הנידון לחיים: פועלו של רבי יוסף צבי גוביץ זצ"ל – ניצול השואה שהציל את ילדי תימן | פרק שישי בסדרה

פרק חמישי: שתדלנות ומכתבים

מסירת האגרת לחבר הכנסת פנקס

היות שכבר התנהלו דיונים בכנסת ובממשלה על בעיות החינוך במחנות העולים, ולא עלה בידי לקבוע פגישה עבור רבני העולים מתימן עם ראש הממשלה, החלטנו למסור את האיגרת, שנכתבה על ידי הרבנים, לידי חבר הכנסת פינקס, אשר היה, ביחד עם הרב מימון, נציג תנועת "המזרחי" בכנסת. מר פינקס הבטיח להעלות את נושא החינוך במחנות העולים, ולמסור את האיגרת לראש הממשלה. היו לי איתו פגישות קודמות, בהן הוא התעניין מאד בפרטים, והיה תקיף בדעתו להביא לידי שינוי.

מאוחר יותר נודע לי, שמר פינקס קיים את הבטחתו. באחת מישיבות הכנסת הוא נשא דברים במליאה. הוא האשים את הממשלה בכפיית חינוך חילוני על ילדי עולי תימן, דיבר על הנערים שנשלחו לקיבוצים חילוניים, פיאותיהם נגזזו, הציצית והתפילין נלקחו מהם ומאכילים אותם נבלות וטריפות. הוא סיפר על מחנה הנוער, ועל חילולי השבת אותם מנחילים לילדי העולים. הייתה שם התרחשות דרמטית. ראש הממשלה ושר החינוך קטעו את דבריו של חבר הכנסת פינקס, וצעקו, שזהו שקר ועלילה. מר פינקס הוציא את האיגרת שמסרנו לו, ואמר:

"זה עתה הגיעה לידי מגילת-איגרת זו, חתומה על ידי שנים עשר רבנים חשובים מעולי תימן".

הוא קרא בקול את תוכן האיגרת. בן גוריון לקח את המגילה מידו, והעניין גרם לסערת רוח גדולה.

קראתי מאוחר יותר באחד העיתונים, שבן גוריון מסר את האיגרת למומחים, כדי לבדוק אם הקלף, כתב היד והסגנון הינם אותנטיים, ותשובת המומחים הייתה חיובית. אני מקווה, שהאיגרת המקורית עודה שמורה בארכיון הממשלה או הכנסת.

תוכן מקודם

לוח המודעות של קהילות תימן ברחבי הארץ | מתעדכן!

בליל פורים: הבית נשרף והזוג הצעיר עם שני ילדיהם נותרו ללא רכוש וקורת גג – אנא עזרו להם!

אל תחכו לרגע האחרון: בפסח אוכלים 'מצות אבותינו' | להזמנות, הפצה ונקודות מכירה >>>

והרי נוסח האיגרת של חכמי תימן, שנמסרה למר בן גוריון:

"אנחנו החתומים על זה, רבני עולי תימן הצעירים והקלים שבמחנה ז' בית ליד, התאספנו מתוך חרדה על ערכי תורתנו הקדושה, שלא יעקרו, ח"ו, מלב ילדינו הרכים, שארית תקוותנו. בטוחים אנחנו, שהוד מעלתכם, ממשלת ישראל, י"ה, שולטת בצדק ובמשפט על עם ישראל. אנחנו כולנו כאחד בנערינו ובזקנינו חרדים לשי"ת ולתורתו, שלא ייגרע חלקנו, ח"ו, משאר אזרחי המדינה, שבזכותם להחליט בעצמם על דרך חינוך ילדיהם, פונים אנחנו אליכם בשם כל המחנה שלנו למצפון לבות אחינו בני ישראל היקרים בכל מקום שהם: אל תרפו ידיכם מחינוך בנינו לתורתנו הקדושה! היינו מאז ומתמיד מוכנים ומזומנים למסור את נפשנו, כמ"ש: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" וכו'. ארץ צבי תפרוש כנפיה על ניני ילדיה בתחילה. כשהיינו בגלות המר, היינו מקיימים התורה והמצוות והחינוך של ילדינו, ומצפים ומייחלים, מתי יגאל שכינת עוזנו, ותעלנו מהרה קוממיות לארצנו, לקיים דיניה וחוקותיה ומוסריה, על מה שדיברו חז"ל: "גדולה תורה, שנותנת חיים ללומדיה, ולא עוד, אלא שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעוה"ב, וכל הנותן חפצו ורצונו עסוק בתורה, מסייעין אותו מן השמים". ובגלל הדברים האלו יתקיים בנו מ"ש: "למען תחיה אתה וזרעך", ונזכה לראות פני משיחנו ובניין בית מקדשנו ותפארתנו, אכי"ר.

