שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'. נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com. כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
בית ישי
הגאון רבי ישי שרעבי זצ"ל
תודתנו לנכדו, רבי יהודה חדד שליט"א על סיועו הרב להכנת פרק זה!
ויצא חוטר מגזע ישי
הגאון הצדיק רבי ישי שרעבי זצ"ל נולד ביום ראש חודש, א' באלול תרצ"ז, לאביו המקובל הגאון רבי סעדיה שרעבי זצ"ל.
זקנו של רבי ישי, רבי שלמה כ'לף זצ"ל, עלה לארץ הקודש בשנת תר"ץ. את מושבו קבע בכפר מרמורק, שלימים נכלל כשכונה בעיר רחובות. הכפר הוקם ממש באותה עת על ידי קבוצת יהודים מעולי שרעב, שעם עלייתם ארצה התגוררו במושבה כינרת – החל משנת תרע"ב, אך לאחר תלאות רבות עזבו את המושבה והתיישבו בכפר מרמורק.
מעט אחרי עלייתו של רבי שלמה, בשנת תרצ"ג, עלה לארץ גם בנו רבי סעדיה זצ"ל. בעת העלייה נרשם שם משפחתו "שרעבי", על שם מוצאו, וכך נקבע גם לדורות הבאים.
הצדיק רבי סעדיה נודע כאישיות מיוחדת במינה, למרות העובדה שכלפי חוץ הסתיר את מעלותיו ונהג כאדם פשוט למדי. מכיריו גילו דמות הוד שהזהירה ביראת שמים טהורה ועבודת התפילה באופן מיוחד, לצד התמדה בתורה שלא ידעה גבולות – בכל עת וזמן פנוי. סדר לימוד קבוע היה לו בספרים רבים שאותם שינן בעל פה, ובהם: עין יעקב, הזוהר הקדוש, חק לישראל, חובות הלבבות ודעת תבונות.
לימים סיפר אחד מבניו, שכאשר היה רוכש ספר ומביא לביתו היה אביו מחייך ואומר לו: "דע לך, לקנות ספר זה מחייב! אם קנית, אתה לא יכול להניח אותו על המדף ולומר: יש לי עוד ספר בספריה. קנית בשביל ללמוד אותו"!
בשנת תשי"ט עבר רבי סעדיה שרעבי להתגורר בעיר בני ברק, והקדיש את עיתותיו לתורה, כשהוא מסביר כי עבורו לימוד התורה אינו רק אמצעי לרכוש זכויות לעולם הבא. הלימוד הוא צורך קיומי בעולם הזה! עבורו, לחיות משמעו היה ללמוד, ובלי לימוד – החיים אינם חיים!
בתקופה זו זכה ללמוד עם הגה"ק רבי חיים סנואני זצ"ל. לאחר פטירתו של רבי חיים היה לומד אצל הגה"ק רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, וביטויי הערכה על אודותיו נשמעו מפי רבי מרדכי, שהכירו כבר מעת שלמד אצלו בצעירותו בעיר עדן.
בן תשע שנים לישיבה
בבית גדול זה צמח רבי ישי זצ"ל, ובו ספג תורה ויראה עוד מעת היותו רך בשנים. כבר משחר ילדותו ניכרו בישי הילד מידות נאצלות, עדינות נפש, אהבת תורה ויראת שמים.
בהיותו כבן תשע שנים בלבד נכנס רבי ישי לחבוש את ספסלי ישיבת "פורת יוסף" ברחובות, בראשות הגאון רבי אליהו מאיר קובנר זצ"ל. שם עשה חיל בלימודיו, עלה והתעלה במעלות התורה והיראה, זאת לצד השתלמותו בתורת המוסר מפי רבותיו בעלי המוסר, מפארי גידולי נובהרדוק.
