הילולת הצדיקים: הגאון האדיר רבינו יחיא עבאהל זיע"א – רב העדה התימנית בירושלים • במלאות 64 שנים לפטירתו

רבי יחיא עבאהל זיע"א
רבי יחיא עבאהל זיע"א

עריכה: הרב משה יפת.

מגדולי חכמי ורבני תימן בירושלים עיה"ק היה הגאון המופלג, שקדן בתורה יומם ולילה, חסיד ועניו, קדוש ופרוש, רבינו יחיא עבאהל זצוק"ל.

רבינו נולד בשנת ה'תרמ"ג לאביו רבי יחיא ב"ר יוסף עבאהל הלוי, בעיר שראף בתימן, הנמצאת במרחק ארבעה ימי הליכה צפונית מערבית לצנעא.

כבר בתימן בעודו צעיר לימים, זכה למעלה גדולה וידיעה רבה מאד בחלקי הש"ס כולו, עד שכשעלה רבינו לארץ ישראל בעודו צעיר לימים, היה כבר גאון מופלג למרות רכּותו בשנים.

רבינו התייתם מאביו ואחר כך מאימו, וצרת גזירת היתומים ריחפה על ראשו, לזאת הוצרך רבינו בעודו בחור צעיר לעלות עם אחותו לארץ ישראל. הדרך היתה קשה מאד, רכובים על חמורים יצאו משראף אל עבר גבול תימן. בדרכם הותקפו על ידי שודדי דרכים, אך היתה להם נפשם לשלל. הם הגיעו למצרים ושם שהו כחצי שנה. רק לאחר מכן הגיעו לארץ הקודש בדרך לא דרך, ועלו לירושלים עיר הקודש.

בשנת ה'תש"ד מונה למשרת ראב"ד העדה. הוא היה בעל זיכרון נדיר, והתלמוד, הפוסקים והמדרשים היו שגורים בפיו מלה במלה על פה. זכורות דרשותיו בארבע שבתות השנה, שבהן היה עולה לבימה ומטיף מוסרו לקהל הרב שבא לשמוע נועם אמרותיו, אשר היו מתובלות גם בהלכה, נוסף על חלק האגדה שהיתה נאמרת מלה במלה כלשונה מספרי הדרושים.

מסופר עליו שהתקבל בזמנו כחבר מן המניין בישיבת תורת חיים בעיר העתיקה, ישיבה של עדת האשכנזים, שרק עילויים מיוחדים היו מתקבלים בה. רבי יחיא, בבואו להתקבל לישיבה, הועמד בפני הגאון ראש הישיבה למבחן בעל פה בכל הש"ס כולו, על כל נושאי כליו, ועמד בו. כך שראש הישיבה הופתע להיווכח, כי רבי יחיא הינו צנא מלא ספרא, בבקיאות עמקות וחריפות נדירה.

רבי יחיא עלה ונתעלה בישיבה זו, ואף קיבל סמיכה לדיינות ממרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, ומעוד גדולי תורה אשר האירו את ירושלים באותה תקופה של דור דעה, גאונים, חסידים קדושי עליון. תשובה מאת מרן הגרצ"פ פראנק זצ"ל אל רבינו, מיום כ"ד מרחשון ה'תש"ג, נדפסה בשו"ת הר צבי חלק אבן העזר סימן צ"ד, בדין קנין חופה ונישואין אם חל בלי עדים.

גדולי ישראל באותה תקופה הרכינו ראשם בפני רבינו, וכשהיה רבינו נכנס לבית המדרש גם גדולי הרבנים היו קמים מפניו מיראת הכבוד. ולא זו בלבד, אלא מפני הכבוד הגדול שרחשו לכבוד תורתו, כשהיו צריכים לעשות עצרות תפילה, בחרו כולם לבוא לבית מדרשו של רבינו משום כבודו. ולכן בכל ערב ראש חודש כשהיו מתאספים לתפילות וסליחות היו עורכים זאת דוקא בבית מדרשו של רבינו. ורק לאחר הסתלקותו של רבינו העבירו תפילות אלו לבית כנסת 'הגורל' בשכונת 'משכנות'.

רבינו חיבר וכתב חידושים לרוב, אולם במאורעות ה'תש"ח, כאשר נהרסו ונשרפו בתי הכנסת, אבדו אתם יחד עם הכתבים, וחבל על דאבדין.

לאחר מאורעות ה'תש"ח עבר רבי יחיא להתגורר יחד עם קהילת התימנים, בשכונת נחלת צבי שעל יד שכונת מאה שערים, ואף בית הדין קבע את מושבו בבית הכנסת הגדול תפארת צבי.

