– אלנתן אלוני | צילומים: באדיבות המשפחה –
לתגובות: elnatanaloni@gmail.com
© כל הזכויות שמורות
קורות חייו
מפתח תקוה נעקרה דמות מופת מיוחדת במינה, איש תם וישר, צניע ומעלי, הרב הצדיק רבי אפרים (נסים) שרעבי זצ"ל, אשר ינק תורה בנגלה ובנסתר מגדולי המקובלים והצדיקים הנסתרים – רבינו מרדכי שרעבי, רבי יוסף וולטוך, רבי יוסף שלמה דיין – ובראשם המקובל הצדיק רבי יוסף דוד שרעבי זי"ע (בן־דודו של רבי מרדכי), אותו זכה לשמש בנאמנות ובמסירות במשך שנים רבות.
המנוח זצ"ל נולד בעפולה, לאביו ר' חסן (יפת) ולאמו מרת קמר (מרגלית) עליהם השלום, שעלו מתימן ארצה והקימו את ביתם בעפולה. בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו גב' נחמה תבלחטו"א (לבית סימן־טוב) והתגוררו בעפולה, שם גדלו וגידלו את ילדיהם, ובשנים האחרונות עברו לפתח תקוה.
בחלק ניכר משנות חייו סבל ייסורים רבים, וכאשר יסופר בהמשך, אך קיבלם באהבה ובאמונה ולא התלונן. תמיד היתה צהלתו בפניו, גם כשנאנק מכאבים עזים שתקפוהו מפעם לפעם.
לפני כחודש חלה ואושפז בבית הרפואה בעקבות זיהום שהלך והתפשט, גופו נחלש אבל הוא נותר צלול בדעתו עד יומו האחרון. בכ"ח בחשון (תשפ"ו), בגיל 71, השיב את נשמתו ליוצרה.
הלוויתו יצאה מביתו שברח' רוטשילד בפתח תקוה לבית העלמין בעפולה, שם נטמן.
•
תורה, עבודה וגמילות חסדים
רבים מתושבי איזור מגוריו בפתח תקוה, התוודעו לדמותו המופלאה רק לאחר פטירתו. עקב מוגבלותו הפיזית, היה רבי אפרים זצ"ל מתנייד בכסא־גלגלים ממונע. תמיד – אבל תמיד – לבוש בכובע וחליפה, חיוך כובש ואמיתי שנבע משמחה פנימית, וזקנו הלבן והארוך יורד על־פי מדותיו ומתבדר ברוח עם פאותיו המסולסלות. אלו היו סימני־הזיהוי שלו, כך הכירוהו, אפילו את שמו לא ידעו.
בצניעותו הרבה, לא היה מספר על עצמו ומתפאר במעשיו הטובים – רק ניצל את הזמן לתורה, עבודה וגמילות חסדים. לא היה מסתובב ומבלה את חייו ללא תכלית ומטרה כל אימת שפגשוהו, היה בדרכו לתפילה או לשיעור תורה או לעשות מצוה בגופו ובממונו.
כמה מתפללים בבתי הכנסת שבמרכז העיר, הבחינו כי מדי יום היה המנוח ז"ל מגיע לחנויות מזון, בעיקר מאפיות, הממוקמות באיזור, לקראת סוף יום העבודה. העובדים היו מעמיסים על ידיות כסא־הגלגלים שלו שקיות עם מאפים שונים שנותרו; לחמניות, פיתות, בורקסים וכדו', משם היה יוצא לסיבוב 'חלוקה' בפתחי הבתים של משפחות נזקקות. ואם פגש אברך בדרכו – מיד היה עוצר ומציע לו בחמימות: "אתה מעוניין בלחמניות טריות לילדים? קח, הן ממש טובות וטעימות"…
•
גדולה שימושה
היה זה בצעירותו של ר' אפרים זצ"ל, כשכוחו היה במותניו ולפרנסתו עבד כאיש־הנדסה בחברת 'סולל בונה', לקיים מה שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל".
באחד הימים, כשעמד בקומה החמישית בבניין שהולך ונבנה, גילה שהפועלים הערבים יצקו ויוצקים את עמודי־הבטון עם שני ברזלים בלבד, וזו סכנה ממשית לקריסת הבנין. הוא הזעיק מיד את הקבלן ובעוד הדברים בפיו, קרסה הרצפה תחתיו –
– הוא מעד החוצה ונפל על משאית בטון שחנתה למטה, וממנה הוטח שוב אל המדרכה…
היה זה נס עצום שהוא נשאר בחיים, אחרי נפילה כפולה כזאת. בשמונת החודשים הבאים הוא היה מרותק למיטת בית הרפואה, עובר טיפולים ותהליכי שיקום.
