"שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי" (בראשית ל"ז, ו').
ההתייחסות לחלומות במשנת רבותינו גדולי הדורות
וכתב רש"י שם, הבוא נבוא – והלא אמך כבר מתה, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו (בראשית רבה פ"ד, י"א). ורבותינו (ברכות נ"ה ע"ב) למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים. ומעתה יש לעיין ולדון בגדרי חלומות והיחס אליהם במשנתם וכבשונם של רבותינו גדולי הדורות, הן בעצם החשש מן החלומות אם יש לחוש אליהם ולהזדקק אליהם, והן בפן ההלכתי עד כמה והאם בכלל יש לחלומות השפעה הלכתית כל שהיא. ולהלן אביא ממה שהעליתי בס"ד אחת הנה ואחת הנה, ועוד חזון למועד אי"ה.
תחילה אציין מעניין עצם החשש מן החלומות, הטבת החלום ותענית חלום. רבינו הרמב"ם בהלכות תעניות פ"א הי"ב כתב, הרואה חלום רע צריך להתענות למחר, כדי שישוב וייעור במעשיו, ויחפש בהן ויחזור בתשובה. ומתענה ואפילו בשבת. ומתפלל עננו בכל תפילה, אף על פי שלא קיבלה מבעוד יום. והמתענה בשבת, מתענה יום אחר, מפני שביטל עונג שבת. עכ"ל. הנה בדבריו לא הזכיר מעניין נוסח הטבת חלום, אלא עניין התענית והתשובה הבאים לאחר חלום רע. וכתב מהר"ח כסאר זצ"ל בפירושו שם טוב (שם), כי אע"פ שאמרו בגמ' דמאן דלא קפיד לא קפדי בהדי, מכל מקום כיון שחתמו דבריהם דלמיחש בעיא, ועל כן יש לחוש לזה ולפשפש במעשיו כדי שישוב בתשובה.
ובשולחן ערוך מצאנו סדרי התרה והטבת חלום על פרטיו ודקדוקיו, וכמבואר באורח חיים סימן ק"ל סעיף א' לגבי סדר הטבת חלום בברכת כהנים, וזו לשונו: מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ניקום קמיה כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי, רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך וכו'. ע"כ. ולקמן הביא סדר הטבת חלום למי שרואה חלום ונפשו עגומה עליו, כפי המפורש בסימן ר"כ סעיף א': הרואה חלום ונפשו עגומה עליו, ייטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פירוש, שאוהבים אותו), ולימא באפייהו: חלמא טבא חזאי. ולימרו אינהו: טבא הוא וטבא להוי וכו'. ושם בסעיף ב' כתב, יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת. וברמ"א כתב, ודוקא בו ביום, ואפילו בשבת. ועיין לקמן סימן רפ"ח. עכ"ל.
ואמנם, רבינו הרמב"ם לא הזכיר בהלכותיו ענייני הטבת החלום הנזכרים מלבד עניין התענית על החלום, ולא זולת זה כלל. ויש שכתבו לבאר דעתו שהשמיט זאת מאחר והם עניינים סגוליים ואינם מדרך הטבע, כדרכו להשמיט עניינים אלו המובאים בתלמוד. (ראה בספר משנת החלומות דף רס"ג). ויש לעיין בטעם זה, שהרי הביא מה שאמרו שהרואה חלום רע, יש לו להתענות ולפשפש במעשיו, ולא זו בלבד אמרו אלא אפילו בשבת מותרת תענית חלום. ויש שכתבו בסיבת השמטתו זאת, כי הוא מחלוקת הסוגיות, כיעוין שם מפי ספרים וסופרים.
ולגבי הנהגת אבותינו ורבותינו בענייני חלומות ופתרונם, ראה בשו"ת עולת יצחק (חלק ג' סימן מ"ו אות ו') שכתב בתוך דבריו: לא זו בלבד שלא נמצא עניין הטבת החלום ונוסח רבון העולמים וכו' בסידורים שלנו לשעבר, אלא שאין ידוע לנו מי שאומר אותם כלל ועיקר. אפילו אחר שנדפס תכלאל תפילת כל פה, אין מי ששואל על כך שום שאלה לרבנים, הגם שלא יבצר שהיו יחידים שאמרו זאת בצינעא, כי לעולם יש יוצאין מן הכלל. ואף שכל יודע ספר מכיר זאת מתוך לימודו, מכל מקום הם אצלו בבחינת הלכה ולא למעשה. ומהאי טעמא כל מה שדנו הפוסקים בעניינים הללו, כללותיהם ופרטותיהם ופרטי פרטותיהם, והביאו מנהגי מקומותיהם בזה, הן אשכנזים והן ספרדים, כאשר עין רואה במשנה ברורה ובכף החיים ובפסקי תשובות וכיוצא בהם, אצלינו אין מקובל שום מנהג בזה. דו"ק ותשכח. ע"כ.
