לקראת חג השבועות הרבה הורים שואלים את עצמם שאלה שקטה בלב, איך גורמים לילד להתחבר באמת לתורה, למצוות, ללימוד.
לא רק לעשות כי צריך, אלא להרגיש שזה שייך אליו.
והאמת היא שאהבה לתורה לא מתחילה בגיל מסוים, ולא נוצרת רק בזמן הלימוד.
היא מתחילה מהחוויה שהילד מרגיש סביב התורה בבית.
ילד מתחבר למה שמביא לו אור לנפש.
אם תורה מגיעה רק דרך לחץ, ביקורת, השוואות או מאבקים, הילד לומד לקשר אותה למתח.
אבל אם הוא מרגיש שתורה מביאה שמחה, חיבור, אהבה, רוגע, משהו בלב שלו נפתח אליה.
לפעמים זה נמצא דווקא ברגעים הקטנים.
אבא שיושב ללמוד כמה דקות בנחת.
אמא שמדברת בכבוד על תורה ומצוות.
שיר של שבת בבית.
סיפור יפה סביב שולחן החג.
הילד מסתכל מהצד גם אם לא נראה שהוא מקשיב, הוא סופג הכול.
הרבה הורים מנסים לגרום לילד לאהוב תורה דרך לחץ.
תשב, תלמד, תקשיב, למה אתה לא מתפלל.
אבל אהבה לא גדלה עם פחד.
היא גדלה במקום שבו הילד מרגיש שרואים אותו, שמכבדים את הקצב שלו, שנותנים לו מקום.
בחג השבועות אנחנו לא רק מציינים את קבלת התורה, אנחנו מזכירים לעצמנו איך תורה עוברת מדור לדור.
לא רק דרך מילים, אלא דרך הלב.
וכשהילד מרגיש שהתורה בבית היא מקום של חום, של שמחה, של קשר, משהו עמוק נבנה בו.
גם אם עכשיו זה קטן, גם אם עדיין לא רואים הכול, הזרעים נכנסים פנימה.
אז לפני שאנחנו שואלים כמה הילד למד, אולי כדאי לשאול שאלה אחרת, איך הוא מרגיש כשהוא פוגש את התורה והמצוות בבית שלנו.
כי ילד שמרגיש חיבור בסוף יקבל את התורה במקום הכי חשוב בלב.
אסף זכריה
יועץ ומטפל רגשי
054-8420996