בשלב מסוים, כשכבר לא היה מה לעשות יותר, שחררוהו לביתו במצב כזה שהוא יכול להיעזר בקביים כדי לעמוד וללכת על רגליו, אבל בקושי היה מצליח זאת מרוב כאבים.
הוא עצמו היה חוזר ואומר בנחרצות: אינני מאמין ברופאים, אני מאמין בה' – והוא ירפא אותי!
אחד מבני משפחתו הציע לו ללכת להתברך מפי שאר־בשרו, המקובל הצדיק והמלומד בניסים רבי יוסף דוד שרעבי זי"ע – שעד אז לא הכירו באופן אישי ולא בא אצלו, רק שמע אודותיו פעמים מספר.
בצר לו, שם פעמיו לשכונת 'התקוה' בתל אביב, מקום מושבו של רבי יוסף דוד.
כשנכנס אל הקודש פנימה, הציג את עצמו כקרוב־משפחה וביקש ברכה לרפואה.
נענה לו הרב: השלך את הקביים!
ר' אפרים חשש והבהיר: "אינני יכול, אם אזרוק אותם – אני עלול ליפול"…
אבל הרב התעלם, הגביה את קולו והורה לו שוב: זרוק את הקביים!
והוא אכן עזב את הקביים, וחזר להתהלך כאחד האדם – – –
מאז נקשרה נפשו בנפשו, וכמים הפנים לפנים – הרב חיבבו מאד וקירבו בעבותות אהבה. רבי אפרים דבק ברבי יוסף דוד והיה דולה ומשקה מתורתו, בשיעוריו הקבועים בקהילתו שבתל אביב ובדרשותיו ברחבי הארץ. כמובן, ליווה את הרב בנסיעותיו וגם ניהל את קבלת־הקהל בביתו. בלילות, היו עורכים תיקונים ולומדים את תורת הקבלה, ורב הנסתר על הגלוי והידוע לנו.
עברו שנים, היה זה כבר אחרי פטירת רבי יוסף דוד זצ"ל, ור' אפרים החל לחוש כאבים, שכנראה התעוררו כתוצאה מהנפילה ההיא. הוא עדיין התהלך על רגליו כבראשונה, ולא עשה 'ענין' – ואולי דוקא משום כך – שמע לעצת בני משפחתו וידידיו לדרוש ברופאים, ובהמלצתם עבר ניתוח.
אמרו שאם לא יועיל – לא יזיק, ולמה לא…
זו היתה טעות: הניתוח רק החמיר את המצב, בעקבותיו עבר סדרה של ניתוחים וטיפולים שונים, סבל יסורים קשים בכל גופו והיה מרותק לכסא גלגלים לשארית חייו.
הוא עצמו התבטא, כי כאשר הסכים לניתוח – הראשון – התבטלה הברכה של הצדיק!
•
קפיצת הדרך
יש הרבה מה לתאר ולספר על הקשר ההדוק בין הרב המנוח זצ"ל למורו ורבו המקובל הגה"צ רבי יוסף דוד שרעבי זי"ע ושגב פעולותיהם – אך תקצר היריעה כאן, ועוד חזון למועד.
אמנם נביא כאן מעשה פלא, כפי שסיפר באוזננו בנו – ר' אליהו שיבלחטו"א:
אבי הכ"מ היה לוקח ברכבו את 'הרב', מארי יוסף דוד זצ"ל, לדרשות שמסר בכל רחבי הארץ. יום אחד הודיע הרב לאבא, שלמחרת הוא צריך להיות בשעה 09:30 בעיר עפולה, ואצל הרב – צריך לדעת – זמנים היו קודש. באותו יום התלוויתי לאבא, ונשארנו ללון בבית הרב שבתל אביב. לאחר התפילה בבוקר התיישבנו לאכול 'פת שחרית' כפי שהרב הקפיד בכל יום, במתינות, עם דברי תורה, חק ולא יעבור. הרב שייר מעט בצלחתו והורה לי לאכול, וכך עשיתי, למרות החריפות…
אחרי הארוחה, בשעה 09:15, התיישבנו ברכב ויצאנו לדרך. והנה, מיד כשהתחלנו בנסיעה – למרבה הפלא – נרדמתי. ישנתי טוב בלילה ולא הייתי עייף כלל, ובכל זאת שקעתי בשינה עמוקה.