לימים, בעת רצון, ניאות רבי ישי זצ"ל לספר מעשה נפלא המאפיין את תקופת לימודיו בישיבה, וכפי שמסר בנו רבי דוד:
אירע שקבעתי עם הגאון רבי דוד צבי אליאך זצ"ל שנעבור על כל מסכת פסחים בשבוע אחד, וכך נערוך חזרה מהירה על המסכת. והנה באחד הלילות, בשעה שתיים בלילה, נתקענו בלימוד התוספות במסכת – אני אומר בכה, והוא אומר בכה. שעתיים שלמות אנחנו עומדים במקום אחד: אני אומר שלא נראה לי, והוא מסביר למה דבריו נכונים…
ואז אמר לי הרב אליאך: "קיבלתי בפורים יין יבש מופלג בגילו, מיושן, ו'יין ישמח לבב אנוש'. בוא איתי לביתי"! עלינו יחד לביתו, השעה היא לפנות בוקר, והנה הרב מוציא את הבקבוק ואומר לי: "נכנס יין – יצא סוד". שתינו יין, ומיד חזרנו לבית המדרש לעסוק בלימודנו. והנה – הפלא ופלא! פתאום הכל התבהר, ודברי התוספות נעשו מובנים להפליא!
אחר שנות עלייה וצמיחה ב"פורת יוסף", המשיך רבי ישי זצ"ל את לימודיו בישיבת "קול תורה" בירושלים, וגם בה הוסיף לעלות בקודש, בתורה, ביראה ובכל מידה נכונה. אך לא עברה שנה, וכבר חזקו עליו בקשות חבריו מ"פורת יוסף" והפצרותיהם, שחשו היטב בחסרונו, וביקשו שישוב אל מחיצתם.
הכרת הטוב שחש רבי ישי כלפי ראש הישיבה ופעולותיו, נשקפת ממאמר זיכרון שבו שרטט קווים לדמותה של הרבנית קובנר ע"ה, וכה חתם את דבריו:
תלמידי הישיבה בעבר ובהווה, עומדים לימינו של כבוד הרה"ג רבי אליהו מאיר קובנר שליט"א, ראש הישיבה. נתחזק ביתר שאת וביתר עוז ונסייע לכבוד הרב, להחזיק מעמד בביצורה של הישיבה, וזכותה של הצדקנית המנוחה תעמוד לו להמשיך בהקמת עולה של תורה.
מעלה בקודש
בתאריך כ"ה באב תשי"ז נשא לאשה את נוות ביתו, הרבנית אהובה ע"ה לבית משפחת יהושע. היה זה חמישה ימים קודם הגיעו לגיל עשרים שנה. העיתוי לא היה מקרי, אלא חשוב היה לו להינשא קודם הגיעו לגיל עשרים, שעל העוברו כשאינו נשוי נאמר בגמרא (קידושין דף כט ע"ב) "תיפח עצמותיו".
בשנים הראשונות שלאחר נישואיו שקד באהלה של תורה, בכולל "היכל התלמוד" בתל אביב. מחמת קשיי התחבורה המייגעים בין תל אביב לעיר מגוריו, רחובות, היו תקופות שבהן היה לא שב לביתו לעת ערב, אלא נותר ספון בהיכל הכולל והיה שב לביתו רק לקראת שבת קודש. באותה תקופה אף שימש כמשיב בישיבת נובהרדוק.
לאחר שרבה של שכונת מרמורק ברחובות, הגאון רבי זכריה מדאר הלוי זצ"ל, נפטר בשנת תשכ"ז, הוטל עול הציבור על כתפיו של רבי ישי הצעיר, ובשנים הבאות הוא התמנה באופן רשמי לרב השכונה. בין הפועלים להצלחת המינוי היה רבה של רחובות, הגאון רבי אלימלך בר שאול זצ"ל, שעמד על ההשפעה הברוכה שתהיה למינוי עבור תושבי שכונת מרמורק והעיר כולה.
כבר כמה שנים קודם לכן היה מרביץ תורה ומנחילה לרבים בשיעוריו הקבועים, ועסק במגוון פעילויות נוספות למען חיזוק וביצור חומות הדת ברחובות. בזכות פעילותו הכבירה התמנה רבי ישי והוכתר בתואר "מדריך רוחני" מטעם הרבנות ברחובות, כאשר במינוי זה הייתה הכרה בתרומתו החשובה ובהשפעתו החיובית על מצבם הרוחני של תושבי השכונה – מבוגרים ונערים כאחד.
