אחר מיטתו: הרה"ג רבי אליקים אלוני זצ"ל שהסתלק בשבוע האחרון לבית עולמו לאחר מחלה קשה – בדברי הדרכה מרתקים לחג הפסח | וגם: דברי הספד על חמיו הגר"מ צוברי זצ"ל • זכרון להולכים
לפניכם דברי הספד נרגשים שנשא הרב אליקים אלוני זצ"ל לפני כשנתיים, לאחר הסתלקותו של חמיו הגאון רבי משומר צוברי זצ"ל רבה הראשי של גן יבנה. תמלול מסרטי הקלטה באדיבות מערכת 'המאורות'.
מורי ורבותי, אינני יודע אם אני רואי לעמוד ולהספיד את מורי חמי עליו השלום, אבל מעט מן המעט נגיד עליו כמה דברים.
כתוב בתורה "ואלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח", התורה הקדושה מספרת ומעידה לנו על נח שהוא היה צדיק בדורותיו, "תמים היה בדורותיו", וכתוב בתורה "ויבוא מפני המבול", שהיה מהסס אם להיכנס לתיבה, ורש"י במקום אומר על כך שהיה מאמין ואינו מאמין, היה מסתפק אם יבוא המבול או לא. ובמדרש מובא שזו הייתה כמין כפירה.
ולי היה קשה מאוד מה פירוש הדברים, שמצד אחד התורה מעידה על נח "איש צדיק תמים היה בדורותיו", ומצד שני היה כמאמין ואינו מאמין. ועוד יותר תמוה הוא שבמשך מאה עשרים שנה היה הולך ומקים את התיבה ובונה אותה, והיה חוזה בעיניו ניסים ונפלאות, איך כל החיות והבהמות היו מתקבצים יחדיו כמספר, ובסוף הוא מגיע לידי כפירה?! אצל אברהם אבינו למשל לא מצינו כדבר הזה, והגם שנח היה בדור של רשעים, תמיד שאלה זו מנקרת, איך נח הגיע למצב הזה?
וראיתי באחד המפרשים שהוא אומר: כתוב בתורה "את האלוקים התהלך נח", נח היה מהלך במידת הדין, זאת אומרת, שהוא היה מטיף לאנשים מן המוסר, היה מתריע בהם גיהינום ומבול, ובגלל זה אנשים לא הושפעו ממנו, ומשא"כ אצל אברהם אבינו כתוב "ויטע אשל בבאר שבע", היה מקרב אנשים על ידי שהיה נותן להם אכילה ושתיה, וכך היה משפיע עליהם. כלומר נח היה נוקט בידו את שיטת הדין, ואברהם אבינו בדרכי החסד היה מהלך, ולכן הוא זכה לקרב אנשים לבורא יתברך.
אני זוכר את חמי ע"ה, שתמיד היה דבק בדרכיו של אברהם אבינו, תמיד היה משפיע שפע טוב, תמיד דיבר עם אנשים בנועם, ואני זוכר שתמיד שהיו באים אנשים לדבר אליו, והיה נותן להם להרגיש אהובים ונחמדים, ושיטתו הייתה שלא ללכת בכוח, אלא הכל בצורה יפה ומכובדת, וב"ה השפיע בהרבה דברים לטוב.
ולא רק אנשים רעים, אלא גם אלו שהתווכחו אתו בהלכה ובמנהג, ויש אין ספור דוגמאות מאנשים כאלו, ואני אמרתי זאת מקודם לגיסי, שהוא היה מקבל תמיד מקבל את דבריהם בנחת ובנועם.
ועם כל זאת היו דברים שעליהם הקפיד ומעולם לא וויתר, והיה עומד עליהם בתקיפות, שלא היה סוטה כקוצו של יו"ד מן ההלכה הפסוקה.
פעם אחת הייתי אתו בבית העלמין, והיה שם איזה אחד שהיה רוצה לעשות מעשה, שאמנם ע"פ ההלכה יש צד להקל ולעשותו, אך חמי ע"ה הקפיד, שמן ההלכה להחמיר בזה, ולא הרשה לאותו אדם לעשות אותו מעשה, ולשאלתי מדוע הוא מתעלם מן הצדדים להקל, הוא השיב: "תראה אנו נמצאים בבית עלמין, ואם כל אחד יבוא עם הרב שלו המתאים את עצמו לדעתו, זה יהיה סופנו – חורבן!"
בדברים האלו היה משריש שצריך לנהוג בתקיפות, לא לנטות לא ימינה ולא שמאלה.
מעולם – כך זכור לי, לא הקפיד על מישהו, ואני יודע ומכיר הרבה מקרים של אנשים שלא התנהגו אליו בצורה יפה, והוא בדרכו היה דבק ולא היה מקפיד על אף אחד מישראל, ותמיד היה מלמד זכות על כל אחד ואחד.