מ' יהודה בן הרב דוד שרעבי, הצ' יהודה שלום י'ז ס'ט, הצ' שמעון סאם חמאמו, הצ' שלוו עזריה גמליאל, הצ' אברהם בן זכריה, אברהם שלמה משה דמארי, ה' שלום זכריה דמארי, יוסף שלמה חנש, הצ' סלים סעיד קהלאני, סעדיה בן עודד דמארי, עובדיה אהרן עוקב, ר' שלום בן יחיא".

נציין שכתב היד של האגרת אינו לפנינו, וייתכן מאוד שנפלו טעויות בפענוח החתימות.

מכתב שני למשרד הדתות

היות שלא כל הרבנים במחנה הספיקו לחתום על האיגרת הראשונה, הזדרזו רבנים נוספים, וכתבו מכתב נוסף, שנשלח למשרד הדתות ("הצופה" כ"ב בטבת, שנת תש"י, 14 בינואר 1950).

והרי נוסח האיגרת השנייה:

"לראש ממשלת ישראל בארצנו הקדושה, מר דוד בן גוריון,

'צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם'. נודה על אשר זיכה את נפשנו להגות בתלמוד תורה ולהעלות אותנו לארצנו הקדושה, לקיים התורה וכל המצוות, והוא יכלה כל צר ומשטין מעלינו בזכות תורתנו הקדושה, וה' ינחנו במעגלי יושר. על זה יתקבצו החכמים ויתבוננו הנבונים, אש דרכיהם נתיבות יושר, ולא עלינו הדבר מוטל, אלא על אבירי רועי ישראל, ראשי משרד הדתות, בארצנו הקדושה, להעמיד לנו חוק תורתנו הקדושה, שהיא עץ חיים למחזיקים ביד לומדיה, ולקדם לנו בכל תוקף להציל את נפשותינו, כי התורה והמצווה תקווה לאחריתנו, והם עטרת תפארת חוקת עולם למשמרת דור ודור וחכמיו, דורשים בנועם אמריה. דור ודור ומנהיגיו מחזקים גדריה בתקנות וסייגים ויושר אמרים בא"י ובתימן, עם לא אלמן ישראל, וכל ב"ד בעירו מנהיג את בני דורו, ועכשיו אין הדבר תלוי אלא עליכם, לבקש מכם רק מורים דתיים לחינוך בנינו לתורה ועבודה, כפי מה שהיינו רגילים בתימן, לימוד תנ"ך ועברית. קב"ה יאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים, אכי"ר, ועם ה' בשלום.

שלום בן שלום הברי, הצ' יחיא יצחק שלום גרידי, שלמה הצעיר בן הרב יוסף יהודה, הצ' יעקב סעדיה מרי, שלום דאוד קורוש, יוסף עואק דמתי, הצ' יוסף בן שמעון ב"ר ישראל מעודד בריאל, הצ' סאם בן יהודה שרעבי, משה שלום ביצאני, שלמה בן שלום מנקרי, גם אני הח"מ לעתירתכם הצעיר יחיא בן יחיא ח"זכרי, ז"ל".

נאום בפני מרכז הפועל המזרחי

ימים ספורים לאחר הדיונים בכנסת הוזמנתי להופיע לפני חברי המרכז של תנועת "הפועל המזרחי" ברחוב אחד העם בתל אביב. הם רצו לשמוע ממקור ראשון על מה שמתרחש במחנות העולים. אולם הישיבות היה מלא מפה לפה, נכחו גם שר הפנים, מר משה שפירא, כל חברי הכנסת של התנועה ונציגיהם בהנהלת הסוכנות היהודית, וכל חברי המרכז מהשורה. הישיבה הוקדשה כולה למצב החינוך במחנות העולים. בתחילת דברי אמרתי, שאינני רוצה להיכנס לפרטים, שהנוכחים קראו כבר בוודאי בעיתונות, על גזיזת הפאות, על חילולי השבת בטיולים שנערכים על ידי המדריכים, ועל הילדים, שנלקחו לקיבוצים חילוניים. אם כי דברים אלה לכשעצמם הינם חמורים מאד, בכל זאת אפשר היה אולי לתרצם, כפי שמנסים אנשי השלטון לעשות, כמקרים בודדים. אני מעוניין לדבר על כך, שהבעיה היא חמורה ומסוכנת הרבה יותר!

