כיצד נערך ל"ג בעומר בתימן? | מסמך מקיף

"חסידי ל"ג בעומר" משכימים קום, הולכים להסתפר, להתרחץ, לובשים בגדי לבן נקיים ונוהרים לבית הכנסת אלאוסטא, לקרוא את האידרא. בית הכנסת מתמלא, קהל הזקנים בזקניהם הלבנים יושבים סביב לקירות, לפניהם צעירים וילדים. נרות רבים דולקים, הספרים פתוחים, קול זקן ונער עולה במקהלה גדולה ומשתפך והולך.

ואתה בתווך, בבגדיך הצחורים, בכובעך המסורתי, כולך זוהר, וכאילו נישא על גלי קולות התורה הנישאים בחללו של בית הכנסת. מרהיב היה המראה, ממש שכינה שורה, אשרי עין ראתה זאת. ובית כנסת זה, אלאוסטא, היה לא רק בית הכנסת הגדול שבצנעא לפי ממדיו, ולפי רוב ציבור מתפלליו. בבית כנסת זה היתה גם איכות, היו בו עמודי תורה חכמה ויראה, בעלי תריסין משכמם ומעלה.

כך תיאר אחד משומעי לקחו של הגאון הצדיק רבי סעדיה עוזירי זצ"ל, ראש בית הכנסת "בית אלאוסטא" בצנעא, את האווירה המיוחדת של יום ל"ג בעומר בהיכלו ("נפש" עמ' 13–14).

אסופה ייחודית מפי ספרים וסופרים על מעלת היום הקדוש ל"ג בעומר במשנת רבותינו, לצד תיאורים מרתקים על הנהגותיהם של רבותינו ואבותינו ביום זה, נאספה ונערכה במאמר נרחב שנדפס בסוף החיבור "בר יוחאי" שבהוצאת מכון המאורות. הקורא הנבון מוזמן לעיין שם, להחכים ולרוות רוב נחת, וכאן נעלה מקורות נוספים.

*

ל"ג בעומר, כידוע, נערך בקדושה במקומות רבים בלימוד ספר הזוהר הקדוש וקריאתו ברב עם, אך לא בהבערת מדורות. ואמנם בספר "תולדות הרב שלום שבזי זצ"ל" (חלק א עמ' 285) כתב על מנהג מחוז שרעב ש"בלילה קוראים ההורים את האידרא זוטא, והילדים עושים מדורות לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ושמחים ושרים בר יוחאי ועוד שירים אחרים". אך נראה שהדלקת המדורות הייתה מעשה הילדים בלבד, שכן לא נשמעו עדויות נוספות על הדלקת מדורות כמנהג מקובל (וכך נקט הגר"ע בסיס זצ"ל, כמובא להלן).

מעניין לציין שבספר "אוצר אגדות החסידים" (חלק ז עמ' 6) כתוב: "היהודים שישבו בארץ תימן היו מפחדים לעשות מדורות ומשואות בל"ג בעומר, כי אצל שבטי הערבים זה סימן של ניצחון של שבט על חברו". אולם דברים אלו אינם מוכרחים, שהרי כידוע במקומות רבים היו מדליקים מדורות גדולות ביום הפורים, ולא נמנעו מכך מחמת הגויים.

תיאור נוסף אנו מוצאים בספר "גם אני אודך" מתשובות הג"ר חזקיהו דחבש שליט"א (סימן קסו), במענה לשאלת הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א כיצד נהגו בתימן בל"ג בעומר.

בתחילת תשובתו הקדים את מנהג תימן שאומרים הפיוט "בר יוחאי" בכל שבת בבית הכנסת לפני תפילת ערבית של שבת, לאחר אמירת "לכה דודי", וגדול בית הכנסת אומר פיוט זה.

והמשך התשובה:

לגבי יום ל"ג בעומר, רבינו השתילי זיתים העלה דברי רמ"א (בסימן תצג סעיף ב) שכתב, "ובמדינות אלו אין נוהגין כן אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה" ע"כ.

