רבי שלום צאלח זצ"ל
הגאון רבי שלום ב"ר יוסף צאלח זצ"ל היה מרבני צנעא, דור רביעי למהרי"ץ. נתבקש לבית עולמו בכ"ד באייר תרכ"א.
רבי שלמה טובים זצ"ל
בן למשפחה מיוחסת היה הגאון הצדיק רבי שלמה טובים זצ"ל, רבה של יהוד. ייחוסו המלא היה רבי שלמה ב"ר שלום ב"ר טובים ב"ר דוד ב"ר אברהם ב"ר בורה ב"ר סעיד ב"ר יוסף. זקנו, רבי דאוד ברהים תעיזי, היה אחיו של אב"ד שרעב, הגאון רבי חסן ברהים (יפת אברהם) תעיזי, אשר נכדו הנודע היה הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל.
רבי שלמה נולד בעיר תעיז ביום ראשון של ראש השנה תרח"ץ, בעת התקיעות. התייתם מאביו בצעירותו, בתאריך ח' בתשרי תש"ב, ובשנת תש"י עלה לארץ ישראל עם אימו מרת שמעה (שושנה) בת רבי כלאב אהרן זצ"ל ושאר בני המשפחה.
לאחר תלאות לא מעטות התיישבו בעיר ראש העין, ולאחר ימים מועטים נסע ללמוד בישיבת "אור יצחק" ביהוד, מיסודו של מרן החזון איש זצ"ל ובראשותו של הגאון רבי ניסן טורצ'ין זצ"ל. בצעירותו, בתחילת דרכו בישיבות הקדושות, למרות התמדתו העצומה והשקעתו הגדולה היה ליבו סתום וחתום בלימוד התורה הקדושה, ולא זכה לראות ברכה בעמלו ולהבין כדבעי את תלמודו. רבי שלמה נצטער על כך צער גדול ורב, והיה משים דמעותיו כמים ומעתיר בתפילה לפני השי"ת, שיפתח ליבו בלימוד התורה הקדושה. כך היה מתבודד עם עצמו על יד עץ מיוחד, אשר ייחד לשם כך בסביבות הישיבה בה למד, ושם שפך את צקון לחשו לאבינו שבשמים, שיזכהו להבין ולהשכיל בתורה הקדושה, ולירד לעמקי צפונותיה וסודותיה. תפילותיו הזכות היוצאות ועולות מלב טהור לשמי מרום נתקבלו. לאחר תקופה ארוכה וקשה של סבל וייסורים האיר ה' את עיניו, ואורו עיניו ורעיוניו במאור התורה הקדושה.
שוב ראה סייעתא דשמיא וברכה מיוחדת בתלמודו, עד שזכה לחדש חידושים גדולים ועצומים בתורה הקדושה, כאשר היה רב גובריה ורב חיליה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בפרט ניכר היה בשקדנותו המופלאה, ועמלו הרב בתורה היה לשם דבר. לאחר לימודו בישיבת "אור יצחק" ביהוד עבר ללמוד בישיבת "מקור חיים" בירושלים, שם עלה ונתעלה בעמל התורה וקנייני הנפש הרוחנית ביראת שמים, תוך כדי פרישות מופלגת מכל ענייני עולם הזה, עד שהיה מרעיב עצמו ברעב ממש הרבה פחות מכדי קיומו, בעבור עוז חפצו ותשוקתו הרבה להגדיל חיותו בתורה הקדושה ומוסר ה'. בפי בני הישיבה היה מכונה כבר אז: "איש האלקים".
בהיותו בחור בישיבת "מקור חיים" היה רבי שלמה מקורב מאוד לרב מבריסק, מרן הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל, והיה דולה ומשקה מתורתו ומתייעץ עמו רבות. כן היה מקורב רבות לצדיק הירושלמי הרה"צ רבי שמואל הומינר זצ"ל, הסתופף בצילו וחיזק את נפשו ביראת ה'.
בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית ע"ה ביום שלישי שנכפל בו פעמיים כי טוב, ט' באדר א' תשי"ט, וקבעו את משכנם בשכונת נווה אחיעזר בבני ברק. לאחר נישואיו למד בכולל וולאז'ין בראשות הגה"צ רבי שמעון לנגבורט זצ"ל. אף שם הוסיף שקידה על שקידתו המופלגת, יחד עם רעיו האברכים המופלגים, מהם נודעו לימים רבנים ותלמידי חכמים.
גדלותו ואצילותו הייתה כלפיד אש בוער המאיר באור יקרת קודש, עד שנעשה לתל פיות לכל הסובבים אותו. כבר בעודו בן ישיבה בישיבת "מקור חיים" למד ועסק גם בתורת השחיטה, עד שהוסמך לשוחט ובודק ומורה צדק על ידי ראש השוחטים בירושלים דאז.
בשנת תשכ"ח, בהיותו כבן שלושים שנה בלבד, נתקבל לשוחט ובודק ומורה צדק בעיר יהוד, ועסק בזה במשך שבע שנים. בשנת תשל"ד, בהיותו כבן שלושים ושבע שנים, הוסמך והוכתר לרבה הראשי של העיר יהוד. בתפקיד זה כיהן ברמה במשך כיובל שנים, עד יומו האחרון, וכן שימש כרב בית הכנסת "בית אל". כל גדולי ישראל שהכירוהו התפעלו מגאונותו וקדושתו המיוחדת ליחידי הדור, כאשר בד בבד ידע לקרב לדרך התורה את המון העם, מקטן ועד גדול.
