פרקי חייו והליכותיו בקודש של
הרה"צ מארי חיים הלוי ג'ראפי זצ"ל
מוהל מומחה, ראש השוחטים ורב בית המטבחיים האיזורי בחדרה
נכתבו ע"י בנו, הרה"ג רבי אביחי ג'רפי שליט"א
מראש הררי קדם
מו"ר אבינו רבי חיים זצ"ל נולד בתימן בישוב "ג'ראף" השוכן במחוז "חשאד" מצפון ל"צנעא" עיר הבירה, סמוך ל"כ'מיר", לאביו מארי אהרן ג'ראפי הלוי זצ"ל ולאימו הצדקנית מרת סעדה1 ע"ה. זקנו, מורי אברהם ג'ראפי היה אב"ד במחוז כ'מיר במחצית השנייה של המאה הי"ט למניינם.
אביו מארי אהרן ודודו מארי עמראן, אחים סוחרים היו, אשר נדבה ליבם לשאת את ארון ברית ה' ע"י הסכם שותפות "יששכר וזבלון", שעשו עם אחיהם הבכור מורי חיים שישב ועסק בתורה ועבודה, כשהם נושאים על שכמם צרכיו הגשמיים ועול פרנסת בני ביתו. עם כל זאת, לא נחה ידם ממצות גמילות חסדים בממונם ובגופם והקימו קרן צדקה, כשמרת תרנג'ה אשת מורי אהרן עומדת בראש מפעל זה ודואגת במסירות לצרכי גופם ונפשם של חסרי ישע יתומים ואלמנות, ובמסירות נפש למען נשואי יתומים קטנים בהקדם ככל שניתן, בכדי להצילם מפני "גזרת שמד היתומים"2. מנהיגי ורבני תימן הקימו רשת ארצית מחתרתית שמרכזה בצנעא, להברחת יתומים מחוץ לגבולות המדינה או ע"י השאת יתומים בגיל צעיר ביותר כדי שלא יוכרו כיתומים. פעולות אלה היו כרוכות בסכנת נפשות ממש, אך מנהגי ורבני הציבור ראו בכך מצוות פדיון שבויים. בכך, זכו שביתם הגדול התבסס על ג' יסודות שעליהם עומד העולם "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
בבית גדול ומיוחד זה נולד מו"ר אבינו, ויקרא שמו בישראל "חיים" ע"ש דודו הגדול מארי "חיים" זצוקללה"ה שנפטר לבית עולמו זמן קצר קודם לידתו, שכל ימיו היה ספון באוהלה של תורה ויראה, מתוך התדבקות במדותיו של הקב"ה "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". גודל רחמנותו על הבריות ניתן לתאר כפי שהעידו עליו זקנינו בני דורו, שהיה מסתיר את סכין השחיטה מעיני הבהמה, ובשעת הברכה היו עיניו דומעות מגודל רחמיו על כל בריה ובריה3.
בוצין בוצין מקטפיה ידיע
משחר טל ילדותו, ניכר לעין כל רואיו גודל קדושת נשמתו, וכששאר בני גילו מתעסקים במעשה קונדס ושובבות, "חיים" הקטן טרוד בענייניו הרוחניים ללמוד ולשנן פסוקי התורה טעמיה הלכותיה ומדרשיה בחשק וברצון. עוד קודם עמדו על דעתו, היה הוא מעורר השחר ומשכים הישנים לקום לעבודת הבורא ובפרט בחודש "אלול" וימי הרחמים והסליחות4.
באותם ימים טרופים שחושך יכסה ארץ, ראשית ימיה של מדינת ישראל אשר קמה וגם נצבה להחשיך עיניהם של ישראל מכל ארצות פזוריהם בתרבות יוון הרשעה5, ובסיסמאות משיחיות כ"ראשית צמיחת גאולתנו", וכן "להיות עם חופשי בארצנו" עפ"ל, זרעו רוח כפירה בה' ובתורתו. בכח שלטונם ונחת זרועם כפו באכזריות עד מוות, את רצונם ומטרותיהם על כל יראי ה' תמימי דרך, שהתנגדו וסלדו מחזיונם השפל. לדאבון הלב הפילו חללים רבים לאין מספר, לשאול תחתית ר"ל, ובפרט צעירי הצאן הרכים והחלשים שלא יכלו לעמוד בפני י"ג פרצות שפרצו בלבותם הקדוש והטהור.
