זכרון להולכים // אוהב שלום ורודף שלום // שו"ב הרב יוסף מדמון זצ"ל

הרב יוסף מדמון ז"ל

לעזרה לקרן האלמנה ויתומי משפחת מדמון >> חייגו: 050-413-2105

לפניכם טור מיוחד לע"נ השוחט ובודק הרב יוסף ב"ר עוואד מדמון זצ"ל | לרגל יום פטירתו ביום כ"ט טבת תשע"ט

ולפני כן: תמונה בלעדית — השוחט והבודק הרב יוסף מדמון זצ"ל – צולם (ללא ידיעתו) לומד וקורא פרקי תהלים במשחטה בזמן ההפסקה מנוצל ללימוד התורה ועמלה.

פתאום הטונים עולים.

המתפללים מקשיבים, מי באדישות, מי בסקרנות. המריבה מתעצמת. לא ברור האם החלה על ענין 'עמוד' ויאר-צייט, או שהחלה מטעינות שהיתה שם כבר קודם. "אני לא סולח לך ולא אסלח!" שואג אחד המתפללים על הגבאי, ופרצופו אדום מזעם. "ככה לא מתנהגים, ועוד במקום תפילה!"

"במקום תפילה צריך לשמור על הקדושה ולדבר כמו שצריך", לא נותר הגבאי חייב. הכעס עולה, ועוד מעט ירעדו החלונות.

"תזעיקו את רבי יוסף", אומרים מתפללים אחדים זה לזה. "תזעיקו אותו. נו כבר. למי יש מספר הטלפון שלו? אם מישהו יכול לעשות פה שלום, זה רק רבי יוסף".

אחד מהם יוצא החוצה, מחייג להיכן שמחייג, ותוך כמה דקות רבי יוסף נכנס. ממה עקרו אותו? מתפילה, מלימוד, מעשיה של מצווה? אף אחד לא יודע, וזה גם לא משנה. רבי יוסף נכנס, ורק למראהו יורד משהו במפלס הכעס.

"בית השם", הוא לוחש, והיראה שבקולו פועלת כבמטה קסם. "בית השם, אל נא נפגע בכבודו של בעל המקום…". המילים שלו חודרות את הצעקות שנשמעו פה עד לפני רגע.

"הוא…" צועק הגבאי, ולשונו נבוכה מפיו מרוב כעס. "הוא – – -"

"הוא יהודי צדיק, וגם אתה", אומר רבי יוסף ברצינות תהומית. "ושניכם צודקים, ללא ספק. ברור שהיתה פה אי הבנה, ברור שהיה פה חוסר צדק משווע. מה השאלה בכלל? רק צריך לדעת איך לקרוא את המפה…"

שניהם נעצרים לרגע.

רבי יוסף שואל ונכנס לעובי הקורה. השאלות שלו מכבדות, ומחצינות את הכבוד האמיתי שהוא נותן לכל אדם. כל אחד משני הניצים מרגיש שסוף סוף טענותיו נשמעות ונלקחות ברצינות. רבי יוסף לא ממהר לשום מקום. הוא מקשיב, ומקשיב באמת, וכואב את כאב המילים הדוקרות, ומניח רטייה, בעדינות, על השריטות שנצרבו זה עתה.

"זאת אומרת שאפשר פשוט – – – " הוא אומר בניגון של סיום. "…אפשר פשוט לעשות כך וכך, והדברים ינוחו על מקומם בשלום… אין מכבודם של יהודים יקרים ותלמידי חכמים כמותכם לחיות בחילוקי דיעות…" והוא משרטט את ההמשך, והכל בא על מקומו בשלום.

"קוסם, האיש הזה", אומרים מתפללים זה לזה. "קוסם אמיתי. למד מאהרון הכהן. אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה… תראו איך הם מחייכים זה לזה, בעוד שקודם כמעט עקרו זה לזה את העיניים".

כזה הוא רבי יוסף. היכן שיש מריבה, מביאים אותו. קוראים לו, מבקשים אותו. הוא אף פעם לא מסרב. מריבות הן איומות, ואסור שהן תתרחשנה. יש לו יכולת נדירה לבוא בין הבריות ולהביא שלום ביניהן, וזה מה שהוא עושה.

*

לימים, נתמנה לגבאי בעצמו. הוא עושה את מלאכתו נאמנה, ומעולם אינו צריך ל'העמיד מתפלל זה או אחר במקומו'. משום מה, כאשר הדברים מתרחשים סביבו, הם מתרחשים בנועם, בשלום שמתוך הסכמה, באהבה.

"זו האישיות שלו, המכבדת, המנחמת", כולם יודעים.

*

עוד יוסף חי // מילין זעירין על דודי המנוח – רבי יוסף מדמון זצ"ל

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין כולן, אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה. (שבת ק"ה, ב').

קשה לפצות פה כאשר עדיין כולנו המומים ומזועזעים מהאסון והטרגדיה הנוראית כל כך, בפטירתו של אחינו, דודינו, חברינו היקר והאהוב על כולם – רבי יוסף מדמון זצ"ל, וקשה לעכל שעבר י"ב חודש מאז פטירתו, י"ב חודש ללא המנוח רבי יוסף. אשר כל כך היה אהוב על הבריות, נעים הליכות, נוח לבריות ונוח למקום. כל ימיו משחר נעוריו ועד יומו האחרון לא מש מאהלה של תורה, אך בענוותנותו ובפשטותו הגדולה ידע גם ידע להסתיר מעין כל את גדלותו ועוצמתו.

