יש לכם שאלה?
רבני בית ההוראה זמינים בשבילכם!
טלפון 03-9153133 | דוא"ל sm088302222@gmail.com | וואטסאפ 050-902-1-902
ברכות
שאלה:
מה מברכים על כובניות [זה לא כמו כובנה שנעשית בסיר סגור]?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
תלוי בכמות השמן והסוכר, אם מורגש בטעם – ברכתה "מזונות", ואם לא – ברכתה "המוציא". ובכל אופן, אם זו ארוחת הבוקר שלו [כלומר שקובע עליה סעודתו], מברך "המוציא".
•
שאלה:
אדם שנמצא בתוך סעודת פת וטרם בירך ברכת המזון, ומביאים לו עוגות, קורואסונים וכדו', האם צריך לברך עליהן "מזונות" או שנפטרו בברכת הפת?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
אם מטרת אכילת העוגות היא להשביע את רעבונו – אז הפת פוטרת, אם אכילתו היא לתענוג [קינוח] – צריך לברך "מזונות". מדת חסידות היא לא להכנס לספק, ולאכול עוגות רק אחר ברכת המזון.
•
שאלה:
התחלתי לאכול לחם במקום מסוים, והלכתי משם לפני שברכתי ברכת המזון – מה עליי לעשות?
תשובת הגאון רבי נתנאל בנאי שליט"א:
אם הלך בשוגג – יברך היכן שנמצא, אם במזיד – צריך לחזור למקומו הראשון או לאכול עוד כזית לחם במקום שנמצא בו כעת.
•
שאלה:
אדם שהלך לישון לאחר השקיעה על מיטה למשך 30-45 דק', האם כשמתעורר צריך לברך ברכות התורה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
אם הוא מתכנן ללמוד הערב [לפני שיחזור לישן], אסור לו להתחיל ללמוד לפני שיברך.
שאלה נוספת:
אין חילוק בחצות הלילה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
שאר ברכות השחר, שהן "ברכות השבח", מברכים רק אחר חצות. אבל ברכות התורה הן "ברכות המצוות", ואסור ללמוד בלי ברכה.
•
שבת
שאלה:
אדם שמדליק נרות שבת בפלג המנחה, משום שצריך ללכת לבית הכנסת והדרך ארוכה, אבל אינו רוצה לקבל שבת עדיין – האם למנהגינו הוא חייב לקבל שבת משום שגילה דעתו?
תשובת הגאון רבי אריאל מלאכי שליט"א:
ראשית, המנהג הרווח בתימן שהיו מתפללים מוקדם מפלג המנחה וכבר אז קיבלו עליהם שבת, כך שקשה לקבוע מסמרות מהו מנהג תימן בנידון הנ"ל בקבלת יחיד. כמו כן, ממובן השאלה נראה כי אין אשה או ב"ב עמו, דאל"כ סגי בקבלת שבת שלהם כדי שיהיה ניכר שהנר הודלק לכבוד שבת ואין זה מחייב אותו אפי' כשהוא בירך והדליק, וכן יש ללמוד מדברי שו"ע הגר"ז סי' רסג סע' יא. ודוק. כמו כן, אין לקשור זאת האם מקבלים שבת בהדלקה וכאריכות הפוס' בזה, דבאיש ודאי שאינו מקבל שבת בהדלקת כהסכמת הפוס', ואכ"מ.
לעצם השאלה, כיון שמדליק בפלג המנחה ועוד היום גדול צריך הוא לקבל את השבת כפסק מרן בסי' רסג ס"ד בשם התוס' והרא"ש ועוד [ורק שיש מחלו' כיצד לחשב את השעה ורביע, האם קודם צאה"כ כד' השו"ע או כד' הלבוש סי' רלג משקיעת החמה, וכך ד' השת"ז כיעויין בדבריו סי' רלג ס"ק ח, וע"ע בשע"ה סי' נז אות ב, וכ"פ בעריכת שולחן סי' רסג אות ח, ועיין בשו"ת יבי"א ח"א או"ח סי' מג בגליון הערה 19 שלמעשה מחשש סב"ל יש לחשב שעה ורביע מהלילה. ואכ"מ].
