יום פטירתו: הגאון החסיד והעניו רבי יחיא עבאהל זצ"ל

מגדולי חכמי ורבני הקהילה בירושלים עיה"ק היה הגאון המופלג, חסיד ועניו, רבי יחיא ב"ר יחיא הלוי עבאהל זצ"ל. נולד ביישוב שראף שעל יד צנעא בסביבות שנת תרמ"ג.

בצעירותו עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה בירושלים, זאת לאחר שהפליא בידיעותיו בש"ס, ומשנוכחו ראשי הישיבה כי רבי יחיא הינו צנא מלא ספרא בבקיאות, עמקות וחריפות נדירה. נסמך להוראה ולדיינות על ידי הגאונים רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי צבי פסח פראנק זצ"ל,^[1] ובשנת תש"ד מונה למשרת ראב"ד הקהילה.

לימים, כאשר נשאל מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על ידי הרה"ג רבי משה פתייחי שליט"א, האם הכיר את רבי יחיא עבאהל שהיה "משיב" בישיבת "עץ חיים", השיב רבי שלמה זלמן בחיוך רחב: "הוא היה הרֶבֶּה שלי"!^[2]

לאחר מאורעות תש"ח עבר רבי יחיא להתגורר יחד עם קהילת התימנים, בשכונת נחלת צבי שעל יד שכונת מאה שערים, ואף בית הדין קבע את מושבו בבית הכנסת הגדול תפארת צבי. ישיבת תורת משה, המשיכה להרביץ תורה כמימים ימימה. בעל זיכרון נדיר היה רבנו והש"ס, הפוסקים והמדרשים היו שגורים בפיו מילה במילה על פה. זכורות דרשותיו בארבע שבתות השנה, שבהן היה עולה לבימה ומטיף מוסרו לקהל הרב בדרשותיו שבהן שילב את חלק האגדה בדברי הלכה, בפה מפיק מרגליות אשר הרעיף טללי מוסר בנועם אמרים.

רבי יחיא נמנה גם עם מקובלי ישיבת רחובות הנהר, יחד עם חבר בית דינו הגאון רבי סעדיה שריאן זצ"ל, אשר נמנה עם לומדיה המובהקים של ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. שני גאונים אלו זכו לקבוע לימוד בתורת הנסתר עם אחד מגדולי המקובלים שבדור, הגאון רבי יעקב מונסה זצ"ל.

כפי שסיפר לימים רבי סלימאן קארה זצ"ל, שהתפלל עם רבי יחיא עבאהל בבית הכנסת בשכונת נחלת צבי, היה רבי יחיא אומר תמיד לפני התפילה "שכינתא בגלותא", וטעמו עמו – שהרי עדיין בית המקדש אינו בנוי.^[3] את חייו המשיך רבי יחיא לחיות בדוחק וצניעות, בבית דל ואפל. כל בקשות רבני האשכנזים וחכמי הספרדים לבוא לעזרתו, בהחלפת דירה או ריהוט מחדש וכיוצא, נתקבלו בסירוב החלטי. הוא העדיף את חיי הצניעות עד ליומו האחרון.

רבנו חיבר וכתב חידושים לרוב, אולם במאורעות ה'תש"ח, כאשר נהרסו ונשרפו בתי הכנסת, אבדו אתם יחד גם הכתבים, וחבל על דאבדין. לאחר מכן כמעט לא כתב, ומסופר שהיה רגיל לומר 'תורתך בתוך מעי'.

