הגאון רבינו ישי שרעבי זצוק"ל
ו' שבט ה'תשע"ב · במלאות 9 שנים להסתלקותו
הרב משה יפת
הגאון רבינו ישי שרעבי זצוק"ל, נולד בא' אלול בשנת ה'תרצ"ז, לאביו המקובל הגאון מארי סעדיה שרעבי זצ"ל. זקינו של רבינו, מארי שלמה שרעבי זצ"ל עלה לארץ הקודש בשנת ה'תר"צ, ומעט לאחר מכן אף אביו של רבינו, מארי סעדיה זצ"ל עלה לארץ הקודש בשנת ה'תרצ"ג, מתחילת עלייתם ארצה התיישבו בחוף הדרומי של ים כנרת יחד עם קבוצת יהודים שעלו משרעב שבתימן. זמן קצר לאחר מכן בעקבות התנכלויות שונות מצד תושבי הסביבה, הם נשלחו למושבה רחובות, שם ייסדו את הכפר מרמורק.
אביו של רבינו, הצדיק מארי סעדיה שרעבי, נודע כאישיות מיוחדת במינה. בני המשפחה מספרים על דמות הוד אשר קיפלה בתוכה יראת שמים טהורה, עבודת התפילה מיוחדת, לצד התמדתו בתורה שלא ידעה גבולות בכל עת וזמן פנוי. בבית גדול זה ינק ולמד תורה ויראה רבינו ישי זצ"ל.
כבר משחר ילדותו ניכר היה בו עדינות הנפש וטוהר המידות, אהבת התורה ויראת שמים. בהיותו כבן תשע שנים בלבד, נכנס רבינו ללמוד בישיבת 'פורת יוסף-נובהרדוק' ברחובות, בראשות הגאון רבי אליהו מאיר קובנר זצ"ל, שם עשה חיל בלימודיו ועלה והתעלה במעלות התורה והיראה, זאת לצד השתלמותו בתורת המוסר מפי רבותיו בעלי המוסר תלמידי הסבא מנוברדוק. לאחר מכן, המשיך בלימודיו בישיבת 'קול תורה' בירושלים.
אנקדוטה מרתקת ואופיינית לתקופת לימודיו של רבינו בישיבת פורת יוסף, מספר בנו הרב דוד שליט"א:
פעם בעת רצון, נאות הרב לספר לנו מעשה מימי בחרותו. וכך סיפר, אירע שקבעתי עם הגאון רבי דוב אליאך זצ"ל שנעבור על כל מסכת פסחים בשבוע אחד, וכך נעשה חזרה מהירה על המסכתא. והנה, באחד הלילות בשעה שתיים בלילה, נתקענו בלימוד התוספות במסכת – אני אומר בכה, והוא אומר בכה. שעתיים שלימות אנחנו עומדים במקום אחד, אני אומר שלא נראה לי, והוא מסביר למה דבריו נכונים… ואז אומר הרב אליאך לרבינו: "קיבלתי בפורים יין יבש מופלג בגילו, מיושן, ו'יין ישמח לבב אנוש', בוא איתי לביתי". עלינו לביתו בשעת לפנות בוקר, הרב מוציא את הבקבוק ואומר לי: "נכנס יין יצא סוד". שתינו יין, ומיד חזרנו לבית המדרש לעסוק בלימודנו, והנה הפלא ופלא, פתאום הכל התבהר ודברי התוספות נעשו מובנים להפליא.
ביום כ"ה באב בשנת ה'תשט"ז, נשא לאשה את רעייתו מרת אהובה לבית משפחת יהושע, תבדל לחיים ארוכים. היה זה חמישה ימים קודם הגיעו לגיל עשרים שנה. העיתוי לא היה מקרי, אלא כי חשוב היה לו להינשא קודם הגיעו לגיל עשרים שנאמר עליו ח"ו 'תיפח עצמותיו' של מי שלא נשא אשה.
בשנים הראשונות לאחר נישואיו, למד בכולל 'היכל התלמוד' בתל אביב. מחמת קשיי התחבורה המייגעים בין תל אביב לעיר מגוריו, רחובות, היו תקופות בהם היה לא שב לביתו לעת ערב, אלא נותר ספון בהיכל הכולל והיה שב לביתו רק משבוע לשבוע. באותה תקופה אף שימש כמשיב בישיבת נובהרדוק.
בשנת ה'תשכ"ד בהיותו כבן עשרים ושבע שנים בלבד, נתמנה באופן רשמי לרבה של שכונת מרמורק ברחובות, כאשר כבר כמה שנים קודם לכן התמנה רבינו ל'מדריך רוחני' מטעם הרבנות ברחובות, כאשר במינוי זה היה בכך הכרה בתרומתו החשובה ובהשפעתו על מצבם הרוחני של הנוער והמבוגרים בשכונה, כאשר היה מפיץ תורה ויראה בשיעוריו הקבועים ועוד שלל פעילויות לחיזוק וביצור חומות הדת ברחובות.
