הפוסק הגאון רבי איתמר מחפוד שליט"א גאב"ד חוקת משפט באשדוד בפסק הלכה נחרץ – במענה לשאלת הגר"ג רבינוביץ שליט"א ראש מכון גם אני אודך ושא"ס | "אחר הבירור המקיף, הנני מורה לכל שומעי לקחי ללכת ולהתחסן, ולאלו שהם בקבוצת סיכון או אוכלוסיה מגיל חמישים ומעלה, הוא ממש חובה מדינא" | כל הפרטים
בתחילת דבריו מתייחס הרב בכובד ראש, לשיקולים ולחששות הכבדים בנטילת החיסונים, ומבאר מדוע אין לחשוש לכך בחיסון הקורונה. וכך הוא פותח את תשובתו:
"לענ"ד אחר שקילת כל הצדדים, אף שמתחילה הוריתי לשומעי לקחי שבינתיים אין לעשות את החיסון, שיש צורך עדיין להתיישב לעניין מעשה, ולראות עוד זמן מה את ההשלכות של חיסונים אלו, שברור שהם בנויים על מידע רפואי שבחיסונים אחרים הם כבר התאמתו, ואז יקבע על פי רופאים מה רמת הסיכונים אם יש בכלל ולהכריע.
ואמנם שונה חיסון זה מיתר החיסונים המוכרים לנו כיום, כחיסון נגד מחלת החצבת, וחיסון המשולש, שהוכחו רבות בשנים שאין בהם חשש סכנה, ואם יש כאלה שניזוקו הם מיעוטא דמיעוטא דבטלי במיעוטייהו, וכמו בכל טיפול רפואי כלקיחת תרופות וכדומה, שאם אדם יקרא את הפרוספקט הרפואי המתלווה לטיפול, הוא לא יטול מהם לעולם מחמת ההסתייגויות הכתובות שם, ובכל זאת כל האנשים כמעט בעולם נוטלים אותם. והסיבה שמציינים חששות אלו על אף שהם רחוקות ביותר, כדי לכסות את חברות התרופות במקרה שיגרם נזק.
ואם כן, לחיסונים אלו ודאי שזה בגדר הכרח וחיוב ליטלם, כיון שניתנה תורה רשות לרפאות, וכל שכן במגיפה או בחשש למגיפה, שהלא אם תתפרץ מחלת החצבת ימותו רבים, וכפי שהיה בדורות הקודמים".
וכאן מתייחס הרב בתשובתו לחששות וסיכוני חיסוני הקורונה, ומבאר בטוב טעם ודעת מדוע אין לחשוש לכך:
"והנה, חיי האדם ניתנו בידו לנהלם על פי סבירות של סיכון, שהרי גם לעבור כביש או לנהוג ברכב יש בו חשש סכנה במקום שלא נזהר, ופעמים אף אנשים שנזהרו מאד, היו הם מעורבים בתאונות קטלניות. אבל מכל מקום, דבר זה הוא מבחינת ניהול סיכונים מול תועלת, שבחששא רחוקה שפיר דמי, וכפי שמצאנו (בבא מציעא קי"ב ע"א) "ואליו הוא נושא את נפשו", מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה, לא על שכרו. ופירש רש"י וז"ל: כל עצמו הוא מוסר נפשו עליו לעלות בכבש גבוה, וסיכן בעצמו ליפול ולתלות באילן כשעלה עליו למסוק זיתים ולגדור תמרים, ומסר נפשו עליו למיתה שמא יפול מן הכבש או מן האילן, עד כאן לשונו.
וגם בנטילת התרופות המצויות איכא חשש היזק, כדאיתא בגמ' בפסחים דף מ"ב ע"ב, וברש"י שם (ד"ה כל דמעלי). ובעירובין (נ"ד ע"א) אמרו, מידת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו, לזה יפה ולזה קשה. ובדרך כלל, אלו שנגד החיסונים שבויים בידי דעות שונות ומשונות שאינם לברי דעת. והרי ברור שאם כל האוכלוסיה לא תתחסן, ימותו רבים מחצבת, וכמו שאכן בעבר גבתה מגיפה זו חיי ילדים רבים רח"ל, והסכנה קרובה ולא רחוקה ונדירה היא. וכפי שכתב בשו"ת רעק"א (מהדורא קמא, סימן ס') כיעוין שם".