"ישנה כאן מגמה! מגמה ממלכתית!" זעקתי אל הנוכחים. "בית הספר היחידי במחנה העולים פרדסיה-בית ליד, אשר בו אני עובד, ואשר מאוכלס בעשרת אלפים עולים דתיים מתימן, הינו בית ספר חילוני במלוא מובן המילה! חבר המורים והמורות מורכב כולו מיוצאי 'הנוער העובד' ותנועת 'השומר הצעיר', וידוע לי, שגם במחנות העולים האחרים המצב זהה! בזמן הקצר, שאני עובד במחנה, כבר הספקתי לפגוש נערים, שלמדו ממעשי מדריכיהם החילוניים. הם מסתובבים בגילוי ראש, ופרקו מעליהם את עול התורה והמצוות!

"ישנה כאן מגמה ממלכתית ברורה להגשמת דוקטרינת 'כור ההיתוך' של בן גוריון, להפוך את עם ישראל כולו לגויים דוברי עברית, ונגד זה חייבים להלחם!! ומיד! כל רגע שעובר גורם נזק לא רק לנפשות הילדים התמימים בדור הזה, אלא מטביע את חותמו על הדורות הבאים, ויקבע את צביון מדינת ישראל בעתיד!

"אינני מבין, כיצד יכולות המפלגות הדתיות לשבת בממשלה הזאת, ולשאת באחריות למעשים הללו, שמטרתם היא לעקור מן השורש את האמונה באלוקי ישראל ובקיום מצוות התורה!"

כשסיימתי את דברי, קמה סערה באולם. רבים צעקו:

"איך זה יתכן, שאנחנו חברים בקואליציה, נציגינו יושבים בכנסת, בממשלה ובסוכנות היהודית, ואנחנו צריכים ללמוד מפי מורה צעיר, שהגיע במקרה למחנה העולים, על החינוך החילוני, הלחצים והכפייה המתנהלים במחנות העולים כבר חודשים רבים בחסות משרד החינוך והסוכנות?!"

אחדים האשימו באופן אישי את שר הפנים שפירא ואת חברי הכנסת של מפלגתם, בכך שאינם ממלאים את תפקידם כראוי.

בהמשך הישיבה עניתי על שאלות שונות שהועלו. באולם שרר מתח רב, והרגשתי, שחברי המרכז אינם חשים בנוח להשמיע את דבריהם בנוכחות אדם זר. אמרתי כי אני סבור, שכבר שמעו ממני את שרצו לשמוע, ואני מקווה שיפעלו לתיקון המצב. נפרדתי מהם, ועזבתי את המקום.

למחרת נתבשרתי שבאותה ישיבה הוחלט, להציג אולטימאטום לראש הממשלה, ולפיו אם לא יחול שינוי בעניין החינוך במחנות העולים, יתפטרו כל שרי החזית הדתית מן הממשלה ומהנהלת הסוכנות. עמדה זו אומצה על ידי החזית הדתית על כל מרכיביה – נציגי "אגודת ישראל", "המזרחי" ו"הפועל המזרחי". "הפועל המזרחי" היה הגורם המרכזי בחזית הדתית המאוחדת.

הגיעו אלי ידיעות על כך, שמנהלי המחנה החלו להטריד את הרבנים שחתמו על האיגרת, וביקשו, שיכחישו את מה שכתוב בה. אחד הבחורים שהגיע מכפר הרא"ה, מסר לי הודעה מהרב נריה, שנודע לו ממקור מוסמך ששר החינוך, מר זלמן שזר, ביחד עם ד"ר נחום לווין, ראש מחלקת החינוך בסוכנות היהודית, עומדים לבקר בקרוב במחנה שלנו. הם מתכננים להיפגש ולהידבר עם הרבנים שחתמו על האיגרת, ועם מנהיגי עולים נוספים, כדי לבוא איתם לידי הסכם, ולהרגיע את הרוחות.

מיד כששמעתי את הידיעה, ארגנתי פגישה דחופה עם הרב שרעבי ועם רבנים נוספים. סיפרתי להם על ההתרחשות בכנסת ועל הידיעה, ששר החינוך וראשי משרד החינוך והסוכנות יבקרו בקרוב במחנה, והבעתי את חששי, שיפעילו עליהם לחץ שיכחישו את מה שכתוב באיגרת, משום כעת סערה גדולה בעניין זה בממשלה ובקרב הציבור. הזהרתי אותם, שהשר ופמלייתו עלולים להציע להם כל מיני הצעות מפתות, ועליהם להיזהר שלא לחתום על שום מסמך, לפני שיתייעצו איתי. בישרתי להם גם בשורה טובה, שבעוד מספר ימים נוכל כבר להתחיל לשלוח תלמידים לישיבות.

הפרק הבא, אי"ה: רבני תימן מבקרים בפוניבז'‏