הגאון רבי יוסף חובארה זצ"ל נולד בשנת תש"ג בחַיְמֵהּ שבתימן לאביו, רבי שלמה (סלימאן) חוברה, ולאמו מרת רומיה בת הגאון רבי אלישע רמצ'אן זצ"ל.[1]
בהיותו בן שבע שנים עלו בני המשפחה לארץ ישראל, לאחר שבתימן שיכלו הוריו עשרים ושנים ילדים, בנים ובנות. בארץ ישראל התיישבו בראש העין, ורבי יוסף נשלח ללמוד בתלמוד התורה "יסודי התורה" שבעיר. כל תלמידי כיתתו ירדו מדרך הישר בעקבות השפעת תנועות הנוער, אך אימו הצדקנית לחמה בעוז למען שמירת יהדותו וחיפשה עבורו מוסד תורני בעל רמה רוחנית גבוהה, עד שהכניסה אותו ללמוד בתלמוד התורה דיסקין בירושלים. פעמיים בשבוע הייתה מגיעה לבקרו, על אף טלטלות הדרך של אותם ימים, וכך עלה ונתעלה עד מאוד. דוגמא לדבר אירעה כאשר נפטר מרן החזון איש זצ"ל, ומטעם הישיבה נשלח רבי יוסף לנסוע ללווייתו בבני ברק, בזכות כך שידע בעל פה את כל מסכת בבא מציעא.
בסיום לימודיו בתלמוד התורה התקבל לישיבת פוניבז' לצעירים, לאחר שעמד בכור המבחן בפני מרנן הגאונים רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן ורבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, שאף התבטא עליו והגדירו כחריף ובקי. בישיבה התחבב מאוד על רבני הישיבה, עד שהרב מפוניבז' – מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, שכר עבורו מורה שילמדו את שפת האידיש, כדי שיוכל ללמוד גם בישיבה הגדולה שבה נמסרו השיעורים בשפה זו.
בעת לימודיו בישיבה הגדולה הוכר כעילוי גדול, מהאריות שבחבורה, וכמעתיק שמועתם של ראשי הישיבה, מרנן הגאונים רבי אלעזר מנחם מן שך ורבי דוד פוברסקי זצ"ל, שאף כינהו בנו חביבו ומסר לו את השיעור קודם מסירתו בפני בני הישיבה. חבריו הבחורים היו מבקשים לשמוע ממנו את שיעוריהם של ראשי הישיבה, והוא היה חוזר עליהם במתיקות ובהבנה עצומה.
בתקופה זו היה רבי יוסף פעיל בארגון בני הישיבות יוצאי תימן, ועשה רבות למען קירוב בני הנוער לעולמה של תורה, באחד הימים נשלח על ידי הארגון לערוך מגבית לטובת פעילויות חשובות אלו בירושלים. במשך כל היום הסתובב בין בתי רבנים ונדבנים, ולעת ערב הגיע לבית מדרשו של הגאון רבי חיים כסאר זלה"ה, בית הכנסת "הגורל" שבשכונת נחלאות.
ניגש רבי יוסף אל רבי חיים כסאר, ובא לפתוח עימו בדברים. אך רבי חיים הגיב ואמר: "עכשיו זמן לימוד".
הסתיים השיעור הקבוע במשנה לפני התפילה, ושוב ניגש אליו, אך אז אמר לו: "עכשיו זמן תפילה"!
עברה מנחה, עברה ערבית, ואז ניגש אליו שוב, ופעם נוספת נענה: "עכשיו זמן לימוד".
נשאר רבי יוסף לשיעור הקבוע בעין יעקב, ולאחריו ניגש בפעם הרביעית אל רבי חיים כסאר. גם הפעם לא הסכים לשמוע את דבריו אלא אמר לו: "קודם כל בוא עמי לביתי, תאכל ותשתה, ואז נדבר".
ואכן, הבחור הצעיר התלווה אל רבי חיים שערך לו שלחן, ורק לאחר שסעד את ליבו האזין לו רבי חיים בתרומה גדולה – יותר מכל הנדבנים שלפניו.
