רסיסי דמע: מילות הערכה על הבה"ח ישי מועלם ז"ל | הרב יואל סלנט
ראשית, נסתרות דרכי ה', דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, בר יוחאי ולשדה תפוחים עלית ללקוט בו מרקחים. איש אינו יודע חשבונות שמיים, אבל רואים בבירור נלקחו מעמנו בעיקר בחורי חמד המסולאים בפז, ובתוכם בולטת דמות שכל רואיה הכירוה הבה"ח ישי ע"ה
כמה אש של קדושה בערה בישי, שהיה מלא חיות באופן לא רגיל, מלא להט דקדושה, כמה בער בו על אי אילו שוטים אשר בזמן הקורונה חששו רק לגשמיות ולא לרוחניות, והיה מזדעק בקול שאחז"ל גדול המחטיאו יותר מההורגו, וכמה רבים נפלו ל"ע בעת זו, אשר לא השכילו ליצור להם אי אילו מסגרות בזמנים מסויימים בקבוצות קטנות, ומי יוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. איפא אותו סמכות שדאגה נורא מהקורונה שתדאג כעת לאותם נשמות טועות שמסתובבות בשולי המחנה, ואין איש שם על לב.
בער ליבו על הפילוג בין יראי ה', במסווה כזה או אחר, בער ליבו על רוחות זרות שנושבות במחנה. הוא היה למדן אמיתי, יושב וכותב ומסכם, וחוזר בקולות וברקים על השקלא וטריא, נהנה למשש כל סברא, ולדבר בלימוד מתוך חיות אמיתית.
הוא בז לפוזות ולכל מיני מוסכמות חברתיות, אבל ואת יראי ה' אכבד, כמה היה קשור לצדיקי אמת, כמה טרח להתבונן בדרכם ולהתקרב אליהם, ולהפנים את גודל שגב מעשיהם.
טרח בכל מאודו לבקש את האמת ולמצוא את מבקשיה, ועימם יחד כרת לו ברית בבחינת אז נדברו יראי ה', ולא אכפת לו שהוא עומד יחידי מעבר אחד, הוא יודע הוא בדרך הנכונה דרך מבטחים. וכך היה דמות הוד וזרקור אור לכל בני גילו באשר הם שהוקירוהו והעריכוהו מאד.
ונסיים בדברי ההספד של ראש הישיבה שלו "שבוע שעבר קראתי לשני התלמידים האילו שהיו ידידים בלו"נ ישי מועלם ויהודה יוסף לוי ודיברתי עם אותם בני עלייה מופלגים ממעמידי הישיבה, על הכיוון שלהם לישיבה גדולה, ושניהם ענו באותו סיגנון, כל מה שמעניין אותנו ישיבה רק עם קדושה ושטייגען, בלי השפעות זרות מהרחוב".
מי היה מאמין שיש בחורים כאילו גם בדורינו אנו. יה"ר יהיו כפרה כקרבן ציבור, וה' יאמר לצרותינו די.
תנצב"ה
תגובה אחת
ת.נ.צ.ב.ה כשאירע האסון, מיד חשתי בצדיקותם של הנספים