מעשים רבים שמענו מאז פטירתו על נועם מידותיו, אישיותו הדגולה, ועל התמדתו וקביעותו בלימוד התורה גם לאחר יום עבודה עמוס ומייגע בהעמדת טהרת שולחנם של בית ישראל במסירות עד אין קץ – מרוב חיבתו ואהבתו לתורה הקדושה, השתדל בכל מאודו שלא לבטל קביעותו ללימוד התורה. עד כדי כך שלא היה מוכן לנסוע להתארח בשבתות אפילו אצל בני משפחה קרובים, וטעמו ונימוקו בפיו כי נסיעה כזו משבשת לו את כל סדרי הלימוד ביום השבת.

זאת מאחר שמנהגו בליל שבת קודש היה להשכים קום בשעות הבוקר המוקדמות ולהגות בתוה"ק, כמו כן היה לו שיעור קבוע בביתו לאחר סעודת ליל שבת, בספר ה"אור החיים" הקדוש, שיעור אשר המשתתפים בו היו יוצאים עם טעם גן עדן לכל ימות השבוע. גם בשבת בבוקר לאחר סעודת שחרית של שבת, לא אבה ללכת ל"עונג שבת" בבית מי מקרוביו, ושוב מאותו הסיבה, כי לאחר הסעודה היה יושב ולומד עד מנחה של שבת. כך ידע לנצל את הזמן שבידו עד תומו לעבודת השם וללימוד התורה באופן מופלא ביותר.

גם מרן הגר"ש מחפוד שליט"א סיפר, כי כל חבריו לעבודת הקודש, היו נהנים וחפצים בקרבתו, היו נהנים לשמוע ממנו דבר חכמה, ולראותו עולה ומתעלה ומתחדש בכל יום ויום בתורה ויראת שמים טהורה. והוסיף הגאון שליט"א, ואפילו בעבודה כל אימת שהיה זמנו פנוי, היה נוטל את הספר ולומד ולומד.

כי כזה היה רבי יוסף זצ"ל, יהודי עובד ה' כפשוטו ומשמעו.

כל כך יקרה בעיניו הייתה קדושת השבת, עד כדי שההכנות לשבת קודש אצלו היו נעשות ונשלמות ברובם מבעוד מועד – כבר ביום חמישי, ומעט מזעיר היה מותיר ליום השישי. והכל על מנת שיוכלו להקביל את פני השבת בצורה הכי מכובדת שאפשר, ובניחותא, כיאות לכבודה של שבת המלכה.

בנוסף לכך, היום אנו מגלים למפרע שאף מחנך דגול היה המנוח רבי יוסף זצ"ל, בניו ובנותיו שיחי' מספרים כי על כל צעד ושעל היו מתייעצים עמו, לא היו עושים דבר מבלעדי עצותיו המחכימות. ואם קרה ולא שמעו לו, היו מתחרטים על כך כי עצותיו נבעו ממעיין החכמה ומתבונה מחושבת.

כמו כן, היה יושב עם נערים צעירים ובוגרים, ומנהל עמם שיחות נפש עמוקות ממש עד השעות הקטנות של הלילה. וכל זאת על אף שהיה משכים לעבודתו עבודת הקודש כשוחט ובודק סכינים משעות הבוקר המוקדמות עד שעות אחר הצהרים המאוחרות, וכמובן שעבודה זו שוחקת את הכוחות.

אך כזה היה רבי יוסף זצ"ל – נתן ונתן את כולו למען הכלל והפרט.

כבר בשבת הראשונה לאחר פטירתו הורגש בבית הכנסת השכונתי במקום מגוריו, את החלל הריק והעצום שנותר עם הסתלקותו לשמי מרום של המנוח ז"ל, זאת לאחר שדקות ספורות לפני כניסת השבת, לפתע ציבור המתפללים גילה שתאורת בית הכנסת לא הודלקה כלל, גם בשבת בבוקר חשו הציבור באבדן העצום, לאחר שהרגישו בקור חודר עצמות מחמת שלא שמו לב שאף צריך להדליק את המיזוג אוויר, וכמובן שמי שהיה דואג לכל זה, היה זה המנוח רבי יוסף זצ"ל.

גם במשך סעודות השבת חשו קרוביו ומקורביו באבידה הגדולה, מאחר שסדר הדברים התנהל בעצלתיים, ואפילו נייר חתוך לשבת לפתע שמו לב שאין, כי רבי יוסף הוא היה זה שהיה דואג לכל זה. היה חסר את הדמות היקרה והמאירה הזו אשר היא זו שהייתה דואגת לכל אחד ואחד מהיושבים, מאירה וקורנת פנים לכל אחד באשר הוא, משמחת את כל אלו שבאו בצל קורתו, בזריזות מופלאה היה דואג לכל דבר ודבר עד הפרט האחרון, וכך בכל שמחה ושמחה בשמחות של המשפחה הוא היה מקבל את כולם מושיב את כולם ומחייך לכולם. היה הוא נפש נקי וצדיק, נפש יקרה, נפש שלימה בכל מידה נכונה, עדינה ונעלית, נפש אצילית ומרוממת, נפש שכל מי שזכה לעמוד בקירבתה היה מתמלא אור ושמחה פנימית אמיתית – כי זה היה המנוח רבי יוסף זצ"ל.

יתן ה' שאכן נלמד ממידותיו המופלאות של המנוח היקר, לעשות כל מעשינו לשם המצוה ב"ה לעד.

ת.נ.צ.ב.ה

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה ואף לפרסם…

כתיבת תגובה

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה ואף לפרסם…

עוד מאמרים

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!