לתגובות שלחו ל: n0583265244@gmail.com
פרשת וישלח
בדין תפילת הדרך
"ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בראשית ל"ב, ב').
איתא בברכות דף כ"ט ע"ב, אמר רב חסדא, כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך. מאי תפילת הדרך, יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתוליכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידי, ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, בא"י שומע תפלה. עד כאן. וכן נזכר שם להלן (דף ל' ע"א) שיש לומר ברכת הדרך בלשון רבים, ומעומד, ומשעה שמהלך בדרך עד פרסה, כיעו"ש. וככל הנ"ל הובא להלכה ברי"ף שם, וכן העלה בטור או"ח סימן ק"י, עם חתימת הברכה וכללי הדינים הנזכרים.
וכן העלו ראשונים רבים להלכה למעשה, כדוגמת הרא"ש ורבינו יונה ועוד. וכן הוא בשולחן ערוך סימן ק"י סעיף ד' כתב, היוצא לדרך, יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתוליכנו לשלום וכו'. וצריך לאומרה בלשון רבים. ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה. ואם היה רכוב, אין צריך לירד. ע"כ.
והנה, כתב רבינו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"י הכ"ה) וזו לשונו, הנכנס לכרך, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתכניסני לכרך זה לשלום. ואם נכנס בשלום, אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לשלום. וכשיבקש לצאת, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך זה לשלום. ואם יצא בשלום, אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצילני מכף אויב ואורב בדרך. ובהלכה כ"ג כתב הרמב"ם, כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים, ויתן הודאה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד, הרי זה משובח. עכ"ל.
והנה, בדברי הרמב"ם לא נזכרה חתימה בתפילת הדרך, וכבר תמה על כך הבית יוסף סימן ק"י שם על דבריו, והרמב"ם לא הזכיר תפילת הדרך, אלא שכתב בפ"י מהלכות ברכות הכ"ה שכשיצא מן העיר בשלום, יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום, ותצילני מכף אויב ואורב בדרך, ע"כ. ויש לתמוה, למה לא הזכיר בה חתימה, וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה. עכ"ל מרן בב"י שם.
ובראשון לציון בברכות (שם) לרבינו האוה"ח זצ"ל הביא לתמוה על הרמב"ם, ראשית, כפי שתמה בב"י מדוע לא הזכיר התפילה עם החתימה, מאחר ובגמ' נזכר בה החתימה. ועוד, שבתלמוד נזכר לומר הברכה בלשון רבים, והרמב"ם אמרה בלשון יחיד. זאת ועוד, דתלמודא קאמר עד פרסה, וברמב"ם לא הזכיר שיעור. וכן לא הזכיר אם צריך לומר הברכה בעמידה בהליכה או בישיבה. והביא לדברי הפר"ח שם שדעת הרמב"ם שתפילה קצרה היינו תפילת הדרך, כיעו"ש. ושם האריך להוכיח שבהדיא נראה שלא כדבריו כלל ועיקר.
ולפיכך הסיק, כי סבירא ליה להרמב"ם שהעיקר כסוגיא דברכות לקמן (ס' ע"א) דקתני נוסח תפילת הדרך בלא חתימה, והיא עיקר. וגם נדחו דברי אביי שיש לומר התפילה בלשון רבים דהא מתניתין בלשון יחיד קתני לה, וכן לגבי דין מעומד קאי אתפילה קצרה. ומה שלא הזכיר שתפילת הדרך נאמרת משיעור פרסה, הוא מפני כי לדעתו אין לזה משמעות אחרי שאין בה חתימה, וממילא ניתן לאומרה בכל עת שירצה כתפילה בעלמא. עכתו"ד.
וזה כעין שסיים הרמב"ם שם, כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים, ויתן הודאה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד, הרי זה משובח. וממילא אדרבה וככל שירבה בתפילה וצעקה, הרי זה משובח. וכיוצא בזה פירש בדעת הרמב"ם, בנהר שלום סימן ק"י ס"ק ב'. וראה בשו"ת פרי יצחק חלק ב' סימן א' ד"ה אבל באמת, שפירש לדעת הרמב"ם דדין מעומד וכו' לא איירי אלא בתפילה קצרה ולא בתפילת הדרך, כיעו"ש. (ועיין עוד בראש יוסף בברכות שם, ואליה רבה ועוד שנקטו כהפר"ח בדעת הרמב"ם, כנז"ל).