יחידי סגולה ממש היו, שאזרו כוח ואומץ לעמוד נגד פרצות אלו שלא ימצאו חלילה מסילות בלבבם, אחד ומיוחד מהם הרי הוא מו"ר אבינו "חיים" הקטן אשר קיבל מהוריו את כל הגיבוי והתעצומות, לעמוד איתן כנגד כל רוחות הפרצים המנשבות, לבל יכנסו לליבו הטהור, והבא לטהר מסייעין בידו, ובדרך לא דרך, החל ללמוד ולהתחנך בשנות ילדותו, בת"ת פרטי של קהל היראים בעיר חדרה אשר העומד בראשה ומנהלה היה הרב שמואל הירשפרונג זצ"ל מהחרדים לדבר ה'. כאשר יחד עם זאת, אימו הצדקנית עומדת עליו לשמרו בקדושה "כתרומה טהורה" מטומאת הרחוב ח"ו, ואף אינה מסיחה דעתה מחנכו רגע קט, הפוסל את ה"תרומה" בהיסח הדעת.
ונפשו קשורה בנפשו
בהיותו מופלא הסמוך לאיש, נשלח ע"י הוריו ומחנכיו לישיבת "חדרה" שהוקמה ע"י מורו ורבו הצדיק הגאון רבי אלחנן פרלמוטר זצוקללה"ה מתלמידי ישיבת נובהרדוק במעזריטש שברוסיה. ומשנפשו נקשרה בנפשו, עלה ונתעלה בתורה יראה ומוסר, כשלנגד עיניו דוגמא אישית חיה, הלא הוא מורו ורבו "הרבי"6, כספר חי של תורה ויראה ומידות טובות המשרישה וחורצת בלב התלמידים תורה ויראת שמים בבחינת "כתבם על לוח ליבך".
באותן שנים זכו בני הישיבה הקדושה להסתופף תחת דמות נוספת ומיוחדת ממעתיקי השמועה, תלמיד הגאון הצדיק רבי אברהם יפהן זצוללה"ה, חתן הסבא מנובהרדוק, ראש ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק, הלא הוא "המגיד" הנודע הגאון הצדיק רבי יעקב גלינסקי זצוללה"ה. שני הני "צנתרי דדהבא", סוככו בכנפיהם הרחבות "כנשר על גוזליו ירחף", שומרים ומגינין בגופם נפשם והונם מפני כל היזק רוחני או גופני על כל המסתופפים תחת כנפיהם. טורחים ומכוונים להם הדרך העולה בית קל, משרישים בליבם שעה שעה אבן יסוד לכל החיים "עולם הזה דומה לפרוזדור, התקן עצמך בפרוזדור כדי שיתכנס לטרקלין".
מטרתן האחת היא להם, לראות תלמידיהם בני תורה יראי ה' וחושבי שמו.
אבא מורי, רגיל היה לספר על מסירותו ואהבתו של מורו ורבו ר' אלחנן לתלמידיו, שהיה מגיע מביתו מרחק הליכה כעשרים דקות, באמצע לילות החורף הארוכים כדי לוודאות שתלמידיו מוגנים מפני הצינה ומכוסים בשמיכה כראוי.
באותן שנים נרקמו ונקשרו נפשו של אבינו עם נפש רבותיו בעבותות אהבה שאינה תלויה בדבר. קשר של קיימא לנצח, ואף אחר פטירתם ועד ליומו האחרון היה דבוק בכל נשמתו לרבותיו בבחינת "נראית לו דמות דיוקנו של אביו".
הכל מעלין לירושלים
כתלמיד הרואה סימן ברכה בעמלו, הגלוהו רבותיו למקום תורה, ירושלים של מעלה, לינוק אל קרבו ניחוח הוד קדומים בישיבת נובהרדוק, במחיצת הגאון הצדיק רבי בן ציון ברוק זצוללה"ה.
לימים היה מספר שעל אף געגועיו וגעגועי הוריו, "לא ימוש מתוך האוהל". פעמיים בשנה היה מבקר בבית הוריו, בחג המצות ובחג הסוכות. לא אחת סיפר, שבני המקום היו לועגים לו על הלבוש "חלוקה דרבנן" ועל צורתו "צורת אדם" עם זקן ופאות. הוא לעומתם, גבה ליבו בדרכי ה' והיה בז להם בפניהם כנובהרדוקר ותיק שלא בוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה', וכמ"ש דוד הע"ה "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש".
ידוע ידע כי שולחנו גדול משולחנם, והיה מקיים בעצמו בהידור רב את דברי הרמ"א בריש או"ח "ואל יבוש מפני המלעיגים עליו". למותר לציין כי במבט לאחור את כולם נשא הרוח רח"ל ויוותר הוא לבדו.
