שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'. נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com. כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
למען דוד עבדי
הגאון רבי דוד לוי זצ"ל
כור מחצבתו
הגאון הגדול רבי דוד לוי זצ"ל נולד ביישוב הסמוך לקעדה, מרחק של כיום הליכה מתעיז, בסביבות שנת תרצ"ו.
עוד כילד רך בשנים ראה ברכה בלימודיו, וכישרונותיו ובקיאותו ניכרו בו כבר בהיותו נער. כך נבחן על כל פסקי הרמב"ם הלכות שחיטה, ושינן את כל התנ"ך – עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י – בעל פה.
בעלייה הגדולה, בשנת תש"ט, עלה לארץ ישראל יחד עם בני משפחתו. כרוב העולים, עברו בני המשפחה גלגולים שונים, עד שעזבו את מחנות העלייה והגיעו להתגורר במעברה הסמוכה למושבה גן יבנה.
רבים רבים מן העולים שהתגוררו במחנה נאלצו להיכנע ללחצי גורמי השלטון, שביקשו מהם לשלוח את ילדיהם לחינוך שאינו דתי. אך בחורף תשי"א – כשנתיים לאחר בואם למעברה, זכה רבי דוד לוי לגורל אחר:
באחד הלילות הגיע למעברה יהודי מבוגר מפתח תקווה, שליח מ"בתי אבות" שעל ידי ישיבת פוניבז', אשר נשלח לקחת ילדים ולהביאם ללמוד בישיבה.
בִּן לילה התארגנה קבוצה של שבעה ילדים מגן יבנה, ולמחרת עזבו את המחנה כשפניהם מועדות לבני ברק.
ברם, לאחר מספר שעות של נסיעה, התברר להם כי הם איחרו את המועד: אמש הגיעו תלמידים חדשים, והמקום כולו תפוס…
באהלי שם
תמורת זאת, הפנו את כל התלמידים לישיבת "פורת יוסף" ברחובות, על שמו של הגאון רבי יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל – הסבא מנובהרדוק, אותה הקים הגאון רבי אליהו מאיר קובנר זצ"ל בשליחותו של מרן החזון איש זצ"ל. בתקופה זו הגיעו לישיבה ילדי עולים רבים, ובה קיבלו את חינוכם התורני שחרץ את עתידם.
בישיבה החל ללמוד רבי דוד אצל הגאון רבי דוד אייזן זצ"ל, מתלמידיו של מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, ובזכות עידודו ותמיכתו החמה עלה והתעלה במשך שנות לימודו בישיבה. הוא הטמיע בקרבו כל הנהגה, אורח חיים והשקפה שראה אצל רבו הגרא"מ קובנר וגדולי התורה האחרים שבהם פגש.
בדברי זיכרון ששרטט לזכרה של הרבנית קובנר ע"ה, תיאר את עמלו של ראש הישיבה הגרא"מ קובנר, כאשר היה מגיע ממרחקים לישיבה כשהוא עמל ויגע, אך כשהתחיל בשיחתו המוסרית – שכח מכל העמל שעבר עליו ביום זה. לצידו הזכיר גם את הגר"ד אייזן, שנשא את העול הרוחני בישיבה, והדריכם במתק שפתיו ובנועם אורחותיו.
וחתם:
התמסרותם של שלושת רועי הישיבה הנ"ל, היו לי ולשאר התלמידים לאור ולמורה דרך, שרק בדרך זו אפשר לזכות בחינוך ילדי ישראל הי"ו לתורה וליראת שמים ולהוציא יקר מזולל.
ונאים הדברים למי שאמרם!
ואכן – חריפותו וכישרונותיו, עמל לימודו שהקיף את כל שעות הסדרים ואת השעות שמעבר להן, לצד אופיו השקט והצנוע, הוסיפו לו ממד של עומק ופנימיות רחוקה מעיני אדם.
"הוא רוצה ללמוד"!
בחודש טבת תשי"ד עבר רבי דוד להסתופף בצילה של ישיבת פוניבז' המעטירה. הוא הופיע לבדו בהיכל בית המדרש, והתיישב בפשטות ללמוד.