כפי המסופר בגיליון פרי צדיק, יודעי דבר מספרים כי אפילו בלכתו ברחוב לא פסיק פומיה מגירסא, כל הזמן היה רבינו יחיא גורס את תלמודו גם בהילוכו ברחוב. רגילים היו בני ירושלים לראות את הרב התימני הצעיר הולך ברחוב עם כתונת פסים עטוף בטליתו כל היום, ופיו לא פוסק מלגרוס את תלמודו, בקול שנשמע היטב. והיו כאלו אנשים קלי דעת שצחקו על מלמולו התמידי הזה.

מעולם לא הפסיק את לימודו. גם כשהיה הולך ברחוב לא הפסיק פיו מלגרוס את תלמודו. כל מי שרצה לפתור את קושיותיו בכל מרחבי התלמוד והפוסקים והמדרשים היה ניגש אליו ברחוב ומקבל תשובה מיידית. גם גדולי הרבנים בירושלים משאר העדות הכירוהו והוקירוהו מאד למרות צניעותו הרבה. אחד המפורסמים שבהם כשהבחין ברבי יחיא ברחוב, ביקש מנהגו לעצור, קפץ ממכוניתו ורץ לקראת רבי יחיא כמו תלמיד לפני רבו לומר לו "שלום עליכם".

לעולם היה רבינו מגיע ראשון לבית המדרש, ואף האחרון שיוצא מבית המדרש. אף לפעמים היה נח בחדרו שבבית המדרש. אמנם תמיד היה ניתן לראותו שקוע בספר, וכשהיה שקוע בספר לא היה שומע מה קורה סביבותיו מרוב שקיעותו בלימוד. בשבת בקושי קרוב לשעה משיצא אחר התפילה עד שחוזר ללמוד, וככה ישב תמיד ולמד.

זכרון אדיר היה לו לרבינו יחיא. כבר מצעירותו, זכר את כל תלמודו בעל פה והיה מצטט מילה במילה את לשונות הספרים הרבים שלמד. גם תפילתו היתה תמיד בעל פה, מעולם לא ראו אותו פותח סידור התפילה, תמיד היה עומד מעוטף בטליתו ומתפלל בעל פה בעיניים עצומות, וזאת אפילו גם בימים נוראים וחגים, הכל היה חרוט במוחו האדיר. גם בזקנותו כשהיה מלמד שיעורים בגמ' ופוסקים, כשהיה קורא את התוס', והתוס' הביאו ראיה או קושיא מגמ' אחרת, היה מארי יחיא אומר "אל גמרא הנך בתקול…" (הגמרא שם אומרת), וכאן היה מצטט מילה במילה על פה את כל הסוגיא בשלימותה.

מספר ת"ח שהתגורר בשכנותו של רבינו, שכאשר גדלו מעט והלכו ללמוד בישיבות, והיו רואים על מארי יחיא עבאהל שהוא יודע כל מילה שאומר היכן מקורה המדויק בתלמוד ומדרשים, ועל פי השמועה ידעו כי הוא יודע את כל הש"ס כולו בעל פה. החליטו הבחורים לבחון את הדברים אם הם נכונים, וכל אחד בא לשאול אותו על דף אחר בש"ס, ואף העזו ושאלו ממנו שיגיד להם בעל פה. ורבינו אמר לכל אחד מהם את הדף מילה במילה בעל פה, ואף אמר להם על כל דבריו ציון מדויק של מקום המילים בדף אם הוא למעלה או למטה. הבחורים היו כולם מוכי תדהמה מגודל גאונותו.

רבינו יחיא נמנה גם כן עם מקובלי ישיבת רחובות הנהר, יחד עם חבר בית דינו הגאון רבי סעדיה שריאן זצ"ל, אשר נמנה עם לומדיה המובהקים של ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. שני גאונים אלו זכו לקבוע לימוד בתורת הנסתר עם אחד מגדולי המקובלים שבדור, הגאון רבי יעקב מונסה זצ"ל.

את חייו המשיך רבי יחיא לחיות בדוחק וצניעות, בבית דל ואפל. כל בקשות רבני האשכנזים וחכמי הספרדים לבוא לעזרתו, בהחלפת דירה או ריהוט מחדש וכיוצא, נתקבלו בסירוב החלטי. הוא העדיף את חיי הצניעות עד ליומו האחרון.

רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום שבת קודש, כ' אייר ה'תשכ"ח. במוצאי שבת קודש ליווהו למנוחת עולמים קהל אלפים מכל העדות. רבנים גדולי תורה, אשכנזים ספרדים ותימנים, ספדו בקול מר ובלב חמרמר על אבדן אחד המיוחד מגדולי הדור, שכל ימיו חי חיי דוחק וצניעות, ולא פסיק פומיה מגירסא. צדיק, קדוש וחסיד. הקהל ליווהו ברגל באמירת שיר השירים, עד הגיעם להר המנוחות שם נטמן.


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!