משלוח מארץ ישראל / סיפור מיוחד לחג הסוכות
הלילה ירד על צנעא, ובבית הכנסת הקטן הבהבו אחרוני הנרות. בפינה שקטה ישב הנער הבלתי מוכר משרעב הדרומית, צורף צנוע שמעט מאוד ידעו על אודותיו, והתפלל בקול חרישי. לא היה שם שליח ציבור קבוע באותו ערב, והמתפללים, שנפשם צמאה לתפילה מרגשת שתבקע רקיעים, פנו אליו וביקשו שיעלה אל התיבה.
כשהחל להתפלל, נדמה היה שהזמן עמד מלכת. ניגון תפילתו התנגן בקול נעים להפליא, ונשמע כקול נהמה עמוקה מתוך הנשמה, מנעד של געגוע שחלחל ללבבות כל הנוכחים. כשסיים, נותרו האנשים במקומם, נפעמים. בלא להסס, התחננו בפניו שיישאר עמם גם בימי חג הסוכות הקרבים. והנער, שלום שמו, הנהן בענווה והסכים.
יומיים בלבד לפני החג, חרדה פתאומית פלחה את סמטאות העיר.
טפיפות פרסות סוס עזות ומהירות הרעידו את סמטאות האבן. פרש נכרי, עטוף בגלימה כהה ופניו חצי גלויות, עצר בחריקת בלמים במרכז השוק. עיניו הסורקות עצרו על העוברים ושבים, ובקול סמכותי ומהדהד שאל: "מי הוא רבי שלום שרעבי"?
"רבי שלום שרעבי"? בהתחלה תמהו הסובבים, ואז הבינו: ישנו נער בשם שלום שהגיע משרעב, כנראה הכוונה אליו!
הם הצביעו בחשש קל לעבר האורח הצנוע משרעב, והפרש קרב אליו בצעדים נחושים והודיע בחגיגיות: "זהו משלוח מארץ ישראל"! בלא להוציא מילה נוספת, שלף מתחת לגלימתו פרי עטוף באור יקרות ומסר אותו לידיו של רבי שלום: היה זה אתרוג נאה, מרהיב ביופיו, שנדמה היה כי ניחוח קדושה של ארץ ישראל עדיין דבוק בקליפתו.
הסובבים נותרו פעורי פה. מקצתם ניסו להתקרב, לשאול מי הוא הזר ומאין הגיע – אך כשהפנו את מבטם, הסוס והפרש נעלמו כלא היו, כאילו בלעה אותם האדמה או שהתפוגגו ברוח המדבר.
אותה ירידה פתאומית של הפרש הנעלם פתחה את הלוט, ולחישות נרגשות וצופנות סוד נשמעו מפה לאוזן: "זה היה אליהו הנביא"!
או אז הבחינו הכל: הצורף הפשוט משרעב אינו אלא מקובל צדיק ומופלא, ששמו עוד יהדהד מקצה העולם ועד קצהו. וכבר אז, בצעירותו ממש וטרם עלייתו לארץ הקודש, כבר החלו הסובבים להכיר בגדולתו של מי שלימים יתפרסם כגאון הקבלה, הרש"ש הקדוש.
•
סיפור זה, שהשתמר ב"ארכיון הסיפור העממי בישראל" על שם דב נוי (אסע"י, מספר 2333), נרשם לפני שנים רבות על ידי שמעון ראנסט מפי המסרן ששמו זכריה חובאשי מתימן, כשכותרתו מעידה על אליהו הנביא שמביא אתרוג מארץ ישראל לרבי שלום שרעבי.
כמובן, אין בידינו לדעת אם מדובר במעשה שהיה במציאות, או שמא זו מעשייה עממית. בין כך ובין כך, העיקר הוא הרוח העולה מהסיפור, והדברים מבטאים ומשקפים בצורה מופלאה את ההערצה העמוקה והכמיהה לגדלותו של הרש"ש הקדוש, זכותו תגן עלינו, אשר דמותו הייתה חקוקה בלבבות בני הקהילה.