ויש לדון האם מהני תנאי שאינו מקבל שבת בהדלקה מפלג המנחה. וכבר דן בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סי' כא-כב שמועיל תנאי, וכבר תפס עליו בילקו"י [הישן] סי' רסג הערה סד, שתנאי לא נאמר בהדלקה מפלג המנחה.
אמנם לענ"ד המעיין היטב בלשון השת"ז ס"ק ט, נראה מלשונו שכוונתו כדברי הגה' רעק"א (לסעי' ד, וכ"ה בחי' למס' שבת כה:) שאף מפלג המנחה ואילך, אם הנר הודלק לצורך שבת א"צ לכבות ולחזור ולהדליק כיעו"ש. והוא כד' המשנ"ב שם ס"ק כ ובביאוה"ל שם. והיינו דאף באופן זה יש היכר מסויים דהוא לכבוד שבת [כך נראה מתו"ד המשנ"ב ובביאוה"ל], ומינה נראה דבדיעבד או כשיש צורך גדול אכן אין חובה בקבלת שבת בפועל.
•
שאלה:
כוס עם מים חמים [כלי שני] ששפכו לתוכה חלב, החום בשיעור "יד סולדת", וערבבו בכף בשרית – מה הדין?
תשובת הגאון רבי אריאל מלאכי שליט"א:
ממובן השאלה נראה שגם לחלב כעת יש דין של כלי שני ויס"ב, ולכן: אם החום יס"ב – לדעת מרן, החלב מותר, ואת הכף כדאי להגעיל [ודי אף בכלי שני]. ויש מי שמחמיר. אך בכף שאינה בת יומה, לכולי עלמא מותר. ואם יד "נכוית" בו, לדעת מרן השו"ע ג"כ מותר, ולבני אשכנז יש מקום להחמיר.
מקורות בקצרה: דעת מרן (סי' קה ס"ב) בסתם דכלי שני אינו מבשל כלל. ובי"א ציין שג"כ אינו מבליע ואינו מפליט, וי"א שמ"מ מפליט ומבליע ואוסר בכדי קליפה (רשב"א), וראוי להיזהר בדבר לכתחילה, ובדיעבד מותר בלא קליפה. וכ"ה ברמ"א שם ס"ג. ובב"י (ריש הסי' שם) כ' שאפי' מעלה רתיחות אינו מבשל. וזה דלא כד' מהרש"ל (הוב"ד בט"ז שם סק"ד) שהחמיר שאם יס"ב ה"ז אוסר בכולו. וכן דלא כד' הכה"ח (ס"ק לח) שפ' כד' הפרי תואר שהחמיר כרשב"א שאוסר כדי קליפה. ובמשנ"ב (סי' תמז ס"ק כה) להקל כשו"ע ורמ"א, וכ"ה בהליכות עולם (ח"ז עמ' סז).
והסכמת הפוסקים שהכוס חלב מותר בשתיה אף שאין ס' כנגד הכף [בכוס המכילה 210 מ"ל יש ס' כנגד כף, ובכוס המכילה 150 מ"ל ס' כנגד כפית], אך הכף כדאי להגעילה, והיינו משום דלענין זה נחשב הדבר כלכתחילה בזה שאפשר להגעילו וכמבואר ברעק"א על השו"ע הנ"ל [כמובן די לו בהגעלה ג"כ בכלי שני דכבולעו כך פולטו].
וכל זה בשיעור יס"ב ולא שיד נכוית בו. כי אם היד נכוית בו – עיין במשנ"ב (סי' שיח ס"ק מח) שפ' כד' החיי אדם שביד נכוית בו אף בכלי שני מבשל ומבליע ומפליט כאחד. והחזו"א (או"ח סי' נב ס"ק יט) כ' שהיות וקשה להבדיל בין יס"ב ליד נכוית בו א"כ נפל בבירא היתר של כלי שני. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' מב) החמיר בזה אם תחבו הכף מיד אחר שהוריקו המים חמין לכוס שאז חומו גדול. וחומרא זו ג"כ היא לבני אשכנז.