הבחין בו הרב מפוניבז', הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, וניגש עליו. מששאלו לרצונו, השיבו בפשטות בהגייתו: "אני רֵצַה לִלְמֵד" – אני רוצה ללמוד! התעניין הרב אם כבר למד גמרא, וכשהשיבו שלמד בישיבת פורת יוסף ברחובות, ניגש לשוחח על אודותיו עם ראש הישיבה הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל.
בעיניים בוחנות של ראש ישיבה, המופקד על קבלת תלמידים וחובתו להיטיב עם הישיבה, הסתפק רבי דוד פוברסקי: "הוא אמנם למד גמרא", הרהר בפני הרב מפוניבז', "אבל כמה למד? ואיך? כמה הוא יוכל להשתלב בלימוד הישיבתי בפוניבז', וכמה יעמוד לו הרצון העז הנוכחי למשך התקופה הקרובה הלא קלה, שצפוי הוא לחוות כאן"?!
אך הרב מפוניבז' הכריע: "אבל הוא אומר שהוא רוצה ללמוד! הוא רוצה ללמוד"!
בסופו של דבר סיכם רבי דוד פוברסקי והורה לנער הצעיר, להכין עד הצהריים דף גמרא – סוגיית מין במינו שבמסכת פסחים דף ל, ואז יבוא להיבחן אצלו. ואכן, הוא למד את הדף בחריפות ובעומק שאפיינו אותו כבר אז, כולל המפרשים, וכשנבחן על כך והפליא בידיעותיו התקבל מיד לישיבה.
כך המשיך את פריחתו התורנית, בשקידה עצומה ובהתמדה כבירה. הוא התמודד עם הניסיונות הקשים לכל בחור, ובפרט לבחור בודד שאינו דובר אידיש, אבל התגבר עליהם – ולמד. בקול, בחשק ובמנגינה, עמל על תלמודו בהתמדה מופלאה.
"ואינו זז מלחקור ולדרוש יפה בכל עניין"
בשנת תשי"ז התבקש רבי דוד לשוב לישיבת "פורת יוסף". היה זה לבקשת רבותיו, לאחר שעסקנים מגן יבנה חפצו למנותו כרב המקומי, והוא הבין כי כך יוכל להשפיע הרבה יותר על הדור הצעיר ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים. מינוי זה לא אירע בסופו של דבר, אך לשם כך היה עליו לשוב לישיבה ולסיים את לימודיו לקראת קבלת תעודת הסמכה לרבנות.
בגן יבנה השפיע רבי דוד על בני הקהילה כולה. למשל, כשראה כאלו שבבוקר השבת נהגו לקדש בברכה, כמו בליל שבת, התאמץ להעמידם על טעותם ולהנחותם בדרך ההלכה. הוא אף ביקש שימשיכו הכל לנהוג במנהג אבותיהם ולהתעטף בטלית גם בליל שבת קודש, ועל אף שבפועל לא עלה דבר זה בידו – הוא עצמו שמר על מנהגו, ובמשך שנים רבות היה האדם היחיד שהגיע לבית הכנסת מעוטף בטלית.
על חשיבותו הרבה בעיני רבותיו ומכיריו, ניתן ללמוד מלשון כתב הסמיכה שקיבל בתאריך כ"ד בניסן תשי"ז, ועליו חתומים הגאונים רבי מאיר צדוק מזרחי – רבה של שעריים, רבי אלימלך בר־שאול – רב העיר רחובות, ורבי יונה שיבר – חבר לשכת הרבנות בעיר.
וכך הם פותחים את דבריהם:
התעודה הזאת תהיה לעדה ולראיה בידי הבחור הנחמד ונעים שקדן בתורה ובעל יראת שמים ומידות טובות, כמר דוד לוי יצ"ו, תלמיד ישיבת פורת יוסף פה רחובות ת"ו זה שש שנים תמימות. שנבחן אצלנו בהלכות של יורה דעה חלק א', בעל פה ובכתב, ומצאנו ראינו שיגע ומצא כדי מידתו וזכה להיות בקי בהלכות הנ"ל, ולפלפל הלכה למעשה בגמרא ופוסקים. והוא מתון ורציני בדבריו ומסקנותיו, ואינו זז מלחקור ולדרוש יפה בכל עניין שהוא עוסק בו, ומציע את מחשבותיו לפני תלמידי חכמים למען יעיינו בהם היטב.