ובאמת, יש לתמוה מהיכן יצא לו להרמב"ם נוסח התפילות בצאתו מן הכרך וכו', וצורת התפילה בכניסתו וביציאתו, שלכאורה לא נהגו כיום כלל. איברא, שכל עיקר סדר התפילה ליוצא מן הכרך ונכנס אל הכרך, מקורו טהור מתלמוד ערוך בברכות בדף ס' ע"א, וכך הוא הלשון שם: הנכנס לכרך, תנו רבנן, בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום. נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום. ביקש לצאת, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום, ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. עד כאן.
וכבר בבית יוסף שם תמה מדוע כפלו תפילת הדרך, ומהו ההפרש בין סדר התפילה בצאתו מן הכרך לתפילת הדרך עצמה. וכתב ע"ז, ומפשט השמועות נראה, שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמיים, אחת בעת שיצא מן הכרך ואינו חותם בה, והיינו הא דפרק הרואה שם. ואחרת שהוא חותם בה, כדאיתא בסוף פרק תפילת השחר. ויש לתמוה תרתי למה לי, והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלום וליסגי בהכי וכו'. ושוב כתב שאכן כן מתבאר בכל בו (סימן פ"ז) שהוא כעין תפילה אחת.
והלכך העלה כן וכרך דין זה ברעהו, בשולחן ערוך (סימן ר"ל סעיף א') כהאי לישנא, הנכנס לכרך, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום. נכנם בשלום אומר, מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך הזה לשלום. ביקש לצאת, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא בשלום, אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו', עד ברוך אתה ה' שומע תפילה. וזו היא תפילת הדרך שנכתבו היא וכל דיניה בסימן ק"י. עכ"ל.
ובב"ח ובפרישה השיגו על הב"י שם, וכתבו שבודאי הם ב' עניינים ושתי תפילות הן על שני עניינים, תפילת הדרך הידועה והשנויה בברכות דף כ"ט ע"ב ובטור בסימן ק"י, היא לסתם הולכי דרכים שהן בחזקת סכנה, ואפילו לא יעבור דרך כרך, והיא בחתימה כדת של ברכה. ותפילת יוצא ונכנס אל הכרך השנויה בפרק הרואה, איירי בנכנס ויוצא מכרך שמצויים שם מושלים רעים וקשים, ואף הכל בו מיירי באופן שיוצא מכרך ויצא לדרך שכולל יחד עם תפלת הדרך, עיין בדבריהם שם. וראה בספר עיניים למשפט בברכות דף כ"ט ע"ב מה שכתב ליישב דעת הבית יוסף בזה.
ועל כל פנים, עולה מן האמור מקור דברי רבינו הרמב"ם לתפילת יוצא מן הכרך ונכנס אל הכרך וכו', אלא שלדעת רבינו הרמב"ם עיקר תפילת הדרך נשנתה במשנה זו של תפילת יוצא מן הכרך, וממילא אין העיקר אלא כסוגיא דפרק הרואה, והואיל ושם לא נזכר חתימה אף תפילת הדרך לעולם אין צריכה חתימה. ובזה מתבארים כל דיני והלכות תפילת הדרך ויוצא מן הכרך לשיטות הראשונים והפוסקים.