מרגלא בפומיה מאמר רבו ר' בן ציון "עבד אברהם אנוכי" וכדברי הגמ' "מנא הא מילתא דאמרי אינשי מילתא גנאה דאית בך קדים אמרה, דכתיב "ויאמר עבד אברהם אנוכי"7. כי ישנם מצבים שונים, שאדם בא לידי ניסיון במידת האומץ, אם לא יתבייש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'. דוגמא מוחשית לכך, בן ישיבה הבא לבית משפחתו שאינם מדקדקים במצוות ועושים חמורות כקלות ר"ל, והא נבוך בדעתו כיצד להתנהג. נתנו לו חכמים הקדושים עצה נפלאה "מילתא גנאה דאית בך, קדים אמרה" כלומר עמוד בגבורה ובהצהרה "בן תורה" אני, מדקדק וזהיר בקלות כבחמורות, ודווקא אז תינצל ולא תבוא לידי ניסיון. שהרי כך יתייאשו הסובבים לבקש ממך קולות ופשרות. אבל, אם לא תקדים להודיע מהותך, דעתך והשקפתך, אלא תסתיר ותתבייש, בהתחלה שלא יכירוך כבר אבדת כוח הגבורה והאומץ, וכך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו כך ומחר אומר לו עשה כך וכו'8.
קשר אהבה עמוק ומיוחד נקשר עם רבו רבי בן ציון שקרבו כאחד מבני ביתו. מפיתו היה אוכל ומכוסו היה שותה. לימים, היה מספר איך רבי בן ציון היה מעודד אותו לגשת ל"עמוד" כש"ץ ולשמש כבעל קורא, ומכיר לו טובה על קריאתו המדוקדקת כמסורת אבותיו. לימים סיפר שמפני קרבתו לר' בן ציון, זכה ללוות כמה פעמים את חתנו של הסבא מנובהרדוק, הגאון הצדיק ר' אברהם יפהן זצוללה"ה ששהה בתקופה זו אצל רבי בן ציון ברוק זצו"ל.
"אלול" במחיצת רבי בן ציון
כל ימיו היה מתרפק בערגה על אותם ימי בחרות בצילו של רבו רבי בן ציון. על "יאחזנו פלצות מקול הקורא קודש אלול" ובפרט על דברות קודשו ב"שלוש סעודות", ברעוא דרעוין", באלול וימי הדין, שאינה ניתנת לתיאור, "אשרי עין ראתה כל אלה".
השמש בפאתי מערב טרם שקעה, יחידים וקבוצות מכל קצווי העיר, מ"בית וגן" במערב ועד לשכונת "בית ישראל" מאידך, נוהרים בני תורה מכל הגוונים, ילידי הארץ עם ילידי חו"ל, ליטאים לצד חסידים גדולי תורה ואברכים לצד בעלי בתים, ואף בני הישיבות מעדות המזרח כולם עושים דרכם להאזין להקשיב ולהתעורר לשיחה המוסרית של הגאון הצדיק משיירי כנסת הגדולה רבי בן ציון זצו"ל. תחילתה של השיחה אמורה להיות בזמן שקיעת החמה, אולם לקראתה יש צורך בהכנה מיוחדת: "סדר מוסר".
זמן רב קודם לימוד המוסר כבר נראה הגרב"צ זצו"ל מטפס במדרגות לעבר בית המדרש. בידו האחת נתמך במעקה המדרגות ובשנייה ספר מוסר עב כרס. עם כניסתו מתמלא הוא בהתרגשות גדולה למראה האדיר והנפלא שמתגלה לנגד עיניו. בית מדרש המלא ב"בני תורה" המתנועעים בהתלהבות ו"בשפתיים דולקות" בלימוד המוסר. עת השיחה הגיע וכבר התמלאו כל הספסלים עד אפס מקום. רבים נדחקים עומדים צפופים, ואף על פתחי החלונות הגבוהים לא מתעלמים.
הגרב"צ זצו"ל עומד במקומו ופותח מענייני דיומא; פרשת השבוע והלימודים המוסריים הנלמדים ממנה. אט אט עובר לנושאים ודוגמאות נוספות דומות, תוך דפדוף בספרים שלידו כשעה וחצי עומד הוא כמעיין המתגבר המזרים נחלי תורה ומוסר. כל מאמר קולע למטרה, על הצורך בחיזוק בלימוד המוסר והתעוררות לתשובה.
ובהגיע העת של צאת שבת מלכתא, החשמל כבה וחושך גשמי שורר בכל בית המדרש, אפלה מוחלטת. ומיד נשמע קולו, בבכי רותח ובניגון שובר לבבות. מורי ורבותי…. רק לבקש מהשי"ת שתהיה לנו סייעתא דשמיא, הבה נאמר יחד "אבינו מלכנו תהה השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך".
והציבור, מרים קולו אף הוא בבכי, ובכוונת הלב ובהתרגשות רבה "אבינו מלכנו וכו'".