משכן לתורה
לא עברו שנים מועטות מאז שהתמנה רבי ישי זצ"ל כמרא דאתרא, אך הוא לא נח ולא שקט. בליבו גמלה ההחלטה לייסד מרכז רוחני תורני בשכונת מרמורק. היטב ידע כי מרכז כזה ישפיע על צביונה הרוחני של השכונה ושל העיר כולה.
כך הקים וייסד לתפארה את כולל האברכים להוראה, ובית מדרשו "הדר התורה", אשר היווה מוקד להפצת תורה ויראה לכל האזור כולו. לימינו עמד בכל עת הרב זרח משולם, אשר שינס מותניים והשקיע מאמצים כבירים כדי לסייעו בהקמת וביסוס המרכז התורני "עטרת שלום" – על שמם של גדולי ומאורי הדורות, רבנו שלום שבזי ורבנו שלום שרעבי זכותם תגן עלינו.
אור זרוע לצדיק
סייעתא דשמיא מיוחדת עמדה לרבי ישי בהקמת מוסדותיו, כאשר "בית התרבות" – מבנה בבעלות ההסתדרות שעמד במרכז השכונה והיווה מרכז לפעילות אף בעיצומה של שבת קודש רחמנא ליצלן, נרכש בסופו של דבר ואוכלס בלומדי בית מדרשו של רבי ישי. בכך התקיימו דברי חז"ל במסכת מגילה (דף ו ע"א), שעתידים בתי קרקסאות ותיאטראות להפוך לבתי כנסת ובתי מדרש.
לאחר תשלום דמי הקדימה עבור רכישת המבנה, דרשו אנשי ההסתדרות דמי תיווך בסך שני אחוזים משווי המכירה. בתחילה סברו השומעים כי אין היגיון בדרישה זו – לשלם דמי תיווך למוכרים עצמם, אך כשהגיעו הדברים לידיעתו של רבי ישי, הורה למרבה הפלא: "תנו להם את הכסף, אך הקפידו לקבל על כך קבלה מסודרת שתסביר את מהות התשלום".
זמן קצר לאחר מכן עלתה העסקה על שרטון, בשל לחצים פוליטיים לבל יעבור המבנה לידי בני התורה. במקביל הוגשה עתירה לבית המשפט, ומאבק משפטי ממושך התנהל סביב עסקת הרכישה, לצד סערה ציבורית.
בינתיים התקבלה הצעה זמנית, לשכור את המבנה עבור לומדי הכולל. הדעה הרווחת בין המשפטנים הייתה שלילית, שהרי הסכמה להצעה כמותה כהודאה שבעלות המבנה היא אכן של ההסתדרות, בו בזמן שהכולל טוען כי המבנה שייך לו.
גם הפעם התערב רבי ישי, ובהחלטה מפתיעה הורה לקבל את ההצעה. היו כאלו שפקפקו בטיב הבנתו בעניינים המשפטיים המדוברים, אך למעשה החל הכולל לפעול בתוך המבנה למרות אי ההכרעה בוויכוח על בעלותו.
ברם, לא חלף זמן רב והכל נוכחו לראות כיצד רצון יראיו יעשה. כאשר נואשו המתנגדים לבטל את העסקה בעילות משפטיות, שכנעו הללו את פקידי ההסתדרות להעלות במאוד את סכום התשלום, בטענה כי הסכום המקורי מעולם לא קיבל את אישור ההנהלה.
או אז נשלפה הקבלה, זו שנרשמה לבקשת רבי ישי, ובה נכתב בפירוש כי תשלום דמי התיווך היה בסך שני אחוזים מסך עלות המכירה הכוללת. הייתה זו ראיה מוחצת, שלא הייתה להם כנגדה כל פרכה.
מקץ זמן מה העלו המתנגדים טענה חדשה. לדבריהם, הפעלת הכולל מחייבת אישורים מיוחדים, כדין מוסד חינוכי הנפתח בשכונת מגורים.