לאחר שנים מועטות, גמלה בלבו ההחלטה לייסד מרכז רוחני תורני בשכונת מרמורק ברחובות. היטב ידע כי מרכז כזה ישפיע על צביונה הרוחני של השכונה ושל העיר כולה. וכך הקים וייסד לתפארה את כולל האברכים להוראה, ובית מדרשו 'הדר התורה', אשר היווה מוקד להפצת תורה ויראה לכל האזור כולו. ראוי לציין לשבח את עוזרו ויד ימינו של רבינו, הרב זרח משולם שליט"א אשר שינס מותניים והשקיע מאמצים כבירים על מנת לסייע בהקמת וביסוס המרכז התורני 'עטרת שלום', הקרוי על שמם של גדולי רבני תימן, רבי שלום שבזי ורבי שלום שרעבי, זכותם תגן עלינו אמן.
עמל בתורה היה רבינו כל ימי חייו ללא הפוגות. התנהג בקדושה ובטהרה, את ידיעותיו הרבות היה מצניע, והיה מצר ודואג בצער הזולת ושמח בשמחתו. היה כתובת לכל נצרך ונדכה, אהב שלום ורדף שלום, את קהל עדתו הנהיג למעלה מחמישים שנה, ועשה הכול מתוך ענווה ופשטות, ומתוך אהבת ישראל אמיתית אשר בערה בו. דרשותיו ושיעוריו היו ניתנים בחן ובמתיקות אשר היו אופיינים לו, רבים השיב מעוון, והעמיד תלמידים הרבה לתורה ולתעודה, אהוב ונערץ היה על כל שכבות הציבור.
בני משפחתו מספרים, כי המצב הרגיל בו הם ראו את סבא זצ"ל כל ימי חייו, היה כשהוא יושב לצד שולחן עמוס ספרים, גוו כפוף וכל כולו שקוע באותיות הקטנות שלפניו. עד כדי כך נחרט המחזה בעבור מקורביו ובני משפחתו, עד שבעבורם היה זה המצב הבלעדי בו הם זוכרים את רבינו. וכך אף באחרית ימיו כשתקפתו חולשה גדולה, כמעט ולא עסק בשום דבר אחר מלבד בעסק התורה הקדושה.
נכדו הרב יהודה חדד מספר, כי על אף הענווה העצומה של סבא, בעל כורחו פעמים שהייתה מתגלה ומבצבצת ועולה גדלותו הרוחנית המיוחדת ושליטה גדולה בכל חלקי התורה. וכך הוא מספר, בתור ילד למדתי בתלמוד תורה 'הבאר' ברחובות, וסבא היה מגיע בכל צהרים כדי ללמוד עמי. לימים כשהזדקן ונחלש, בכל זאת המשיך להגיע וללמוד עם נכדו. אירע פעם אחת ותקפה עליו עייפותו, והיה מבקש שאקריא לו משהו. סבא לא שינה לו מה אקריא, העיקר דברי תורה. הוצאתי מארון הספרים גמרא ישנה שהעימוד בה שונה מהעימוד הרגיל. התחלתי להקריא לו, ומכיון שהיו שם ראשי תיבות ארוכים ובלתי מוכרים, הסתבכתי מאד. בכל פעם שהדבר קרה, היה סבא מתקן אותי וממשיך את דברי הגמרא בעל פה מהמקום בו עצרתי. כשראיתי כך, החלטתי לעשות לו ניסוי, הייתי עושה עצמי כאילו אני מתקשה בקריאת הגמרא, ובכל פעם היה סבא ממשיך לקרוא מהמקום בו עצרתי, כששמורות עיניו עצומות למחצה.
על אירוע דומה, מעיד תלמידו רבי גלעד סינואני הי"ו. אירוע פעם שנסענו יחד עם הרב לחתונה שהתקיימה בירושלים. לאחר קרוב לכשעה נסיעה בדרכים, החל הרב לגרוס בנעימה מיוחדת שמונה דפים מהגמרא בברכות בעל פה, ותוך כדי כך מוסיף את כל ההגהות והגירסאות השונות שבגמרא. השל"ה גורס כך, והב"ח גורס ככה. וכך על זה הדרך, ממשיך הרב לומר בנעימה בעל פה, קורא ומסביר עד שהגענו לאולם החתונה…
בבוקרו של יום שני ו' בשבט ה'תשע"ב, לאחר מחלה ממושכת ממנה התייסר רבינו רבות, השיב את נשמתו הקדושה והטהורה לבוראה. כבוד עשו לו במותו, ולאחר מסע הספדים על ידי גדולי ישראל נטמן בבית העלמין המקומי.
לאחר פטירתו נכדו הרב יהודה חדד שליט"א, הוציא לאור שביבים והנהגות מתולדות חייו ומהליכותיו בקודש הנאצלות של רבינו, בחוברת מיוחדת הנקראת 'הרב ישי'. כמו כן, יצוין כי נכדו הנ"ל אף זכה להו"ל בחייו של זקינו הגדול, ספר 'מנחת ישי', בו הביא וליקט משיחותיו ודרשותיו המופלאות של רבינו, אשר רבות בשנים זכו להשיב לב אבות על בנים בנועם אמרותיו המתוקות מדבש ונופת צופים. ויישר כוחו.
הותיר אחריו כרם מפואר של בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, הממשיכים את מורשתו הרוחנית. עם הסתלקותו ניטל כתרה ופארה של יהדות תימן בכלל, ושכונת מרמורק והעיר רחובות, בפרט. יהא רעווא שיעמוד לנו למליץ יושר לברכה ולישועה, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.