כמו כן, כל הנ"ל בכף בשרית בת יומה [היינו שבלעה מבליעות כלי ראשון ולא עירוי וכד'], אך בסתם כף שניטלה מהמגירה וכד' שנידונית כאינה בת יומה, אף למי שמחמיר וכנ"ל בכה"ג מותר לכו"ע.
•
שאלה:
בענין מסוים שיש פוסקים המקילים ויש פוסקים המחמירים, האם מותר למי שמחמיר לבקש מאדם שנוהג כדעת המקילים שיבצע עבורו את המעשה – לדוגמא: אדם שנוהג שלא לפתוח בקבוק עם פקק מתכת בשבת, האם מותר לו לבקש ממי שמיקל בזה לפתוח לו את הבקבוק? אם אסור ובכל זאת ביקש [בשוגג], האם מותר לפתוח לו את הבקבוק? והאם יש חילוק בהלכות מסוימות, למשל בין פתיחת בקבוק לבין הנחת תבשיל עם רוטב על הפלטה?
תשובת הגאון רבי נתנאל בנאי שליט"א:
יש חילוק האם המחמיר נוהג כך כי הוא סבור שכך הדין [שאסור], או שהוא יודע שמעיקר הדין מותר ורק לחומרא בעלמא הוא נוהג כך. מי שסובר שהמעשה אסור – א"כ אסור לו לבקש גם מאדם אחר שיעשה עבורו, ואם הוא רק מחמיר על עצמו – מותר לו לבקש ממישהו אחר [גם לגבי ספרדי אם יכול לבקש מאשכנזי – דעת הפוסקים להחמיר, עיין בזה בספרי האחרונים בסימן רס"ג].
ובאופן שאסור לבקש ובכל זאת ביקש – יש להימנע למעשות עבורו, כי זו שליחות עבור המבקש והוא סובר שהמעשה אסור. אבל מותר לאדם לעשות מדעת עצמו לטובת מי שמחמיר [בלי שיבקש ממנו].
ואין הבדל בזה בין ההלכות, רק אם המבקש נוהג איסור כחומרא או מעיקר הדין וכנ"ל.
•
ט"ו בשבט
שאלה:
האם בעדת תימן נהגו לציין את יום ט"ו בשבט, אם כן – כיצד? ואם לאו – האם יש מקום לנהוג היום כמו הספרדים או החסידים שעורכים שולחן פירות וכו'? ומענין לענין באותו ענין – האם יש חשיבות לסדר מסוים באכילת הפירות או רק דין קדימה בברכות?
תשובת הגאון רבי אברהם בן משה שליט"א:
ט"ו בשבט מונים למעשרות, ולא אומרים בו תחנון. בתימן לא נהגו לעשות סעודה מיוחדת, ואפשר משום שלא היו להם פירות מא"י. ובדורות הקודמים גם שאר העדות לא עשו סעודה כמו שעושים היום, כנראה מאותו הטעם. ומי שרוצה לעשות כמנהג שאר העדות היום – אדרבה, רק שיקח מפירות שנשתבחה הם א"י ולא פירות טורקיה או מסוכרים, וסדר הברכות כמבואר בשו"ע סימן ריא ובז"ר שם.
•
פורים
שאלה:
מגילה על גויל או על קלף – מה עדיף? מגילה שכל אותיות חי"ת עם חטוטרת והנו"ן פשוטה כמו ז"ן ארוכה, או מגילה שהחי"ת עם גג ישר והנו"ן כמו ו"ו ארוכה – איזו עדיפה לפי מנהגינו?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
המגילות ע"ג גויל נחשבות היום "תימניות" והלכתית אין בהן חשש, אך מקצועית לא הייתי ממליץ [כך הורו מו"ח הרב בסיס זצ"ל והרב מחפוד יבלח"ט]. חי"ת ישרה ונו"ן מהצד – זו המסורת שלנו.
