכל שיצא לנו מן הלימוד, לחיי היום יום בעבודת הבורא"!
הניצחון במשפט
דודו, הגה"ק רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, העריך מאוד את גדלותו, ובאחת הפעמים שלא חש בטוב, ביקש ממנו שימסור את השיעור בבית המדרש במקומו – שיעור בסודות התורה, במשך שמונה שעות רצופות!
באחד הימים הגיעה קבוצת עסקנים מפורסמים לרבי מרדכי שרעבי, כשלנגדם עומד משפט שבו הסתבכו עם השלטונות, ומולם עמדו שישה עדי מדינה.
אמר להם רבי מרדכי: "לכו לרבי שלמה, והוא יוכל לעזור לכם".
כאשר הגיעו אליו, ביקש מהם רבי שלמה את שמות השופטים, התובעים והעדים, והרגיעם כי הוא יתפלל, ובעזר ה' כולם יצאו זכאים. בשפלותו אף הסכים רבי שלמה לבוא עמהם ביום המיועד אל בית המשפט.
ואכן, כדבריו כן היה: כל חמשת העדים הראשונים הופרכו בזה אחר זה, ואילו העד השישי, שבתחילה חשבו אותו לאחד מידידיהם, בבית המשפט הוא התחיל לפתע להעיד נגדם. לפתע התבלבל הלה בעדותו, לא הצליח להמשיכה והתעלף. בסופו של דבר – יצאו כולם זכאים מהתביעה.
בשמחתם כי רבה באו הללו לרבי שלמה, וביקשו לבנות לו דירה נאה ובית מדרש, אך רבי שלמה סירב לקבל מהם מאומה ושלחם מעל פניו בענווה.
במחיצת צדיקי הדור
רבי שלמה שרעבי זצ"ל היה מיודד עם רבים מהצדיקים הנסתרים, וביניהם הצדיק רבי שלמה גרין זצ"ל (החייט), וגאב"ד מאקווא.
כאשר היה הרבי ממאקווא מגיע לירושלים, היישר מקרית אתא הצפונית, עשה לו מנהג קבוע שעליו לא פסח בשום אופן: לבקר בשני מקומות בעיר הקודש – בציון שמעון הצדיק, ובמעונו של רבי שלמה שרעבי – עמו היה משוחח בלימוד, בדברים העומדים ברומו של עולם.
לאחר פטירת רבי שלמה אף הספידו נרגשות, ותיאר את הקשר ההדוק והנסתר שהיה ביניהם.
העוף שהוכשר
כאשר הגיע רבי שלמה לירושלים, התגורר בתחילה בשכונת "זכרון משה", בה כיהן כמרא דאתרא הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית.
פעם אחת, בערב יום הכיפורים, הבחין רבי שלמה בילדה כבת שבע המייללת בבכי. מששאלה על כך השיבה כי אביה – שהיה אחד מצדיקי ירושלים – נפטר זה מכבר, ואימה שלחה אותה להביא את העוף מהכפרות, אבל השוחט אמר שהעוף "טרף". רבי שלמה נתן לה עוף חדש, בדק את העוף שהיה בידי הילדה ואת צומת הגידין שלו, וראה כי העוף כשר.
מיד עלה לביתו של הגרי"י פישר, בדק עמו את העוף, והראה לו כי כשר הוא. בעקבות כך דרש רבי שלמה מהראב"ד שלא ייתן רשות לשוחט לשחוט בשכונה, עד שייבחן מחדש על ההלכות אצל הראב"ד – בנוכחותו.
לאחר מעשה זה היה הגרי"י פישר זצ"ל מכבד את רבי שלמה בגלילת ספר התורה בימי שני וחמישי, והראה לו אהבה והערכה רבה, בראותו את דאגתו לכלל ולפרט.
גמילות חסדים
ביתו של אחד מצדיקי בני ברק התקשתה מאוד במציאת זיווגה, זאת לאחר שכל חברותיה התחתנו וכבר היו אימהות לילדים, והיא עדיין רווקה. אותה נערה הגיעה לרבי שלמה, ושחה בפניו את צערה הגדול.
אמר לה רבי שלמה: "ראי, יש לך בכיתה ילדה יתומה"…
הנערה, שעבדה כמורה, התפלאה והשיבה כי היא לא יודעת על כך.
"תבררי ותראי כי כן הוא כדברי", ענה רבי שלמה, ולאחר מכן הורה לה: "במשכורת הקרובה תקחי את כל הכסף, וקחי עמך את הנערה היתומה. לכי איתה בכל החנויות בבני ברק וקני לה את כל צרכיה, מביגוד ועד הפרטים הקטנים. אל תעזבי אותה עד שתראי כי היא שמחה מאוד, ובעזרת ה' בעוד חודשיים תתחתני".
הנערה עשתה כדברי הרב, ולאחר כמה חודשים באה לתת לו הזמנה לחתונתה!
אין צייר כאלהינו
רבי שלמה זצ"ל לא החזיק טיבותא לנפשיה, והיה אומר: "אנחנו רק מתפללים, וה' יפתח לנו פתח".
באחת הפעמים הגיע לפניו אברך חשוב ושח לפניו בכאב רב, כי הרופאים הודיעו לו שבתו שצריכה לבוא לעולם תהיה חסרה איברים רבים, רחמנא ליצלן.
רבי שלמה נענה בפסקנות: "אין צייר כאלהינו, צר צורה בתוך צורה וברא בה כרעיים ומעיים. לך לשלום, והכל בסדר"!