וראיתי במשנה ברורה (סימן ר"ל ס"ק ג') שסיכם את הדברים העולים לדינא בדעת השו"ע והפוסקים דעימיה, שהנה לכאורה הלא בסימן ק"י מבואר שכשיוצא לדרך אומר תפלת הדרך לבד בלא הודאה על שעבר, וגם אינו אומר אותה אלא אחרי שהחזיק בדרך, ומהו זה שכולל הכא תפילת הדרך בהודאה שנותן על העבר וכו', כמפורט בגמ' הנזכרת. וביאר, כי בתפילת הדרך הנזכרת בסימן ק"י איירי ביוצא מעיר קטנה, שאין שם מורא כלל לצאת מן העיר, והרי אומרים תפילת הדרך רק משום מורא הדרך, ולכן אין אומרים התפילה רק כשהחזיק בדרך. ואפילו אם נזדמן אח"כ בדרך נסיעתו, שנוסע דרך כרך, אין לומר כשיוצא מן הכרך אלא ההודאה מודים וכו' עד לבסוף בלא חתימה, כיון שאמר תפילת הדרך בתחילת נסיעתו. ודברי השו"ע הללו, איירי בנכנס לכרך ולן שם, באופן שצריך לומר שוב תפילת הדרך בבוקר, בשביל הדרך שרוצה לנסוע כעת, ומלבד זה הלא צריך ליתן הודאה ג"כ על יציאתו מן הכרך, ולכן כתב שיכרוך שניהם כאחד, ויחתום בתפילתו ומתוך שצריך לומר הודאה בצאתו יאמר התפילה עצמה אז, ויחתום בה כדת. עכתו"ד.
וראוי לציין, כי האמת שבזמן הזה כמדומה שלא נהגו בהודאות הללו, אלא בתפילת הדרך לבדה, וזאת כפי שכתב בערוך השולחן (שם סעיף ד'), שבזמנינו שאין מצוי עלילות וסכנה בצאתו מן הכרך או העיר וכיוצא בזה, לא נהוג עלמא בתפילות אלו. ועכ"פ הזהיר בדברי חז"ל, נכון שיאמר תפילות אלו.
ולעניין מנהגינו, הנה ידוע כי מנהג רבים וטובים להימנע מלברך בשם ומלכות תפילת הדרך, וכפי שכבר העיר על כך מהרי"ץ בעץ חיים דף קע"ז ע"א, שכן היא דעת הרמב"ם הנז"ל. וכן העלה מהר"י צובירי זצ"ל בסידורו כנסת הגדולה (דף תרס"ז) שסידר הנוסח ללא חתימה. וכן הביא בעריכת שולחן (סימן ר"ל סעיף ג') שכתב וז"ל, דעת מרן ושאר פוסקים, שהיוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך, וחותם בה ברוך אתה ה' שומע תפילה. ורבים מבני קהילותינו נוהגים כן עתה, ואומרים אותה בנוסח מורחב ומפורט המצוי בסידורים וכדומה. ובסעיף ד' כתב, לפי מנהגינו, לעולם אין לחתום התפילה עם שם השם, אלא יסיים ברוך שומע תפלה. עכ"ל.
וראה גם למהר"ח כסאר זצ"ל בפירושו שם טוב (שם) שגם תמה על דברי הרמב"ם, מדוע לא הזכיר חתימה לתפילת הדרך, מאחר ובגמ' שלפנינו נזכר חתימה בתפילת הדרך. וכתב שנראה שלא היה כתוב בגמ' שלפניו החתימה. וסיים, ומשום כך יש שמברכים בחתימה, כמו שכתבו בהלכות ומרן בשולחן ערוך באו"ח סימן ר"ל, וכך הוא הנוסח בסידורי הספרדים והאשכנזים. ויש שאומרים אותה בלא חתימה, וכמו שהעיר ג"כ מהרי"ץ בסידור עץ חיים. עד כאן דבריו. ומדבריו נראה שלמנהגינו אין לחתום בשם ומלכות כלל. גם בזית רענן (סימן ק"י ס"ק כ"א) העלה שמנהגינו לברך בלא שם ומלכות, ומכל מקום הנוהג לברך בשם ומלכות יש לו על מה שיסמוך, לפי שכן הוא דעת רוב הפוסקים.
ומאידך ראה זה מצאתי, כי אף בסידור רס"ג (דף פ"ט) מופיע תפילת הדרך עם חתימה בשם ומלכות. וראה עוד בשו"ת הרש"ז (דף ר"ל) לרבינו שלום בן זכריה לפי מנהגי ביצ'א, אף הוא כתב נוסח תפילת הדרך עם חתימה כדת. ויש עוד להאריך בזה, וכאן אשבית קולמוסי בס"ד.