ולאחר שהכתירוהו וסמכוהו בסמיכת חכמים יורה יורה כדת של תורה, ובירכוהו שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולפאר כל מקום שבו יתמנה לרב ומורה הוראה, חתמו בלשון זו:
ורוצים אנו להיות בטוחים כי הרב החריף ובקי מר דוד לוי שליט"א יתן כבוד לישיבת פורת יוסף, אשר בין כתליה נתגדל, ומפי מוריה קיבל תורתו ויראתו והדרכתו הטובה. ויהי רצון שרבים מבני עדתו אחינו בני תימן יצ"ו ילכו ויעלו בדרכיו, לשקוד על דלתי התורה בהיכלי הישיבות הקדושות בארצנו הקדושה, ויהיו לעטרת תפארת לעדתם ולכל עם ה' בציון בית חיינו.
מחיל אל חיל
חדשים ספורים לאחר מכן, בט"ז באלול תשי"ז, נשא את נוות ביתו הרבנית, כשאת חופתם ערך ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין. או אז החל רבי דוד ללמד בישיבת "אור יצחק" ביהוד בראשות הגאון רבי ניסן טורצ'ין זצ"ל, זאת לצד מסירת שיעורים רבים במקומות מגוונים בארץ – יישובים ומושבים קטנים ורחוקים.
לאחר מכן שב למקום גידולו, ישיבת "פורת יוסף", והחל לכהן בה כר"מ. באותה תקופה גם קבע חברותא עם הגאון רבי זבולון גרז זצ"ל, אב"ד רחובות, שהתפעל מעמקנותו ודייקנותו בלימוד.
בשנים הבאות השקיע עצמו בלימוד בכולל "היכל התלמוד" בתל אביב, בו שקדו על תלמודם רבים מאדירי התורה. שם היה שוהה במשך כל השבוע, ורק בשבתות שב לביתו המרוחק בגן יבנה.
בשנת תשכ"ה עבר להתגורר בתל אביב, בשכונת עזרא, בה הרעיף תורה ויראה טהורה על כל סביבותיו. שם פתח את ישיבתו "חומת ציון" שהתקיימה במשך כשנתיים. אולם לבסוף, בשנת תשכ"ט, קבע את משכנה של הישיבה בבני ברק, שם העמיד דורות של תלמידים בני תורה.
הטעות של פקידי הדתות
אווירת לימוד שררה בכל עת בהיכל הישיבה, לצד חינוך מסור ואבהי. עם קשיי ההחזקה השגרתיים הייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת, ועל כך יעיד הסיפור הבא:
באחת הפעמים טעו פקידי משרד הדתות, והעבירו לו סכום אדיר של כסף. לאחר מכן הם נוכחו בטעות, וקראו לו להשיב את הכסף, אך לא היה לו מהיכן להחזיר – הכסף כולו נבלע בסבך החובות של קיום הישיבה…
לבסוף, לא יאומן, ריחמו עליו הפקידים ועזבו אותו! היה זה סכום אדיר שכיסה חובות רבים, והם לא הבינו כיצד קרתה להם טעות כזו, אך רבי דוד ידע כי אין זו אלא סייעתא דשמיא!
הקב"ה יעשה את שלו!
גם כשיצא לארצות הגולה, לאסוף ממון לצרכי החזקת המוסדות, ראה את יד ההשגחה, וכה סיפר אחד הרבנים שפגש אותו בפלטבוש:
לאחר תפילת שחרית יש ארוחה קלה, שבה הגבירים אוכלים ולומדים ואחר כך הולכים לעסקים. זו הזדמנות בשביל ראשי ישיבות וראשי כוללים לדבר איתם, אבל רבי דוד לוי ישב ולמד בצד. למד – כאילו הוא בא לחוץ לארץ כדי ללמוד!
ניגשתי אליו ואמרתי לו, "הרב בא לכאן ללמוד, או להסתובב ולאסוף"?
הוא סימן לי ביד תנועה, בעדינות, כאומר: "זה בסדר"…
אמרתי לו, "בעוד מספר דקות הם הולכים לעסקים שלהם".