אף כאן התגלתה פקחותו של רבי ישי, חכם הרואה את הנולד, שכן בבית המשפט הציגו מנהלי הכולל את הראיות המעידות על כך שהכולל כבר פועל במשך כמה שנים וכי לא התעוררה כל התנגדות מצד השכנים. התברר, אפוא, כי השכירות הייתה לטובה, וכל הנוטל עצה מן הזקנים – אינו נכשל!
תורה וענווה
עמל בתורה היה רבי ישי כל ימי חייו, ללא הפוגות. הנהגותיו היו בקדושה ובטהרה, ואת ידיעותיו הרבות היה מצניע בענווה מופלגת. הוא היה מצר ודואג בצער הזולת, ושמח בשמחתו. כתובת לכל נצרך ונדכא, אוהב שלום ורודף שלום. למעלה מחמישים שנה הנהיג את קהל עדתו, ואת הכל עשה מתוך ענווה, פשטות ואהבת ישראל אמיתית אשר בערה בו.
דרשותיו ושיעוריו היו נמסרים בחן ובמתיקות שהיו אופייניים לו, ובזכות דבריו היוצאים מן הלב זכה שגם נכנסו אל הלב, ובהם השיב רבים מעוון. העמיד תלמידים הרבה לתורה ולתעודה, והיה אהוב ונערץ על כל שכבות הציבור.
מתוקף תפקידו כרב השכונה היה נענה בכל שבוע לעשרות פניות ושאלות בענייני הלכה והנהגה, בכולל האברכים ובבתי מדרשות נוספים מסר שיעורים קבועים, תמידין כסדרם, אך לא החזיק טיבותא לנפשיה והצניע את שליטתו המקיפה בכל מכמני התורה.
כפי שסיפרו בני המשפחה – המצב הרגיל והשגרתי שבו היו רואים את רבי ישי זצ"ל כל ימי חייו, היה כשהוא יושב לצד שולחן עמוס ספרים, גוו כפוף וכל כולו שקוע באותיות הקטנות שלפניו. עד כדי כך נחרט המחזה בעבור מקורביו ובני משפחתו, עד שעבורם היה זה המצב היחידי שבו נחקק רבי ישי בזיכרונם. וכך אף באחרית ימיו, כשתקפה אותו חולשה גדולה, כמעט ולא עסק בשום דבר אחר – מלבד בעסק התורה הקדושה.
שמונה דפים – עם כל הגרסאות!
זכרונו הנדיר התבטא ביכולתו המפליאה לצטט סוגיות שלמות בש"ס בעל פה, מילה במילה, וכך בספרים רבים נוספים. סוד זכרונו המופלא היה טמון בכך שהלימוד היה כל עניינו וחשקו, וטבעי הוא הדבר שהאדם זוכר את הדברים החשובים ביותר בעיניו.
נכדו, רבי יהודה חדד, סיפר כי על אף הענווה העצומה של רבי ישי, בעל כרחו פעמים שהייתה מתגלה, מבצבצת ועולה גדלותו הרוחנית המיוחדת, הכוללת שליטה עצומה בכל חלקי התורה. וכך הוא מספר:
בתור ילד למדתי בתלמוד תורה "הבאר" ברחובות, וסבא היה מגיע בכל צהריים כדי ללמוד עמי. לימים, כשהזדקן ונחלש, בכל זאת המשיך להגיע וללמוד עם נכדו. אירע פעם אחת ותקפה עליו עייפותו, והיה מבקש שאקריא לו משהו. לא היה משנה לו מה אקריא – העיקר דברי תורה.
הוצאתי מארון הספרים גמרא ישנה שצורת הדף בה שונה מהעימוד הרגיל. התחלתי להקריא לו, ומכיון שהיו שם ראשי תיבות ארוכים ובלתי מוכרים, הסתבכתי מאוד. בכל פעם שהדבר קרה, היה סבא מתקן אותי וממשיך את דברי הגמרא בעל פה מהמקום בו עצרתי. כשראיתי כך, החלטתי לעשות לו ניסוי: הייתי עושה עצמי כאילו אני מתקשה בקריאת הגמרא, ובכל פעם היה סבא ממשיך לקרוא מהמקום בו עצרתי, כששמורות עיניו עצומות למחצה!