•
שאלה:
האם אפשר לכבד בקריאת מגילה מי שלא יכול לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת [ראיתי שבדיעבד לא מעכב, אבל האם אפשר לתת לו לכתחילה, כשידוע מראש שאינו יכול]?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
אם הוא החזן הקבוע – לא להעביר אותו בגלל זה, אבל מינוי לכתחילה – לא. ומ"מ עדיף מומחה בלי נשימה אחת, ממי שבנשימה אחת משבש את כל המגילה.
•
מזוזה
שאלה:
האם יש עניין להחמיר ולקבוע מזוזה בחדר שגודלו 74*74 ס"מ בגובה 2 מטר?
תשובת הגאון רבי נתנאל בנאי שליט"א:
אין עניין להחמיר.
•
בשר בחלב
שאלה:
אדם שעשה 'על האש' ועם המלקחיים של הבשר, כאשר יש שמנונית בשר עליהן, לקח עגבניות ובצל ואכל – האם נחשב 'בשרי' וצריך להמתין שש שעות בין זמן אכילת העגבניות או הבצל לאכילת חלב, או שנחשב רק 'בחזקת בשרי'? כמו כן, לגבי סחוג שאכלו ממנו יחד עם אכילת בשר ולא נזהרו שהכלי שנתחב בו יהיה נקי – האם הוא נחשב מעתה 'בשרי' או רק 'בחזקת בשרי'?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
התשובה אחת לשתי השאלות: אם היתה על הכלי רק שמנונית של בשר – המאכל נקרא רק 'בחזקת בשרי' [ואסור רק לאוכלו ביחד עם חלבי], אבל אם היו על הכלי חתיכות בשר ממשיות, ודאי מי שאוכל ממנו נהיה 'בשרי' לכל דבר וענין.
•
אבלות
שאלה:
האם למנהגינו צריך להכניס את הציציות בהלווית המת ובבית העלמין?
תשובת הגאון רבי יואב אושרי שליט"א:
כן, צריך להכניס הציציות, משום "לועג לרש".
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
אצל התימנים – האבלים מעוטפים בטלית והולכים כך לפני המטה, וכמו כן המת עצמו מעוטף בטלית מצוייצת. ויותר מזה – לפי השת"ז קוברים אותו בטלית מצוייצת, וכך עשו עם מארי יחיא בסיס זצ"ל ועוד ת"ח שזכו להקבר כך. א"כ אין סיבה שאנחנו נכניס ציציות, וכך המנהג.
•
שאלה:
מהי דעת רבני תימן בעניין קבורה ב'כוכים'?
תשובת הגאון רבי אריאל מלאכי שליט"א:
עיין ב"בית מועד" למורנו הגר"פ קורח שליט"א (ח"א עמ' רסה) שם דן לגבי קבורת ב' אנשים זה ע"ג זה. והוסיף "לאפוקי קבורה במבנה ע"ג קרקע". משתמע מדבריו דאין לעשות כן כלל. וכן כששאלתיהו, כך ענה לי שבשום פנים ואופן אין לקבור אלא באדמה, וכפי המנהג בתימן והמסורת היהודית. [נידון זה כבר דשו בו הפוס' בהסתמכם על דברי הר"ן, ובחזו"ע היקל וידועה שיטת הגרי"ש אלישיב שלחם נגד תופעה זו].
•
שאלה:
נפטר קרוב משפחה שאין מי שיתאבל עליו, איך מנהלים את השבעה? האם צריך להתפלל בבית שלו למרות שאין אבלים? האם יש דברים נוספים שצריך או מומלץ לעשות במצב כזה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
מביאים עשרה שיתפללו שם שחרית וערבית, לפני הקדיש האחרון [בשחרית ובערבית] עושים "השכבה", ובסוף התפילה אומרים "אלקים ינחם אבלים".