ושוב כתב שם (אות י"ג) בטעמא אחרינא, שיש לומר לגבי הדורות האחרונים, שנתמעטו אז הספיקות בהוראת החלומות ומשמעותם אם הם טובים או אדרבה צריכים רפואה, אשר לזה נועדו ההטבה ונוסח הרבון, וזאת על ידי שנתפשט בתימן ספר "פתרון חלומות" המיוחס לרב האי גאון, וספר זה נתפשט הרבה בתימן והעתיקוהו העתקות רבות, וממילא מצאו לספיקותיהם ושאלותיהם פתרונות על אתר, ושוב לא נצרכו לפתרונות נוספים והטבת חלום, כי היה נהיר ובהיר להם הדרך והמעשה אשר יעשון. ואמנם כי לא נתפרש בספר זה כל פתרונות החלומות, ומן הסתם היו דברי פורענות שנתגלו בחלום הלילה וממילא היה צורך בפתרון חלומות, אך מכל מקום שמא סמכו על מה שמתפללים במוצאי שבתות "שים פתרון כל חלומותינו שלום". או שסמכו על מה שסיפרו הדבר לידידיהם ותלמידי החכמים, והם היו פותרים חלומותיהם לטוב.
ואעיקרא דהאי מילתא, לכאורה מצאנו מבוכה להתייחסות הלכתית לחלומות, ובתשובות התשב"ץ (חלק ב' סימן קכ"ח) עמד על סתירת הדברים ממה שמצאנו בנדרים דף ח' ע"א, נדוהו בחלום, צריך עשרה בני אדם להתירו, ואע"ג שדברי חלומות אין מעלין, מכל מקום יש לחוש שמא מן השמים נדוהו. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ז' הלכה י"ג, וכן הוא בשולחן ערוך יו"ד שלהי סימן רנ"ט. ומאידך בסנהדרין דף ל' ע"ב אמרו, היה לו מעות שנפלו לו בירושה מאביו, ובחלום אמרו לו כי מעותיו של אביו המונחים במקום פלוני ופלוני, של מעשר הם. אין בכך כלום, כי דברי חלומות אין מעלים ואין מורידים. ואף זאת פסקו הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעשר ה"ו, ושו"ע חו"מ שלהי סימן רנ"ו. וכתב לבאר הדברים, מאחר והדבר ספק אם יש ממש בדברי חלומות אם לאו, ולפיכך לגבי מעשר ספיקו לקולא הואיל והוא בחזקת שאינו מעשר. ולגבי נדוהו בחלום, הוי ספק איסור וספק איסור לחומרא. עכתו"ד.
ובשו"ת שיבת ציון (לנדא, סימן נ"ב) כתב ליישב סתירת הסוגיות, כי יש לחלק בין אם החלום הוא על דבר איסור גרידא שאז ספיקו לקולא ככללי הספיקות דעלמא, לבין אם החלום הוא על נידוי ופורענות, שהוא דבר שיש בה סכנה ויש לחוש בו מאד. וקודם לכן כתב בביאור ענייני החלומות, כהאי לישנא: דע לך אהובי ותלמידי, כי ענייני החלומות הם דברים מכוסים וסתומים, וסיבתם נעלם מעיני בשר ודם, וגם יש בהם דברים המתנגדים זה לזה במקרא ובדברי חז"ל, עד שבמסכת ברכות דף נ"ה ע"א אמרו, רבא רמי כתיב "בחלום אדבר בו" וכתיב "החלומות שוא ידברו". לא קשיא, כאן על ידי מלאך וכאן על ידי שד. ועיין מה שכתב בזה מהר"י אברבנאל בפרשת מקץ, ושם האריך לומר שיש חלומות המתהווים על ידי סיבה גופנית כגון ע"י עיכול המזון המעלה אדים או ע"י חולשת המזג מבריאות הגוף, ואלו החלומות הבל הם ואין בהם ממש. אמנם יש חלומות אשר אין להם יחוס לסיבת הגוף, והם הוראה והודעה מן השמים, וכפי שאמרו ע"ז חז"ל בברכות דף נ"ז ע"א, שחלום הוא אחד משישים בנבואה. ואמנם זה ידוע ומבורר, שרוב החלומות נתהווים בסיבות הגוף, אשר עליהם אמרו דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין, רק המיעוט מיעוטא דמיעוטא הם הוראה והודעה מן השמים.