כשפתחתי את העיניים ראיתי שאנחנו כבר בעיר הולדתי – עפולה, ומבט חטוף בשעון שבידי הבהיר שהשעה היא 09:30. זה היה נראה לי לא מציאותי בעליל, אז שאלתי את אבי היכן אנחנו נמצאים והוא אישר לי: בעפולה. חששתי שהשעון שלי מקולקל, אז בדקתי שוב – גם בשעון המותקן ברכב – ובכן, השעה היא 09:30. הבעתי את תמיהתי בקול: איך זה יתכן, רבע שעה מתל־אביב עד לכאן?
– אבא מלמל משהו על כך שנרדמתי ואני מבולבל ושכנראה לא שמתי לב לשעת היציאה, אבל אז הרב שאל את אבא: "מה הוא אומר?", ואבא השיב לו: "הוא זכה", כלומר, קלט את הענין…
אחר כך שאלתי את אבא: מה באמת היה במהלך הנסיעה, הרי אתה נהגת ברכב! איך קפצה לנו הדרך? לתדהמתי הוא ענה לי: האמת היא שאינני יודע, גם אני נרדמתי – – –
ומוסיף הבן:
כשגדלתי מעט, גיליתי והבנתי כי שמארי יוסף דוד ואבי זצ"ל היו משתדלים ככל הניתן להסתיר את הנהגותיהם והשגותיהם – לא רק ה'מופתים' והניסים המופלאים, אלא גם את אורחות חייהם שבכל יום – לימוד התורה בנגלה ובנסתר יומם ולילה, מעשי הצדקה והחסד, ועוד ועוד.
משכך, נפעמתי אבל לא הופתעתי לשמוע סיפורי 'מופתים' על אבא – כעין מה שמסופר על הרב, ולמשל: פעם ניגש אליו יהודי לשוחח עמו בענין שנפגשו לגביו אתמול בעיר פלונית, ואני ידעתי בבירור שאבא לא היה יכול להיות שם אלמלא שקפצה לו הדרך. אין לי דרך אחרת להסביר זאת. כמובן, אם הייתי שואל את אבא הוא היה מתחמק, מעולם לא אישר לי את מחשבותיי – ואדרבה, אם התגלה טפח הוא הסתיר טפחיים. אני זוכר שמישהו בא אליו כדי לשוחח עמו בענין מסוים והזכיר את פגישתם הקודמת ביום פלוני במקום פלוני, וכשאבא ראה שאני שומע מן הצד ומתחיל לחשב את המיקומים והזמנים – הכחיש מיד את דבר הפגישה: "אני הייתי פה, לא נפגשנו!", אך אותו יהודי לא הבין את ה'רמז' ותמה במבוכה: "מה זאת אומרת? הספקת לשכוח? הנה החוזה, זה התאריך וזו החתימה שלך!"…
•
ברכה – והצלחה
הבן ר' אליהו יצ"ו ממשיך ומתאר באוזננו עוד שני סיפורים דומים שאירעו אצל הרב ותלמידו הנאמן:
היה זה כאשר אחד מבני המשפחה, כנראה אחד הדודים, ביקש להכניס ספר תורה לעילוי נשמת ראש המשפחה, אך לא היה לו די כסף לשלם עבור זה. הלך אל מארי יוסף דוד וביקש את ברכתו. אמר לו הרב: מה הבעיה? לך ורכוש כרטיס לוטו, בכסף של הזכייה תקנה ספר תורה. שאל אותו הדוד, איזה מספרים לכתוב על הכרטיס? והרב השיב: זה לא משנה, אתה תזכה בכל אופן…
ולמותר לציין שכך היה – הוא זכה בסכום של 90,000 ש"ח, וזכה להכניס את ספר התורה!
מאידך, פעם התקשרו לאבי הכ"מ מצפון הארץ וסיפרו לו תביעה כספית שאינם מצליחים להתקדם בה, ואף חוששים להפסדים ולנזקים כלכליים. אבא הורה להם להתחייב להפריש לצדקה את המעשרות מסכום התביעה, שלמיטב זכרוני היה 250,000 ש"ח, והם הסכימו. אבא כתב להם קמיע, והבטיח להם ברכה והצלחה. ואכן, לפתע הדיונים התקדמו בקצב מהיר ובכיוון הפוך, כשידם על העליונה, והדין נפסק לטובתם. אבא שמע את הבשורה מאנשים אחרים, כי ה'זוכים' ניתקו קשר ולא קיימו את הבטחתם. משראה כך אבא, שלח להזהירם: קיימו את נדריכם, הינכם משחקים באש!