"במשך היום הייתי אצל אנשים רבים", הוסיף רבי יוסף כשסיפר מעשה זה, "אף אחד לא הציע לי לשבת לסעוד אצלו. דוקא רבי חיים כסאר, שנודע כמי ששקוע בתלמודו וראשו מגיע השמימה, הוא זה ששם לב לנער צעיר וחשב על הרעב שבו הוא שרוי".
נקיותו המיוחדת הייתה לשם דבר. כאשר הגיע לפרקו והתארס, המליץ לו רבו הגר"ד פוברסקי זצ"ל לרכוש דירה שהייתה שייכת ליהודי ערירי והוקדשה לישיבה. והנה, כשנכנס רבי יוסף לסדר את הדירה, מצא מגרה נסתרת ובה סכום עתק של דולרים.
"בכסף הזה היה אפשר לקנות שלוש דירות בבני ברק, באותם הימים", סיפר רבי יוסף לאחר שנים רבות. "והייתי יכול לכתוב ספר שלם מדוע מותר לי ליטול את הכסף לעצמי". אבל לא איש כרבי יוסף יורה היתר, וגם לא ייכנס לניסיון. תיכף ומיד רץ לישיבה וקרא לאחד המזכירים שיבוא ויטול את הכסף במלואו עבור הישיבה!
הרבנית כהנמן ע"ה, שהעריכה מאוד את ישרותו והתפעלה ממעשהו, רכשה עבורו לחתונה מכונת כביסה – לאות הוקרה והערכה.
לאחר נישואיו נשלח רבי יוסף על ידי מרן הגרא"מ שך ללמוד בכולל הלכה בתל אביב. אחר כחודשיים ביקש לשוב ללימוד הישיבתי בפוניבז', אך הרב שך הורה לו להמשיך בכולל ההלכה עד שידע טור ובית יוסף על בוריים. ואכן, הוא המשיך ללמוד כשלוש וחצי שנים בכולל, ורק לאחר מכן שב לפוניבז'. לא עבר חודש ימים מאז שובו, וכבר נקרא רבי יוסף לכהן פאר כאחד מראשי ישיבת כנסת שלום (נווה ארץ). בישיבה מסר שיעורים מתוך חיות ושמחת התורה במשך כארבעים שנה, עד היום האחרון לחייו!
בשנים אלו זכה להעמיד תלמידים רבים אשר מפארים את כותל המזרח של עולם התורה והיהדות. במיוחד נתן להם טעם בלימוד ומתיקות מיוחדת בתורה, זאת מתוך מסירות עצומה למען התלמידים. אף בימי נישואי ילדיו, היה רבי יוסף שב לביתו רק לאחר סדר ב' בישיבה ויוצא לחתונה.
פטירתו הפתאומית הייתה ביום חמישי, כ"ג אייר תשע"ד, ומנוחתו כבוד בבית החיים פוניבז' בבני ברק. "אני מקנא בענווה שהייתה לרבי יוסף", אמר הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל בהספדו במסע הלוויה. דורות ישרים ומבורכים הותיר אחריו, בנים וחתנים תלמידי חכמים, אברכים ומרביצי תורה.
על מצבתו נכתב: "פה נטמן אבינו מורנו ועטרת ראשנו, הרב הגאון רבי יוסף חוברה זצ"ל בהר"ר סלימן זצ"ל, ר"מ בישיבות 'נוה ארץ' ו'כנסת שלום'. במסירות נפלאה הרביץ תורה לעדרים, כארבעים שנה חינכם כאב לבנים, מסר נפשו להשריש בתלמידיו תורה מוסר ויראת שמים עד יומו האחרון. התנהג בענווה ובצניעות מרובה, נקי כפים ובר לבב, אוהב שלום ומשכין שלום. העמיד דור ישרים ההולך בדרכיו. השיב נשמתו בטהרה בשנת הע"א לחייו, בערב שבת קודש פרשת במדבר, כ"ג אייר תשע"ד".[2]
[1] לתולדותיו ראה בספר שארית יוסף – זיכרונות ר' יוסף רמתי, מעמ' 11–24.
[2] על פי בבת עינינו חלק ד עמ' תסז–תע; כתרי תורה פרשת כי תשא תשפ"ב; שם פרשת בהר בחוקותי תשפ"ג.