על מאורע דומה העיד תלמידו רבי גלעד סנואני. היה זה כשנסע עם רבי ישי זצ"ל לחתונה שהתקיימה בירושלים.
לאחר קרוב לשעה של נסיעה בדרכים, החל הרב לגרוס בנעימה מיוחדת שמונה דפים מהגמרא בברכות בעל פה, ותוך כדי כך הוסיף את כל ההגהות והגרסאות השונות שבגמרא: השל"ה גורס כך, והב"ח גורס כך.
וכך על זו הדרך, המשיך הרב לומר בנעימה בעל פה, קורא ומסביר, עד הגיעם לאולם השמחות!
אוהב שלום ורודף שלום
דרכו של רבי ישי זצ"ל הייתה לברוח מן המחלוקת בכל מאודו. גם אם היו הצדדים מתקוטטים בקרבתו – לא היה מתערב ולא נתן לעצמו להיסחף לסערת הוויכוח.
פעם אחת אירע במניין שבו התפלל חילוקי דעות בעניין מסוים. כהרגלו, שתק רבי ישי ולא אמר דבר. התפילה נמשכה והכל עבר כרגיל, אך הרב לא שכח.
יומיים לאחר מכן חל ראש חודש. מנהגו של רבי ישי היה להקדים לפני התפילה ולומר מה הן התוספות המיוחדות ליום הזה. בימי שישי שבהם התקיים בבית הכנסת ליל "משמר", היה גם מוסיף ומשבח את המשתתפים, באמרו: "אשריכם גיבורי החיל, אנשי המשמר".
אך בפעם הזאת לא התנהלו הדברים כרגיל. לאחר שסיים לומר את מזמורי התהלים הרגילים, בנעימה ובזמרה, ולפני שהחלו הציבור בהנחת הטלית והתפילין, נשמע קולו השקט של הרב: "רבותי, אני לא יכול להתפלל עד שלא יהיה שלום במניין. אם לא תעשו שלום ביניכם – לא אוכל להתפלל עמכם"…
וכמובן, די היה ב"איום" הזה, כדי שהצדדים ישלימו ביניהם ויגיעו לכלל הסכמה.
סוד ה' ליראיו
ברכותיו של רבי ישי נשאו פירות, ורבים נושעו מתפילותיו הזכות. סייעתא דשמיא נדירה ליוותה את דרכיו, ולכל היה ברור כי בזכות תורתו הנשגבה ויראתו הקודמת לחכמתו זכה להתעלות למדרגות רמות.
מעשה שנכנס אדם לבית הכנסת, ומסר לרב פתק שעליו רשום שם של ילדה שהמחלה הנוראה אובחנה אצלה, רחמנא ליצלן. הרופאים היו פסימיים, אך ההורים הנואשים ביקשו להתברך. קיוו לנס.
לא עברו אלא ימים מועטים, והם חזרו לבשר לרב שבבדיקות החוזרות שינו הרופאים את אבחנתם, ועתה הם סבורים שאין לה דבר!
חייך הרב והגיב: "אל תבואו להודות לי, אני לא קשור לעניין. בטח איזה אדמו"ר בירך אותה, וזה בזכותו"…
"לא טעם טעם של יראת חטא"
בחיי חיותו, בשנת תש"ע, זכה נכדו רבי יהודה חדד שליט"א להוציא לאור את הספר "מנחת ישי" מתורת זקנו הגדול, ובו ראו אור רבות משיחותיו ודרשותיו המופלאות של רבי ישי, אשר רבות בשנים זכו להשיב לב אבות על בנים, בנועם אמרותיו המתוקות מדבש ונופת צופים.