וכפי ששמעתי ממורינו הרב יוסף צובירי זצוק"ל, אכן בעיר צנעא השכם בבוקר ביום ל"ג בעומר כולם הולכים ומסתפרים, מורחים פאותיהם בשמן, והולכים לבית הכנסת הגדולה בצנעא "בית אלאוסטא". היו שם למעלה מאלף איש, אומרים יחד בנעימה ובקול רם את האידרא, דברי תורה מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי, ומתפללים מנחה גדולה. בית הכנסת היה מואר באור יקרות כמו בשאר חגים, כל הדברים היקרים והיפים שיש בבית הכנסת הוציאו לכבוד יום זה, ממש אווירת החג. לאחר גמר מנחה גדולה יוצאים לבתיהם, כאשר גדולי הדור בראש ואחריהם כל הקהל, ממש אווירת קודש והתעלות. סועדים בביתם את ארוחת הצהרים, וכך עד הלילה יושבים בבתיהם בהתעלות גדולה ובאמירת דברי תורה מתורתו של רבי שמעון בן יוחאי זיע"א. ביום ל"ג בעומר היה יום ביטול מלאכה.

וכמה הצטער אותו צדיק, מורינו רבי יוסף צובירי זצוק"ל, שכאן בארץ הקודש אין ממשיכים את מנהג ההוד והקדוש שנהגו בתימן ביום ל"ג בעומר, ומאוד התאמץ לקיים זאת גם בארץ הקודש לפי תנאי המקום והזמן.

יש לציין שאת תיאור מנהגי ל"ג בעומר בצנעא שבתימן העלה הגר"י צובירי עצמו, ביד אמן ומעדות ראייה, והדברים הנפלאים באים בהרחבה בספרו "ויצבור יוסף בר" (חלק א פרק ארבעה עשר סימן יח. וראה פסקי הלכות עמ' שטז וקובץ הלכה ומסורה כד עמ' קעו–קעז).

כפי שהגדיר הג"ר יוסף קלזאן (הובאו דבריו בקובץ פרי צדיק סט עמ' 59), בזמן קריאת האידרא הייתה תחושה של הוד והדר, שהשכינה מרחפת בתוך בית הכנסת!

ויש להוסיף שמלבד שירת בר יוחאי, יש שאמרו אז – בדור האחרון – את הפיוט "ואמרתם כה לחי" שחיבר רבנו יוסף חיים זצ"ל, בעל "בן איש חי" (משנה ברורה עם אוצר פסקי חכמי תימן "ברכת מרדכי" סימן תצג הערה 3).

*

תשובה נפלאה בעניין זה כתב הגאון הגדול רבי עזריה בסיס זצ"ל, רבה של ראש העין, במענה לשאלת הג"ר מרדכי חיים שליט"א עורך ומחבר הגיליון התורני "פנינים". תשובתו נדפסה בשו"ת בית העזרי (חלק ה סימן עד), וזו לשונו (שם אות ב):

בכמה מחוזות בתימן היו מדליקין בלילה נרות לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, ולומדים בצוותא בזוהר הקדוש, עניינים המדברים בשבח רבי שמעון בר יוחאי ומעלתו. ויש שלמדו אידרא זוטא ואידרא רבה. ויש מחוזות שהיו עושים כן ביום, שמתרחצים ומתלבשים, ומתכנסים משעות הבוקר לבתי כנסיות הגדולים, ומדליקים שם נרות לאור היום לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. והחגיגיות מובלטת בזה שכל באי בית הכנסת קוראים את האידרא זוטא בצוותא ובמקהלה, בקול רם ובמיתון, ובנעימה המיוחדת לה. חדות הנפש וההשתפכות העילאית היו מקיפות את הקהל, ובייחוד את הזקנים, שהיו חוגגים את היום הזה ממש כמו חול המועד. לאחר גמירת האידרא זוטא, אומרים קדיש דרבנן ויוצאין לבתיהם. ויש מהקהל שהיו מתוועדים חבורות חבורות לאכילה ושתיה בבתי חברים, ככתוב בספר מצפונות יהודי תימן (עמ' קי).