אבל הם התעלמו. הסוף היה, לצערנו, כואב ועצוב: לאחר זמן קצר, שריפה כילתה את דירתם על כל תכולתה, ללא ביטוח. את הכסף הם הפסידו, ובני הזוג התגרשו…
•
רוח הקודש
אל בני המשפחה הגיעו עדויות רבות על רוח הקודש שדיברה מתוך גרונו של אביהם המנוח. כך היה למשל עם סוכן ביטוח, שהתייעץ עמו בנוגע לשידוך מסוים ור' אפרים פסק לו חד־משמעית שהיא אינה הזיווג שלו, אולם כשהעביר לה את הדברים היא התקשתה לקבלם ורצתה לשמוע אותם באזניה. היא ביקשה ממנו להתקשר לרב שוב כשהשיחה דרך ה'רמקול', ולשאול מדוע אינה מתאימה לו – אך למרבה ההפתעה, מיד עם תחילת השיחה שאל ר' אפרים: יש מישהו ששומע אותי חוץ ממך? וכשהלה הכחיש, אמר לו אבא: אני יודע שהגברת שומעת את השיחה שלנו, למה אתה משקר?…
כמובן, השיחה המשיכה בדיסקרטיות, דרך הטלפון והרחק מאוזניה של המיועדת. אגב, אותו אחד לא שמע לעצה הטובה שקיבל ואחרי שלושה חודשים כבר היה בתהליכי גירושין!
רעייתו של רבי אפרים זצ"ל, הגב' נחמה שתבלחטו"א העידה עליו באוזני ילדיה, שאחרי כל לידה אמר לה מה בדיוק יהיה עם הנולד או הנולדת, ברבות השנים לכשיגדל – העיסוק, השידוך, וכו' – ודבר אחד מדבריו לא נפל ארצה, הכל התקיים עד לאחת. הפלא ופלא.
בתו, הגב' אורלי שתבלחטו"א, זכתה לבת אחת ויחידה ואז עצרה מלדת במשך כשבע שנים. היא ניסתה שוב ושוב להיפקד, אך ללא הועיל. אחרי טיפולים שונים שעברה, הודיעו לה הרופאים בצער כי היא כבר לא תוכל להביא עוד ילדים לעולם – "אין לך סיכוי להיכנס שוב להיריון, נקודה". אחרי כמה ימים – מספרת בתו רבקה שתבלחטו"א – אבא זצ"ל אמר לאחותי, בלי קשר למסקנת הרופאים: "מזל טוב! את בהיריון, ויש לך בת". אחותי בעצמה לא ידעה זאת, ובבדיקה פשוטה נדהמה לגלות שאכן היא נפקדה, ולאחר תשעה חודשים חבקה את בתה השניה בשעה טובה ומוצלחת…
•
הגאון רבי דניאל קטנוב שליט"א – בעל 'משנת חכמים' על המשנה ברורה, ראש כולל 'מאורות יהודה' בפתח תקוה ורב בית הכנסת 'בית יוסף' הסמוך לביתו של המנוח זצ"ל, חשף בהספדו בימי השבעה:
אני זוכר את הפעם הראשונה שניגש אליי רבי אפרים ואמר לי, תוך כדי שהוא מושיט לכיווני מעטפה, "כבוד הרב, דיברת בדרשה על הכולל שלך ואני רוצה להיות שותף. הנה, זה בשביל האברכים". כך היה מאז פעמים רבות, בעיקר לפני חגים – הוא היה בא אליי בצינעה, בשעות הלילה השקטות, נותן לי מעטפה עם אלפי שקלים ומבקש ממני לחלק לאברכים, בלי שאף אחד ידע.
כששמעתי על פטירתו, החלטתי מיד שבסיום ה'שבעה' נערוך ארוחת בוקר לאברכי הכולל, שיהיה לזכרו ולעילוי נשמתו, כי זה מה שראיתי שחשוב לו ביותר – לעזור לאברכים ולנזקקים!
וסיים הגר"י קטנוב: עליו נאה להמליץ את הפסוק "צדק לפניו יהלך"…
•
חבל על דאבדין ולא משתכחין. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