אבל הוא השיב לי: "זה בסדר, זה בסדר, הקב"ה יעזור"… כאומר: אני עושה את שלי, והקב"ה יעשה את שלו!
איש האמת
באחד הימים ארגן את כל אברכי כולל "חומת ציון", ונסע עמהם לבית החיים סנהדריה בירושלים. שם חיפש את קברו של הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", וכאשר מצאוֹ חלץ את מנעליו, וכה סיפר:
בעת שהתכוננתי למעמד הנחת אבן הפינה לישיבה, נסעתי ביום שישי בצהריים לירושלים, כדי להזמין את הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ובני ביתו אמרו לי שהוא בבית הכנסת. הלכתי לבית הכנסת, ומצאתיו קורא מזמורי תהלים בעמידה, מול ארון הקודש. ביקשתי ממנו להיות אורח כבוד במעמד הנחת אבן בפינה. אמר לי: אני אבוא מירושלים לבני ברק ואמתין בבית בני, ואתה תיקח אותי משם ברכב.
אבל מרוב טרדותיי באותו ערב, שכחתי שהרב צדקה זצ"ל ממתין לי בבית בנו, ולא הלכתי להביאוֹ למעמד. נמצא כי לחינם נסע הרב מירושלים לבני ברק. ועל זה אני אומר, חטאתי לה' אלהי ישראל ולרב יהודה צדקה, ואני מבקש ממנו מחילה!
הנה כי כן, במקום לתלות את הדבר בטרדותיו המרובות, ולהבין כי הדבר מצוי מדי פעם, גם אם אינו רצוי, לקח רבי דוד את כל אברכי הכולל וטרח עד לירושלים, לבקש מחילה מעל ציונו ולהעניק לתורה את כבודה הראוי לה!
ותלמוד תורה כנגד כולם!
שיעור חי בהקפדה שלא להפסיק את שעת הלימוד, קיבל אחד מבניו כשהיה בגיל ישיבה קטנה. הוא ישב בחול המועד עם אביו בסוכה, ועסקו כל אחד בלימודיו שלו. מדי פעם נכנסו לסוכה מבקרים, בהם כאלה שהביאו איתם את הכספים שהצטברו בקופותיהם. הרב היה מקבלם לביקור חג, מחליף עמם דברי שלום, מכבד אותם בטעימה, מדבר דברי תורה ואחר נפרד מהם בברכה.
לאחר ביקור אחד כזה, הבחין הבן במשקפיים מונחים על השולחן. "אבא, האיש שהיה כאן לפני רבע שעה שכח כאן את המשקפיים"! הוא קרא לעבר אביו, רבי דוד זצ"ל, תוך שהוא נוטל אותם ומתחיל לרוץ אל מחוץ לסוכה, כדי להספיק לתפוס את בעליהם בדרך.
"מה אתה עושה"?! הזדעק לפתע רבי דוד לעבר בנו המתרחק. "אתה באמצע לימוד! מה אתה עושה? זה ביטול תורה"!
"אבל הוא שכח את המשקפיים", הסביר הבן.
"היהודי הזה הרי בלאו הכי לא ילמד עכשיו", הסביר רבי דוד את ההיגיון העמוק, היגיון שמגיע ממוח שכולו תורה. "הוא הרי יבחין שהמשקפיים לא נמצאים אצלו והוא יחזור לכאן, אבל לך – זה ביטול תורה! זה לא טוב לו שאתה תתבטל בשבילו"…
כילד היה קשה לבן להבין: היכן הכרת הטוב לאדם שבא לתת תרומה לישיבה. אבל כשגדל, או אז הבין את רוחב ההבנה של רבי דוד משחר גדילתו. יש סדר עדיפויות בחייו של בן תורה! קיימים מושגים של הכרת הטוב, חסד וכדומה, אך מולם ומעל הכל קיים המושג הענק של לימוד תורה!
חיבה יתרה נודעת ל"חומת ציון"
פעולותיו הכבירות הוערכו מאוד בעיני גדולי התורה והיראה. כדוגמה בלבד יש לצטט ממכתב ההמלצה שכתב עבורו הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת לייקווד, מתאריך כ"א באדר ב' תשל"ח:
למותר להוסיף על דברי מרן הגרא"מ שך שליט"א ועוד גדולי ארץ הקודש המעידים על חשיבות ונחיצות המוסד חומת ציון, וראש הישיבה הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א.