ובמנהגי עדן שבספר נחלת יוסף (חלק ב דף ד ע"ב סימן ה) איתא וז"ל, בל"ג לעומר מנהגינו להדליק נרות בבית הכנסת כמו יום טוב. ובאים הציבור לבית הכנסת ולומדים משלי כולו. ואחר כך זמר ופיוט בר יוחאי. ואחר כך זוהר שלח לך, מלילו דא עם דא, דף קסא, עד משאר יומין, דף קעד. ואחר כך אידרא זוטא. בבוקר לאחר תפילת שחרית, קורין זוהר, שבחי רבי שמעון בר יוחאי, מאמרים מפוזרים, עכ"ל.

ובמנהגי שרעב שבספר תולדות הרב שלום שבזי (חלק א עמוד עז) כתוב וזה לשונו, בל"ג בעומר בלילה, קוראים ההורים האידרא זוטא, והילדים עושים מדורות לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ושמחים ושרים בר יוחאי ועוד שירים אחרים, עכ"ל. ועניין המדורות לא עשו בתימן, ולא נשמע שעשו, זולת הדלקת נרות לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי. וחידוש הוא מה שכתוב בספר הנזכר לעיל שהילדים עשו מדורות, כי שאלתי זקני מחוז שרעב, ואמרו שלא עשו. ויתכן שהיו מקומות במחוז שרעב שעשו מדורות. ומכל מקום אפילו שם, משמע כי רק הילדים עשו מדורות, והגדולים למדו זוהר. ונהרא נהרא ופשטיה.

ומסיים הגר"ע בסיס את תשובתו בדברי תוכחה מאהבה:

ובארץ ישראל נשתנו העניינים, ותפסו את הטפל והניחו את העיקר. שכן כולם נוהרים למדורות, הגדולים עם הקטנים, והלימוד בזוהר ובאידרא, מעטים הם הממשיכים בו. וה' הטוב יכפר בעד.

ישמע חכם ויוסף לקח.

*

על מנהג אכילת ביצים בל"ג בעומר

מנהג מעניין היה בכמה קהילות, בפרט בחצרות החסידים, ביום ל"ג בעומר – לאכול ביצה! יש שהקפידו לאוכלה כשהיא צבועה בצבע חום, יש שחילקו ביצה לכל ילד ויש מקומות שבהם הביצים חולקו על ידי אנשי החברא קדישא. השתלשלות מנהג זה, פרטיו וטעמיו נסקרה בטוב טעם על ידי הג"ר מרדכי חיים שליט"א בגיליון הנודע "פנינים" (עט, תשע"ח).

בגיליון הבא של "פנינים" (פ, עמ' 19) הובאו תגובות והארות מרבנן ותלמידיהון על מנהג ייחודי זה, ובראשן נדפס מכתבו של הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל בזו הלשון:^[1]

לכבוד השה"ט הנעלה לש"ט ולתהלה המזכה את הרבים בגליונות ה"פנינים", הרה"ג רבי מרדכי חיים שליט"א, קרתא דשופריא ירושלים ת"ו.

כנהר שלום וכנחל שוטף ברכות לעד.

איגרת מע"כ בצירוף גיליון פנינים [גיליון ע"ט] במנהגי ל"ג בעומר הגיעתני לנכון, וכת"ר קבץ מנהגי אכילת ביצים ומאכלי חלב, כיד ה' הטובה עליו בטעמיהם ונימוקיהם. ואף על פי שבתימן לא נהגו בכל זה, מכל מקום בודאי שהרבנים שנהגו והנהיגו כן מהטעמים שכתבו בודאי שיש להם יסוד וכמו שכתב מעכת"ר, ויישר כחו וחילו שכתבם שלא ישתכחו ויפלו בתהום הנשייה.

ואפשר לתת טעם דביצה היינו ביעא, דבעא רחמנא ושיזביה לרשב"י, והגיע למעלה גדולה ביום הילולא דיליה.

ובכן אין להאריך אלא בשלום תורתך שיגדל וישגא ויאריך כנה"ר וכנא"ה

הדבש"ו כ"ד הצב"י עזריה בהגה"צ יחיא בסיס ס"ט

[1]       אגב, בגיליון זה (עמ' 4) נדפסה תשובה נוספת מהגר"ע בסיס זצ"ל, בעניין מנהג משיכת האוזן לאחר עיטוש, והיא לו נדפסה שוב בשו"ת בית העזרי חלק ה סימן ק.