כרבה של העיר יהוד, הנהיג רבי שלמה את צאן מרעיתו כאב רחום, ועם זאת עמד בעוז ותעצומות על משמרת הקודש והחינוך. יראתו הייתה קודמת לחכמתו, וכל דיבורו בדרכי נועם. נהג עם הזולת כאבא רחום המרפא לשבורי לבב, וקיבל את כולם במאור פנים כשווה אל שווים. כאשר היו באים אליו אנשים שבורים ורצוצים ממחלות וייסורי גוף ונפש שונים ומשונים רחמנא ליצלן, היה מתענה ימים שלמים, וכן עושה עבורם כופר נפש מכספו שלו. רבים נושעו על ידו אף מעבר למדינת הים. העמיד תלמידים הרבה ורבים השיב מעוון, בעודו משרה עליהם את רוחו הטהורה, רוח דעת ויראת ה'. ביתו היה פתוח לרווחה עשרים וארבע שעות, לכל פונה ומבקש. לתושבים אשר לא היה ביכולתם להשיא את ילדיהם, היה רבי שלמה דואג לכל אחד ואחד, והכל בשקט ובסתר.
משיב היה לרבים שהיו משחרים לפתחו השכם והערב, בשאלות שונות בכל חלקי התורה, והיה משיב בקיצור נמרץ דבר ה' זו הלכה, על פי דברי רבותינו מצוקי ארץ גדולי הדורות. תשובותיו נאספו בספרו שו"ת "דובר שלום" שלושה חלקים, המלאים וגדושים מזן אל זן בענייני הלכה ומנהג, וכן חיבר את הספרים "טהרת השלחן", "מנוחת שלום" ו"עושה שלום" שני חלקים. גדולי ישראל שיבחו ופיארו את שמו ופעלו, ולשונותיהם בהסכמותיהם לספרו – עוד בצעירותו, הן הן אשר יעידו על חשיבותו ורום ערכו בעיניהם.
בזמן שהיה משמש כראש הכולל וכרבה של העיר יהוד, ושאר עסקי מנהיגות הציבור אשר מטבע הדברים גוזלים זמן יקר, לא איבד רבי שלמה זצ"ל את זמנו. רוב ימות השבוע היה נמצא בכולל האברכים שבראשותו, שם היה יושב והוגה בתורה הקדושה יותר מכל אברך מן המניין. שעות על גבי שעות ראוהו רכון על תלמודו, ללא שהסיר את עינו מן הספר – אף לא להרף עין.
רבות מהנהגותיו היו על פי הסוד והקבלה, לעוצם קדושתו ופרישותו, וכן מאחר שמן השמים זיכוהו, מלבד בקיאותו וחריפותו בתורת הנגלה, שהיו ידיו רב לו בתורת הנסתר. חידושי חכמי הסוד ותורתם היו נהירים לו, ועל כולן תורת רבנו האר"י ז"ל, וזאת כדרך חכמי וגאוני מחוז שרעב, העיר תעיז ואגפיה הקדמונים, שכידוע היה מקום זה מלא וגדוש במקובלים גדולים ועצומים.
כל חייו הסתיר רבי שלמה זצ"ל את דרכו במאוד מאוד. כל ימיו ברח מן הפרסום כבורח מפני האש ממש, ולא אבה להתפרסם בשום אופן ובכל דרך שהיא. כמעט שלא יצא לאירועים וכינוסים גדולים מחוץ לגבולות העיר יהוד, הן של רבני קהילות וערים והן שאר הכינוסים של כל קהילות הקודש, תימנים, אשכנזים וספרדים. ענוותנותו הייתה גדולה, עד כדי כך שאפילו מבני ביתו הקרובים הצליח להסתיר את דרכו וגדלותו. שתקן גדול היה – הגם שידע לדבר, ואף הִרבה בכך כשנצרך – ודמותו היא זו שהייתה מדברת ללא אומר וללא דברים. במבטו החודר והחד ידע לרדת לעמקי נפש האדם, והיה צופה ומביט את קורותיו ברוח ה' אשר נוססה בקרבו כמלאך ה' צבאות.
בליל שבת קודש לסדר "אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה, כ"ד באייר תשע"ז, התפלל רבי שלמה זצ"ל כהרגלו בבית הכנסת, ולאחר מכן שב אל ביתו. באמצע הלילה לקה בליבו, ועלה בסערה השמימה כשהוא משיב את נשמתו הטהורה לבוראה. מסע הלוויה יצא ביום ראשון מביתו שביהוד, דרך בית הכנסת "בית אל" בראשו עמד, ומשם הובאה מיטתו להר המנוחות בעיה"ק ירושלים תובב"א, שבאדמתה זכה להיטמן.[1]
[1] על פי המאסף תורני נחלת אבות גיליון ו (תשע"ח) עמ' שכה–תט, וספר עמודי עולם העומד לראות אור אי"ה.