ובשלהי דבריו כתב עוד ליישב, כי נראה שיסוד החילוק בין הסוגיות הוא בין אם החלום הוא על העתיד או על העבר, כי ענייני גילוי העבר אינו נובע מנבואה אלא מרוח הקודש שהיא דרגה פחותה מנבואה, מה שאינו כן בגילוי העתיד שהוא מנבואה, והחלום אין בו מרוח הקודש אלא מנבואה, ואשר על כן אין לחוש בדברי חלומות המגלים צופן העבר אלא צופן העתיד, ורק על זה יש בית מיחוש בדברי חלומות, ולפיכך לנידוי יש לחוש ולא שמא ירושת בית אביו הוא ממעשר, כיעו"ש בדבריו.
וידועים דברי הרשב"א בתשובה שהובאת בבית יוסף חו"מ שלהי סימן ר"י, שכתב שאמנם נראה שאין לחוש אלא שהגאונים הצריכוהו התרה בפני עשרה או לכה"פ בג' בני אדם. ויש לחוש לדבריהם. ומאידך ברא"ש בתשובותיו כלל ח' כתב בהדיא שאין לחוש לנדרי חלומות כלל ועיקר, וזאת כמבואר וכמפורש בסנהדרין שם. ובתשובת הרדב"ז (חלק א' סימן צ"ט) יצא לומר שאף להרא"ש הנזכר, אם נשבע לפרוע חוב פלוני ביום פלוני, פריעת בעל חוב מצוה ומן השמים הראוהו לזרז עצמו למצוה, ויש לו לפרוע חובו ביום זה, כיעו"ש. כלומר, לדבר מצוה לעולם אף בחלום יש לומר שיש לחוש לכך. וראה בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן רכ"ב) שכתב שהטעם לכך שהואיל ואין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, אנו חוששים שמא קיבל בלב בהקיץ דבר זה, ואנו מחמירים להצריכו התרה על כך. ובעניין זה, עיין עוד בשו"ת דברי מלכיאל חלק א' שלהי סימן ע"ב.
וראה עוד בשו"ת יביע אומר חלק א' או"ח סימן י' שהביא לדון אודות בית כנסת שנחרב, וועד הקהילה החליט לבנות על אדמתו מוסד עזרה רפואית וכלכלית לעניי העיר, ומכלל הדברים אשר נבנו שם, נבנו בתי מרחץ ואמבטיות, בתי שימוש ובית טבילה. ומקרוב אירעו שם גזירות קשות ורעות ואסונות רח"ל. ונתעוררו אנשי המקום לתקן את מעשיהם בכלל ובפרט, ונפשם בשאלתם אם מותר לקיים הבניינים הללו שנעשו במקום הקודש. ולאחר שהאריך בגוף הדברים כדרכה של תורה, כתב באחרית דבריו, ואם רצינו לחוש לדברי חלומות, יש לצרף מה שכמה אנשים יראי שמים העידו שכל אחד ואחד מהם ראה בחלום, שהחכם החזן ז"ל שהיה מלמד תינוקות של בית רבן שם, היה צווח שלא ינוח ולא ישקוט עד שיסתרו הבניין הלז שנעשה באיסור. ובנדרים (ח' ע"א) חיישינן לדברי חלומות, בדין נדוהו בחלום. ע"כ.
עוד זאת ראה לו במה שכתב שם בחלק י' יורה דעה סימן נ"ח, בהערותיו על שו"ת רב פעלים, שם יצא לדון בדברי הגרי"ח ומהרח"פ בדין מי שחלם שעבר איסור, האם עליו לבקש כפרה על כך. והביא ראיות לכאן ולכאן, ודעתו היא שאין לכך משמעות כדי להצריך כפרה על כך, וסיים: ועל כל פנים היותר נכון לומר בדורות הללו, שמסתמא החלומות באים על ידי שד, ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואין צריך כפרה. ועיין בספר דבש לפי למרן החיד"א (מערכת ג' אות י"ז) וז"ל, וידעתי מאדם גדול שלא היה מקפיד כלל בחלומות, ואמר שראה תלמיד חכם אחד שעל הרוב היה מתענה תענית חלום בשבת, ואמר לו בשבת אחת שיפסיק ולא יתענה, ומאז שוב לא חלם. ע"כ. ועיין עוד בשו"ת הריב"ש (סימן תקי"ג) שכתב, שאף החולם חלום רע, אי הוי גברא דלא קפיד בחלמא בישא, כדשמואל דכד חזי חלמא בישא הוה אמר החלומות שוא ידברו, אין כאן לא חובה ולא מצוה להתענות אפילו בחול. ואם מתענה בשבת, איכא איסורא ולא מצוה. ע"כ. ועל כן, טוב יותר שכל אדם ירגיל עצמו שלא לחוש כלל לחלומות, שהחלומות שוא ידברו, ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואפילו אם הוא חלום של אדם גדול, וכמבואר בהוריות דף י"ג ע"ב, ע"ש. עכתו"ד שם.