וכעת עובר הרב לבאר מדוע במגיפת הקורונה, חובה עלינו למהר להתחסן ככל שניתן. והדברים לפניכם:
"ובמגיפת הקורונה, אנו רואים סכנה עכשווית, ואף עשרות אלפי בני אדם כאן בארץ שהגם "עברו" את המחלה, מכל מקום נשאר להם בגופם לטווח רחוק נזקים מוכחים, כבעיות בקרום הלב ואיבוד חוש הטעם והריח לפרקים. ויש מיעוטא דמיעוטא שהוא לצמיתות רח"ל, מחמת הפגיעה באיזור המוח האחראי לחושים אלו. ואף רבים המדווחים על ירידה בתפקוד, כולל עייפות כרונית וכיוצא בזה. ועדיין רב הנסתר על הגלוי. והא חמירתא סכנתא מאיסורא, כדאיתא בגמ' בחולין (י' ע"א), ועיין שם בדברי רש"י ד"ה ואין דרכן. וראה עוד בחולין דף צ"ד ע"א, וברש"י שם ד"ה הסכנה.
ואשר על כן, אם באמת יש סכנה קרובה וודאית שימותו כמה אנשים בעקבות שלא יתחסנו, וכדחזינא לעת עתה, שמתו כאן למעלה משלושת אלפים בני אדם רח"ל ישירות ועקיפות כתוצאה מסיבוכי נגיף הקורונה, שזה אחוז אחד מכלל הנדבקים, ועוד אלפים רבים נכנסו לסכנת חיים, כולל אלו שטופלו באופן פרטי במסירות נפש על ידי אירגונים פנים חרדים, וחלקם אף ניזוקו לצמיתות או יסבלו ל"ע מבעיות רפואיות, ויתכן אף מסיבוכים שיביאו אותם לקירוב מיתה רח"ל, וגם יש חשש סכנה גדולה שיגיע יותר ותתפשט אצל האוכלוסיה היותר מבוגרת מאשר עד עתה, ואז התמותה רח"ל תגדל עשרת מונים. וכל האמור הוא לפי דעת הפוסקים שאינו מחויב להכניס עצמו לספק סכנה בכדי להציל את חברו מוודאי סכנה, כיעוין במשך חכמה (שמות ד', י"ט), וראה בכלי חמדה (פרשת פנחס ד"ה ואני אומר). וראה עוד במשנה ברורה סימן שכ"ט ס"ק י"ט".
ואמנם מצאנו מגדולי רבותינו שהתייחסו לסוגית החיסונים בראי ההלכה, אך כתבו שאין זה חובה להתחסן אלא היתר בעלמא. גם לזאת מתייחס הרב בתשובתו, והנה הם דבריו:
"ומה שבלשון התפארת ישראל (יומא פרק ח', בועז אות ג') לגבי החיסונים שהיו אז לאבעבועות רוח כתב וזו לשונו: "ומזה נראה לי היתר לעשות אינאקולאטיאן של פאקקען, אף שאחד מאלף מת על ידי האינאקולאטיאן, עכ"פ שאם יתהוו בו הפאקקען הטבעיים הסכנה קרובה יותר, ולכן רשאי להכניס את עצמו בסכנה רחוקה כדי להציל את עצמו מסכנה קרובה. וראיה לזה מדברי הב"י (חו"מ סימן תכ"ו), כיעוין שם. והרי מבואר מדבריו, שהוא רק היתר אבל אינו חיוב.