ענוותנותו של רבי ישי זצ"ל מתבטאת בדברי הקדמתו לספר, שבהם ראה לנכון להטעים:
והנה עלי להדגיש כי כל הדברים שנכתבו בספר זה, הכל מלוקט מהש"ס ראשונים ואחרונים, והחידוש בו הוא רק בליקוט והעריכה בלבד. ומטרת החיבור הזה בהוצאתו לאור היא לחזק את החברים המקשיבים לקולנו, כמובא באבות דרבי נתן פרק כט, "כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא". הרי שדברי אגדה מביאים לידי יראת חטא. ואם זכיתי שאחד מן החברים יתחזק ביראת חטא, והיה זה מנחתי לבורא עולם. על כן קראתי שם החבורה "מנחת ישי".
הנה כי כן: על אף דברי המוסר הנפלאים שבספר, גדושים יראת שמים ויסודות רוחניים חשובים, מבחינת הגאון העניו אינם אלא – ליקוט…
אכן נאים הדברים לאומרם, וכך אירע בעצרת ציבורית, מול קהל רב, שם נשא דברים הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל – רבה של בני ברק. הוא הפליג בשבח הדרתו, הליכותיו ומסירות נפשו של רבי ישי, ולא נחה דעתו עד שעמד והכריז: "אני מעיד עליו שלא טעם טעם חטא"!
זרעו בחיים
בבוקרו של יום שני, ו' בשבט תשע"ב, לאחר מחלה ממושכת, נשבה ארון הקודש. הגאון רבי ישי שרעבי זצ"ל השיב את נשמתו הקדושה והטהורה לבוראה, זך ונקי. רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, וכבוד גדול עשו לו במותו. הוא הובא למנוחות לאחר שנספד על ידי גדולי ישראל, ומנוחתו כבוד בבית החיים ברחובות. עם הסתלקותו ניטל אחד מגידולי הפאר של עם ישראל בכלל, ושכונת מרמורק והעיר רחובות בפרט.
הגאון רבי ישי שרעבי הותיר אחריו לתפארת כרם בית ישראל, משפחה מפוארת של בנים ובני בנים העוסקים בתורה ובמצוות וממשיכים את מורשתו הרוחנית. על הברכה שעמדה לו כדי לזכות בכך, יש ללמוד מלשונו עצמו, במאמר שכתב על חיבת תלמידי חכמים. את דבריו פתח בדברי הגמרא במסכת שבת (דף כג ע"ב), על מעלת אהבת החכמים וכבודם, והסביר:
רואים כאן מידה כנגד מידה: איך שאדם מרגיל את עצמו, בגישה של חיבה וכבוד והערכה לתלמידי חכמים, אז הוא גם זוכה למעין זה – זוכה לבנים וחתנים. ואולי הוא עצמו יושפע מזה, ומתקיים בו "הולך את חכמים יחכם". בשעה שהוא רוחש כבוד והוקרה לחכמים, הרי הנהגה זו מקרינה על כל בני ביתו, וכך הם הופכים לבני תורה וחכמה וזוכים לקנות סגולה זו.
ואכן, הכבוד וההוקרה העצומים שרחש לגדולי התורה, ודמותו הנשגבה ששימשה דוגמה אישית ראויה מאין כמותה, עמדו לו לראות זרע קודש ברך ה'.
לאחר הסתלקותו קיבץ נכדו רבי יהודה חדד שליט"א שביבים והנהגות מתולדות חייו והליכותיו בקודש, והמה נדפסו בקובץ זיכרון מיוחד הנקרא "הרב ישי" – כשמו בפי כל, בפשטות ובענווה.
מקורות והרחבה:
נכדו הרב יהודה חדד, הרב ישי (רחובות תשע"ד); אלון בכות (תל־אביב תשל"א) עמ' 54–55; אמת ויציב (קובץ מאמרים לתודעה יהודית, נדפס בפרדס חנה) עמ' 56–57; הרב יהונתן אדמוני, מבוא לספר הגלגולים עם פירוש מציץ בין החרכים (בני ברק תשע"ט) עמ' 45; פנחס קפרא, מני תימן ובשעריים (רחובות תשל"ח) עמ' 177.