גם הלום ראיתי כי כדמות דברי הרב שיבת ציון הנז"ל, כן כתב הגאון מהר"י קורח זצ"ל בספרו משכיל דורש על הפסוק "ופרעה חולם" וכו' (בראשית מ"א, א') על דברי המדרש שאומר: "כל החלומות שנכתבו בתורה אינן כשאר חלומות, שנאמר עליהם החלומות שוא ידברו. וכתב ע"ז במשכיל דורש שם, כי מראות החלומות שנכתבו בתורה אינם אלא מראות נבואיות ע"י מלאך. והטעם מבואר על פי מה שמצאנו שנאמר בשר המשקים ושר האופים "והנם זועפים", ועל פרעה נאמר "ותפעם רוחו", וזאת מפני ששאר חלומות באים על ידי שד, והוא כח המדמה שבאדם, וכשייעור משנתו אינו מרגיש מאותו חלום שינוי כלום, מפני שהוא באמת מין במינו ואינו חוצץ, אלא מתיישב בתוכו אחר כך ומשתכח ממנו מעט מעט בבוא עליו דמיונים אחרים. אבל החלום הנבואי, נשאר מקשקש בתוך רוחו של אדם, כי אינו מתולדתו וממינו, ולא ינוח אותו אדם בדעתו עד שיפתר לו החלום, כי אז ישכל לו ויתיישב עם שכלו. עכתו"ד.
וראה להגאון מהר"ח פלאגי זצ"ל בתשובותיו (לב חיים חלק ב' סימן קנ"א) כתב, כי לא יפה מה שיש חכמים המהרהרים בלילה קודם שנתם בדברים שהחולם חייב להתענות עליהם, כדי שלא יצטרכו להתענות, שהרי מבואר בחגיגה (ה' ע"ב) כי אף על פי שהסתיר הקב"ה את פניו מאתנו, מכל מקום בחלום מראה לנו דברים כדי שנתפלל עליהם, וא"כ איך יתחכם האדם על גזירתו יתברך. ובתוך דבריו שם עוד הוסיף להתרעם על כך שרבים אינם חוששים לעשות תענית חלום, ואפילו לא הטבת חלום, שהלא מהגמרא מוכח שיש עיקר בחלומות, כיעו"ש.
אמנם בפלא יועץ (ערך חלום) כתב דרוב רובם של החלומות שוא ידברו, ובפרט בדור יתום זה שאין בנמצא מי שתעלה נשמתו לישיבה של מעלה וכו'. ומכל מקום העלה כי לפטרו בלא כלום אי אפשר, ולמיחש מיהא בעי שמא מן השמים רצו לרחם עליו ולהודיעו, כדי שיתן לב ויפדה נפשו וכו', ע"ש. עוד יש להאריך מעניין לעניין, על היחס לדברי חלומות בפן ההלכתי, וכפי הידוע בעניין שו"ת מן השמים והמסתעף מכך, כיעוין באורך וברוחב בשו"ת יביע אומר חלק א' אורח חיים סימנים מ"א, מ"ב, ומשם באר"ה.
ולסיום אצטט כאן מתוך מכתב מכתי"ק של מו"ר הגר"ש קורח זצ"ל מיום כ"ו טבת ה'תשע"ד, אל תלמידו הרה"ג יהונתן אדמוני שליט"א, כותב וז"ל, דע, שיש לי שיעורים בהם הראיתי שהאמונה מוכחת בטבע, ומהן החלומות שיש לבני אדם, שרובם נביאות שקר, ומעט מהם הם אמיתיים, ולא אאריך על זה וכבר כתב מו"ז בספרו 'משכל דורש' עיין שם. ומהן זכיתי, בשנות הארבעים לימי חיי לחלום לבדוק תפילין שקיבלתי חדש, מצאתי בו חסר יו"ד. ולפני כן, עם פטירת מו"ז הרע"מ, בשבעת ימי האבילות ראיתיו לבוש בגדי שבת זוהר משמחה. ולפני כעשרים שנה, זכיתי שאבי מורי הראני בפירוש מקומו בגן עדן, יחד עמו עברתי על מקום שיש בו חנויות ענקיות עמוסות פרחים. ועתה לפני כחודש זכיתי לראות מהר"ח יעקובי בג"ע שכולו גן. עד כאן.