הלה התעקש כי רופא בעל שם עולמי בדק אותה כמה פעמים וקבע באופן חד משמעי כי הוולד חסר איברים רבים, אולם רבי שלמה השיבו בתוקף: "לא חסר לה כלום"!
ואכן, למרבה הפלא, נולדה תינוקת בריאה ושלמה בכל האיברים.
"נגמרה לך המחלה"!
סיפר אחד מחשובי חסידי צאנז, שהייתה דרכו לבוא אל הרב מדי שבוע, ולהזכיר בפניו את התורמים למוסדות בנתניה – לברכה ולישועה. באחד הימים, בבואו לצאת מביתו, שאלו הרב: "איך מצב בריאותך"?
הלה, שהיה חזק ובריא, השיב: "ברוך ה' מצוין".
אמר לו הרב: "תאכל דבש מלכות, לחזק את המערכות בגופך".
האיש לא שם ליבו לדברי הרב, אלא שלאחר שמונה חדשים גילו בגופו את המחלה הנוראה. מחלה זו דרשה ממנו טיפולים קשים ויקרים, במאות אלפי שקלים, ולאחר שלא נראתה ישועה באופק, הגיע הלה לרבי שלמה וביקש ממנו לברכו.
היה זה כשבוע לפני פורים, ורבי שלמה ענהו: "כעת לא אוכל לברכך, אבל תבוא ביום הפורים – מיד לאחר תפילת הנץ, מוקדם לפני השיעור, ותביא משלוח מנות".
הלה הגיע השכם בבוקר, וראה כי הרב שרוי בעת רצון. להפתעתו, הרב ביקש ממנו לפתוח את פיו ולהרים את לשונו. התבונן בו קמעא, ואמר: "זהו זה, נגמרה לך המחלה".
בהתרגשות ובשמחה הלך אותו אדם לעשות בדיקות נוספות, ולפליאת הרופאים – הכל היה נקי, וטיפוליו הופסקו מיד!
"שיביא מזוזה חדשה"
באחד הימים נכנס לרבי שלמה זצ"ל יהודי שביקש את ברכתו, באמרו כי הוא מסובך עם הרשויות.
הרב הורה לו שעליו לבדוק את המזוזה בחדר השינה שלו, והוסיף: "כאשר אתה מזמין סופר שיבדוק את המזוזה, תאמר לו להביא איתו מזוזה חדשה אחת".
והנה, אותו יהודי הזמין סופר לבדוק את המזוזה, כדברי הרב, ולמרבה הפלא – כאשר הוא הסיר את בית המזוזה האמורה, גילה שהיא ריקה לחלוטין!
הסופר כמובן הכניס את המזוזה החדשה שהביא עמו, ומיד לאחר מכן – כל ענייניו עם הרשויות נפתרו באחת!
דמדומי חמה
בחודשים האחרונים לחייו נחלש רבי שלמה זצ"ל והיה מדבר אך מעט, אך בליל שבת שובה תשע"ב אמר שלמחרת ברצונו להתפלל לפני העמוד ולהפטיר "שובה ישראל". בשל חולשתו לא האמינו הנוכחים שיצליח לעשות זאת, אבל כשבאו בבוקר לתפילה סיפרה הרבנית שכבר מתחילת הלילה לא עצם עין וביקש שיוליכוהו לחדר השני – לבית הכנסת.
ואכן, מקורביו לקחוהו לבית הכנסת, וכשהגיעו ל"נשמת כל חי" קם ממקומו, אמר בעמידה את כל "נשמת", וכאן כלו כוחותיו והתיישב. לפני מפטיר שוב קם, עלה לתורה ובירך את ברכות ההפטרה, ואף התחיל בקריאת הפסוקים הראשונים. אדם נוסף סיים את הקריאה, אולם רבי שלמה התגבר ובירך את הברכות שלאחר ההפטרה. כוח הרצון וכוח אהבת התורה – הם שעמדו לו.
גם ביום הכיפורים, למרות חולשתו העצומה, נעמד בסיום קריאת התורה, בירך והמשיך לעמוד במשך כל קריאת המפטיר, ורק אז התיישב חזרה. למחרת יום הכיפורים אושפז בבית החולים, עד שנתבקש לישיבה של מעלה בערב ראש חודש חשון, כ"ט בתשרי תשע"ב, ומקום מנוחתו בהר הזיתים.
על מצבתו נחקק:
וכל בית ישראל יבכו ויורידו כנחל דמעה על הלקח מאתם ארון הקודש. פה נטמן אדוננו מורנו ורבנו, המנורה הטהורה, עמוד צלותהן דישראל, מזכה הרבים, צדיק יסוד עולם, חסיד ועניו, התמיד בתורה ועבודה מחצות לילה ומעורר השחר, בקי בנגלה ובנסתר, רבים נושעו על ידו, שלשלת יוחסין, שנזדכך בייסורים, החכם המקובל הרב שלמה שרעבי בן נתן ולאה זצוקללה"ה זיע"א.
מקורות והרחבה:
תלמידו הרב יוסף שני, בחגוי הסלע בסתר המדרגה (ירושלים תשע"ג); הג"ר יוסף צברי, שולחן מלכים על חומש דברים (אלעד תשע"ג) עמ' 252–254, 286–288; גיליון פניני הצדיקים 118 (פרשת בראשית תשפ"א) עמ' 3; הרב ירון עמית, נפלאות הצדיקים (תשפ"ב) חלק ב עמ' 142–144.
