| תוכן מקודם |
הרה"ג ר' רועי בעדני ז"ל, אברך יקר וירא שמים, קיפל את הטלית אחרי הבדלה, אמר לאשתו שהוא "הולך לנוח רגע" – ולא קם. עשרה יתומים נותרו המומים בבית ברמת שלמה. הגדול בן 21, הקטן רק בן 4, וכלה שהתחתנה לפני חודשיים בלבד • זעקה של אלמנה ויתומים שנותרו לבד
מוצאי שבת קודש פרשת משפטים. אווירה של קדושה עוד ריחפה בבית משפחת בעדני בשכונת רמת שלמה בירושלים. אבא, הרה"ג ר' רועי ז"ל, עמד כהרגלו בקדושה ובטהרה, החזיק את הכוס, בירך על הבשמים ועל האש והבדיל בין קודש לחול.
מי חלם שזו ההבדלה האחרונה? מי דמיין שבין קודש לחול, ייגזרו חיים למוות?
הוא היה אדם בריא לחלוטין. חסון. בלי שום רקע רפואי. לפתע, אחרי ההבדלה, הוא פנה לרעייתו ומדווח על תחושה לא טובה באזור הלב "אני לא מרגיש טוב", אמר. "אני הולך לנוח כמה דקות".
הוא נכנס לחדר. עשר דקות עברו. עשר דקות גורליות ששינו את חיי המשפחה הזו לנצח.
האמא, גב' בעדני שלא רגילה לראות את בעלה מתלונן על כאבים, נכנסה לחדר לראות מה שלומו. היא קראה לו, אך אין קול ואין עונה. השקט היה מחריד. הילדים בבית ראו את המתרחש, ראו את אבא שלא מגיב, ראו את כוחות ההצלה שהוזעקו ומנסים להחזיר דופק ללב שנדם.
אבל הגזירה נגזרה. דום לב פתאומי, אכזרי ובלתי נתפס. בתוך רגעים ספורים, הפך הבית השמח לבית אבלים. עשרה יתומים צעירים עומדים סביב המיטה, והלב מסרב להאמין. אבא, שהיה הסלע היציב של הבית, אבא שלמד שני סדרים ביום בהתמדה עצומה, אבא שדאג לכל מחסורם – איננו.
משפחת בעדני היא משפחה של בני תורה אמיתיים. משפחת אצולה של עדינות ופשטות. הרב רועי ז"ל היה אברך משי, מתמיד גדול ששקד על תלמודו יומם ולילה, ובשעות הערב עסק בשחיטה מהודרת כדי להביא טרף לביתו. הוא היה המפרנס היחיד. האמא, עקרת בית המסורה לגידול עשרת הילדים לתורה וליראת שמים, נותרה כעת לבדה מול ים של דמעות וחובות.
רק לפני חודשיים הם חיתנו את הבת הראשונה. רושם השמחה עוד לא נמוג, החובות מהחתונה עוד טריים, וכעת – שבר נורא.
תשעה יתומים נותרו בבית. הגדול בחור בן 21, ממצוייני הישיבה, והקטן ילד חמד בן 4, ששואל שוב ושוב "איפה אבא?". הם זכו בדירה בהגרלת "מחיר למשתכן", והתשלומים עליה כבדים מנשוא. עד היום אבא דאג להכל. אבא עבד, אבא התאמץ, אבא שילם.
ועכשיו? מי ישלם את החובות והתשלומים השוטפים? מי יקנה לחם וחלב למחר בבוקר? מי יחתן את היתומים שעוד לא הקימו בית? המצב בבית הוא בכי רע. אין חסכונות. אין גב כלכלי. המשענת היחידה נשברה בפתע פתאום.
אחים יקרים, הלב נקרע. אנחנו לא יכולים להחזיר להם את אבא. את החיבוק, את הלימוד המשותף, את החיוך המרגיע – את זה הם איבדו לנצח. אבל אנחנו יכולים לדאוג שלפחות לא יהיו רעבים ללחם.
נסתכל בעיניים של הילד בן ה-4 שאיבד את אביו. האם נוכל לעמוד מנגד?
תורמים עכשיו ל-9 יתומי הרב בעדני זצ"ל!
לחצו כאן לתרומה מאובטחת