אולם נראה, שייחסו לכך היה משום שבזמנו ממש התחיל המחקר בנושא החיסונים, ולא ידעו את הנזקים העתידיים אשר יבואו מזה, ולכן כתב שלפי הנראה עתה איכא היתר, אבל במחלות נגיפיות שמתו הרבה בעולם, הרי הוא ממש חיוב מדינא, באופן שיש בזה ידיעה על מליוני אנשים שנוסו. ואף יש טווח ארוך שיתחסנו ויבחנו את ההשלכות לעתיד, ובזה איכא נאמנות הרופאים כמו בכל ענייני הרפואה, עיין בנדה כ"ב ע"ב, ובבית יוסף יו"ד סימן קצ"א, ובשבות יעקב חלק א' סימן ס"ה, וכפי שהאריכו בזה הפוסקים, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. ועיין עוד במנחת שלמה חלק א' סימן ל"ז ד"ה ולעניין.
ומצד מה שכתב החתם סופר בחידושיו (שבת פ"ו ע"ב), שקשה לסמוך בשם הוראה על רופאי זמנינו אפילו ישראל בעניין נדה וכדומה, שכל מומחיותם היא עפ"י ספרי רפואות שנעשו על ידי נסיון שהיה להם ע"י גופי אומות העולם, וכן כל חכמתם בניתוח הוא על פי ניסויים שניסו בגופן שלהן דחביל גופיהו, ואין מזה ראיה לגופי בני ישראל, ע"ש. וכעין זה כתב גם בחידושיו בעבודה זרה דף ל"א ע"ב. אבל עכ"פ מפורש בדבריו, שאין לדון מדבריהם ולהאמין להם להקל בשום איסור, כי אם לעניין חילול שבת ואכילה ביום הכיפורים, דלא יהא אלא ספק פיקוח נפש נמי דוחה שבת. וכך מבואר גם בחידושיו שם. ואם כן, גם לעניין קבלת החיסונים שפיר דמי דהוי ספק פיקוח נפש. ועוד חזון למועד להאריך בסוגיא רחבה זו בעה"י.
ובאמת, בעומק נבכי הנפש, הרבה פעמים מה שאנשים אלו לא חוששים ולא מתחסנים, הוא משום שסומכים על רוב העולם שיתחסנו, וממילא זה יהיה הגנה עליהם שתבלם המגיפה על ידי "חסינות עדר". ולמטוניה דידם, משתמשים הם בסיכון של אחרים כדי להציל את עצמם, וזה מעשה אשר לא יעשה. דו"ק ותשכח".
ולכן מסכם הרב את הדברים להלכה ולמעשה:
"אבל עתה אחר הבירור המקיף, הנני מורה לכל שומעי לקחי ללכת ולהתחסן, ולאלו שהם בקבוצת סיכון או אוכלוסיה מגיל חמישים ומעלה, הוא ממש חובה מדינא, אחר שהחיסון נוסה כבר על מליוני בני אדם בעולם, והוכחה בטיחותו ויעילותו אחר גיוס משאבי ענק ומתנדבים זמינים לשלבי הניסוי, וגם הוא בנוי על בסיס טכנולוגיה, שאמנם היא חדשה בשימוש בפועל, אך היא פותחה ונבדקה כבר שנים ארוכות, ורק שלב היצור שלו הואץ במקביל לשלבי בדיקה ומחקר, בשונה מחיסונים אחרים שהיצור הוא אחר שלבי הבדיקה והמחקר.
גם לפי הידע הקיים, לא נגרם כל נזק משמעותי בתוך שלשה חודשים ממתן החיסון, שבו מתרכזים בדרך כלל תופעות הלוואי בחיסונים אחרים שפותחו עד היום. ואף על פי שעדיין לא קיימות תוצאות בטיחות ארוכות טווח, מכל מקום בזכות הבנת המנגנון המדעי, הסיכויים לתופעות לוואי ארוכות טווח הוא נמוך ביותר. וכל הטלת הספיקות והקונספירציות בעניין נובעות מחוסר הבנה או מחמת מתנגדים כרוניים לחיסונים שהיו קיימים תמיד במהלך השנים".
להורדת התשובה המלאה – לחצו כעת כאן