ושאיפתו העיקרית, שתמיד הייתה בליבו, הייתה להקים פה מלכות של תורה, וכמה הוא שמח שה'כולל' הוקם, וכמה היה שמח על שיש פה שיעורי תורה. ואני אומר לכם כאן באופן אישי, שכל מי שרוצה לכבד אותו ואת זכרו במשך השנה, שיעזור למוסדות שלו, היינו המוסדות שהוא עמל להקים במסירות נפש, ולכל המפריעים והמתמיהים היה אומר שכתוב "עיר שאין בה עשרה בטלנים אינה עיר" עיר בישראל צריך שיהיה בה לימוד תורה, ושיעורי תורה שאפשר ללכת אליהם.
וכן אני זוכר שבתקופה שהוא חלה, והוא התקשה לזהות ולזכור אנשים, הייתי אומר להם, תראו שכל דבר של תורה הוא זוכר. אני ישבתי ולמדתי אתו, אם זה היה חומש או עין יעקב, או הלכה, הכל היה זוכר, ואפילו שגם אותי הוא כבר לא כל כך זכר, את התורה שהוא קנה בעמל היה זוכר.
והתורה שהוא למד, הוא למד במסירות נפש, אני כשהגעתי לכאן שמעתי עליו סיפורים מפליאים, איך שהיה יוצא ביום ראשון בבוקר לכולל, והיה חוזר ביום חמישי בערב הביתה, והיה חוזר ללא פרוטה לשבת קודש, היה עוסק בתורה מתוך הדחק. ובכל ליל שבת היה קם באישון ליל, והיה משנן את השו"ע, ומשעה שלוש לפנות בוקר היה עוסק בתורה.
ותורה שלומדים במסירות נפש, יש לה הזכות עבור דורות, וכמו שהגמרא מספרת על ר' יוחנן וחברו שיצאו את בית המדרש על מנת לקיים את משפחותיהם, והיה ר' יוחנן שומע את הבת קול, ורק הוא שמע אותה, משום שר' יוחנן היה לומד במסירות נפש, ותורה שלומדים במסירות נפש זכותה גדולה עד מאוד.
חמי עליו השלום היה מתנהג עם כל חתניו ונכדיו בצורה אבהית, ובצורה יפה, עם כל הסבל שהוא סבל מכל מיני דברים, והוא זכה שבזכות המסירות נפש שלו לגדל דור ישרים ומבורך. זאת הזכות של חמי, ואני מקווה שבעז"ה אנשים שיעזרו ל'כולל', ויתמכו בכולל לעילוי נשמתו, אז חמי בשמים יעשה ויפעל עבורם פעולות הרבה.
וכמו שראיתי פעם באחד המפרשים שאומר שאנו קוראים קריאת שמע גם בבוקר וגם בערב, "בשכבך ובקומך", ופירוש הדברים שיש אנשים שיש להם תקופות טובות אז הולכים ומהללים לקב"ה, וכשמגיע להם איזו תקופה קשה אז שוכחים קצת מאבא שבשמים. ויש אנשים שבדיוק ההיפך, בתקופות הקשות עומדים וזועקים לאלוקים, ואיך שמגיע להם תקופה קצת טובה הולכים ושוכחים מהקב"ה. ולכן התורה אומרת "בשכבך ובקומך", גם בתקופות הטובות, וגם בזמנים הכי קשים צריך להיות עול מלכות שמים על האדם.
כתוב שיעקב אבינו כשהוא פגש את יוסף לא עמד ונישקו, אלא קרא קריאת שמע, ורבים השואלים, מה זאת אומרת, וכי זה זמן קריאת שמע? אלא הכוונה שיוסף עבר הרבה תקופות קשות בחייו, הוא היה בבית הסוהר במצריים במשך שתיים עשרה שנה, והוא היה עבד לשר הטבחים, וגם היו לו תקופות טובות שהיה משנה למלך מצרים, והוא היה בכל מצב, גם בזמנים הקשים וגם בזמנים הטובים שם שמים שגור בפי, ולכן יעקב אבינו שגם בחייו לא היה חסר מן הצער, ורק כשראה את יוסף נהיה לו טוב, ולכן עמד וקרא קריאת שמע, וקיבל עליו עול מלכות שמים, שהוא גילה את האהבה שלו להשם יתברך בכל זמן וזמן.
וכן חמי עליו השלום, הוא עבר הרבה תקופות, ותמיד שמעתי עליו את אותו הדבר, ואת אותו סגנון, שגם בזמן שהיה לו טוב, וגם בזמן שהיה לו רע, תמיד שם שמים שגור בפיו, תמיד "הכל מאיתו יתברך".
אני מקווה שבשמים הוא מתפלל על הציבור ועלינו, ובעיקר – אני לא יודע אם מותר לי להגיד את זה, שהקהל הקדוש הזה שישמור על המוסדות שלו, מה שהוא הקים בעמל, וזה יהיה הזכות שלנו אמן כן יהיה רצון.