וחיבה יתרה נודעת למוסד זה, מכיון שהוא מיוחד לנוער יוצאי גלות תימן, אשר תפקיד גדול ואחריות נשגבה – וגם אפשרות כבירה – מחייבים את כולנו להשתדל להגן עליהם מסערות תימן של תקופתנו, להחזיר עטרת התמימות היהודית ליושנה ולהבריא את השורשים שהצמיחו נטעי נעמנים והעמידו דורות רצופים באהבת תורה ויראת שמים.
תלמידים הרי הם כבנים
הדאגה לתלמידיו הקיפה את סדר יומו, בכל עת ובכל מצב.
באחת הפעמים בהן היה מאושפז בבית החולים, הגיע אחד ממקורביו לבקרו, אך הוא לא מצאוֹ בחדרו. הוא חיפש במחלקה, בבית הכנסת שבבית החולים, אך להפתעתו הרב נעלם.
הוא פנה לצאת כלעומת שבא, והנה בעודו בחנייה הוא מבחין לפתע ברבי דוד, חוזר מבחוץ ונכנס אל תוך שטח בית החולים, כשהוא לבוש בבגדיו הרגילים, אותם לבש כנראה מעל בגדי בית החולים…
"היכן היה הרב"? שאל התלמיד בדאגה.
"מחר יוצאים הבחורים שבישיבה לחופשה, והייתי חייב ללכת לישיבה למסור להם שיחת חיזוק וסיכום", הסביר רבי דוד בטון ענייני את מה שהוא "חייב" לעשות, מתעלם לחלוטין מהמציאות המיוחדת שבה הוא נתון, משל נשאל בסתם יום רגיל – היכן היה ולאן הלך…
אבד כלי חמדה
גם בשנותיו האחרונות היה שקוע כולו בתורת ה', מתוך מכאובים וייסורים, עד להסתלקותו בימי החנוכה, ביום ראשון כ"ח בכסלו תשע"א.
לווייתו הגדולה יצאה מהיכל ישיבתו, "חומת ציון", עד לבית החיים "זכרון מאיר", שם נטמן בקרבת ציונו של רבו, מרן הגרא"מ שך זצ"ל. על מצבתו נחקק: "אשר משחר נעוריו עסק בתורה מתוך הדחק בשקידה רבה, וחינך נערי ישראל לתורה ויראת שמים טהורה. והביא דבר ה' לעם שבשדות בהרבצת שיעוריו והבאת נועם אמרותיו, מתוך ענוה ויראת שמים, משך כיובל שנים, והכל שלא על מנת לקבל פרס, למען הרבות כבוד שמים".
דבריו הם זכרונו, ומה טוב לחתום בדברים שנשא בעצרת התעוררות, והם מעידים על אומרם:
צריכים לדעת שלימוד התורה הוא העיקר שבעיקרים. לימוד התורה הוא הדבר היחיד שאיתו ועל ידו שייך לשגשג ולעלות מעלה מעלה, ולהידבק בבורא עולם. צריכים אנו להיזהר לקבל עלינו לכבד את התורה הקדושה. ומהו כבודה של תורה? זהו על ידי כך שלומדים אותה, שומעים מפי גדולי ישראל, מקבלים מהם ומשמשים אותם. זהו כבודה של תורה. אם אנחנו רוצים לשגשג ולגדול בתורה וביראת שמים טהורה, ולהגיע למדרגה גדולה – קודם כל עלינו לדקדק בלימוד התורה הקדושה!
מקורות והרחבה:
בתו מרת מ' נהרי, בסערה השמימה – לדמותו של אאמו"ר הגאון הרב דוד לוי זללה"ה, ברקע סיפור עליית ק"ק יהודי תימן וסערת החיים בשנותיה הצעירות של מדינת ישראל (ירושלים תשע"ו); אלון בכות (תל־אביב תשל"א) עמ' 61–64; קובץ שיחות ומאמרים בענייני אלול וימים נוראים (מכון המאורות) עמ' נז.