רבנו יחיא עבאהל נתבקש לישיבה של מעלה ביום שבת קודש, כ' אייר ה'תשכ"ח. במוצאי שבת קודש ליווהו למנוחת עולמים קהל אלפים מכל העדות. רבנים גדולי תורה, אשכנזים ספרדים ותימנים, ספדו בקול מר ובלב חמרמר על אבדן אחד המיוחד מגדולי הדור, שכל ימיו חי חיי דוחק וצניעות, ולא פסיק פומיה מגירסא. צדיק, קדוש וחסיד. הקהל ליווהו ברגל באמירת שיר השירים, עד הגיעם להר המנוחות שם נטמן.^[4]

לימים תיארו ר' יהודה רצהבי ברשימתו "צדיקי דורנו מבני עדתנו":^[5]

יהודי קטן קומה, דל זקן, שלא הידר בלבושו. כל הרואהו בשוק ידמה שהוא אחד מפשוטי עם. תורתו אומנותו, ואינך יודע ממה צֶמח זה חי. שפל רוח ושפל ברך, צנוע ועניו. ממעט בדיבור ואינו הולך בגדולות. אך גדול היה בתורתו, בעיקר בתלמוד. קיים שיעורי תלמוד בחבורה עם זקני תורה מבני קהילתו. מספרים עליו שסיגל את תורתו בבתי מדרש של ספרדים ואשכנזים ששקד על דלתותיהם.

חכמי תימן אינם מצוינים כדרשנים, אך הוא היה דרשן יחיד סגולה. הדרשן התימני בה"א הידיעה. תורתו הייתה בתוך מעיו ועל דל שפתיו. שמעתיו מספר פעמים בהספדים על רבני תימן. פה מפיק מרגליות. דיבורו שוטף ומשנתו סדורה. מגלגל היה במאמרות התלמוד מכאן ומשם כלשונם, ללא מעצור ומכשול, ונדמה לך שאינו דורש על פה אלא קורא מתוך הספר.

וכשנתבקש לישיבה של מעלה וביקשתי להעלות זכרו ברשימה לא נמצא אדם, לא במשפחה ולא בקהילה, שיספר לי משהו עליו. אלמוני בחייו ואלמוני במותו. והוא פלאי.

ולהלן שתי הודעות שהתפרסמו בעיתונות התקופה עם פטירתו של רבנו:^[6]

הרב יחיא עבאהל

הרב יחיא עבאהל, מי שהיה אב בית הדין של העדה התימנית בירושלים שנים רבות, נפטר בשבת בביתו ב"נחלת צבי" בירושלים.

כבן תשעים היה במותו. עד מלחמת השחרור התגורר בשכונת נחלת שמעון הצדיק.

הלווייתו נערכה אמש בהשתתפות קהל רב של בני העדה התימנית, אנשי ציבור ותלמידי חכמים וזקני ירושלים.

–

נפטר הרב יחיא עבאהל

אב בית הדין הרבני לעדה התימנית בבירה

הרב יחיא עבאהל, מראשוני העולים מתימן ואב בית הדין הרבני של העדה התימנית בירושלים, נפטר אתמול לאחר מחלה קצרה.

המנוח, שהגיע לשיבה טובה, עלה לארץ לפני למעלה משבעים שנה, ומאז היה מעורה בחיי העדה התימנית בישראל, תחילה כעסקן ציבור ומאוחר יותר כאחד מרבניה הגדולים של העדה.

לפני מלחמת העצמאות נתמנה לאב בית הדין של עדה זו ועד אתמול, יום מותו, שימש בכהונה זו. בחוגי הרבנים בירושלים היה ידוע כפוסק הלכות. פסקי הדין שלו נלמדים בישיבות ובחוגי לימוד תורניים.

^[1]      תשובת הגרצ"פ פראנק אליו בעניין קניין חופה ונישואין אם חל בלי עדים, נדפסה בשו"ת הר צבי אה"ע חלק א סימן צד.

^[2]     מורשה ג (תשפ"ג) עמ' תז.

^[3]     תהודה 43 (תשפ"ג) עמ' 83.

^[4]       על פי המבוא לספר סוכת שלום. בבית הכנסת "תפארת צבי" בירושלים נשמר טור יורה דעה דפוס ווילנא, ובו כמה הגהות ותיקוני דפוס בכתב ידו של הגר"י עבאהל.

^[5]     אפיקים גיליון קיא–קיב (תשרי תשנ"ח) עמ' 82.

^[6]       הצפה, יום ראשון כ"א באייר תשכ"ח, עמ' 1; מעריב, יום ראשון כ"א באייר תשכ"ח, עמ' 4.