מורי ורבותי …. ממשיך ומתאר בבכי ובעמקות, את חשיבותו של הלב בעשיית התשובה. וכארי נוהם, הוא מזעקת ליבו, הבה נתפלל עבור טהרת הלב: "לב טהור ברא לנו אלוקים ורוח נכון חדש בקרבנו" וכל הציבור עונה אחריו.
מורי ורבותי …. ממשיך שוב לבאר, צריך סייעתא דשמיא שהקב"ה יקרב אותנו ויעזור לנו לשוב בתשובה שלימה, ומגביה קולו ופונה למשתתפים, הבה נבקש בלב שלם! "אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממנו".
בשלב זה, דברי ההתעוררות מתמקדים בעניין המעשי, של מסקנה וקבלה לעתיד, ומעורר את הקהל שלא ללכת ריקם. ושייקח כל אחד חיזוק בתורה ביראה ובלימוד המוסר. הרב פונה לכל הניצבים עליו, בבקשה כי כל אחד יתפלל על עצמו ועל משפחתו, מכריו וידידיו ועל כלל ישראל שזקוק לרחמי שמים. הוא זועק בקול רם מכל ליבו ועומק נשמתו כשכל הציבור אחריו "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
האפילה עדין בעיצומה "והוא רחום יכפר עוון", נשמע קולו של הש"ץ. "ברכו", "אמן", "שמע ישראל", "אמן יהא שמיה רבה …." נשמע ומהדהד למרחקים כתפילת ערבית אחרי "כל נדרי" בליל יום הכיפורים9.
"אשרי עין ראתה כל אלה" זכה אבינו זצ"ל לראות ולהיות במחיצת מעורר גדול זה, שהיה שריד יחיד לשיטה הנובהרדוקאית של חודש "אלול". מעמד נשגב זה נחרט בליבו עד סוף ימיו ממש, "בבין הזמנים" של חודש אב, זמן חופשה ומנוחה לכל, ואף קודם לכן, היה חרד ומזהיר "מאלול" הקרב ובא. ב"אלול" היה משכים כשעה אחר חצות, לילה אחר לילה, לאמירת ה"אשמורות" במתינות וללא דילוגים, ואף בימי צעירותו, כשעול פרנסת ביתו על כתפיו. כמה היה כואב על כך שבזמנינו פרצה הנהגה חדשה לומר "אשמורות" בלילה, סמוך אחר חצות. לרגישות לבו, חלק בלתי נפרד מאמירת הסליחות הרי הוא שבירת היצר. כמו שחרז הפייטן "קמתי ותדד שנתי" וכדברי השו"ע "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות".
ועיני כולנו ראו מחזה הנורא באלול אחרון לחייו, שהיה סיעודי ומרותק לכסא גלגלים, והיה מבקש מהמטפל לקחת אותו ל"אשמורות" קודם עלות השחר, וניסנו לדבר על ליבו "שיוותר" ע"כ, שחששנו שהמטפל לא ירצה להמשיך בעבודתו מטורח העבודה. והוא, עמד ויתחנן על נפשו. ממש, פעם אחר פעם, עד שהבנו כמה בנפשו הדבר.
כי יקח איש
בהגיעו לפרק "האיש מקדש" דובר בו נכבדות, ואכן זכה להשתדך כפי מעשיו עם מרת אימנו הצדקנית תחי', כשכל מטרתו באשה צנועה במעשיה ויראת שמים אמיתית, ובעלת מידות טובות. לימים היה מספר שכשמע על אימנו תחי', שגדלה יתומה מאב ואם ונלחמה על נפשה ללא גיבוי ממשפחתה בתקופה של חושך ואפלה, להתחנך בחינוך חרדי "בית יעקב" בקטנותה, בסמינר "אור החיים" בבני ברק עיר התורה, נחה דעתו עליו שמצא את אשר ביקש, "ומה' אישה משכלת".
בתחילת דרכם בנו את משכנם בשיכון ה' בבני ברק .כשאבא זצ"ל לומד ומתעלה ואמא עקרת בית ללא מוצרי חשמל מינימליים, אמא מכבסת כביסה בידיה ומוצרי חלב הצריכים קירור מעלה לשכנה שמעליה ומסתפקים במועט שבמועט כדברי התנא "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה … ובתורה אתה עמל". באותן שנים זכה אבא להכיר מקרוב את הרב מורי שמעון צלאח זצ"ל אשר למדו ביחד כחברותא, וביחד הקימו את בית הכנסת "עץ חיים" ע"ש המהרי"ץ זי"ע בשיכון ה' בב"ב.
עם התרחבות המשפחה יחד עם הצורך בסיעוד הוריו הזקנים, הוצרך אבינו "בן הזקונים" להעתיק מקום מגוריו בסמוך להוריו ולסעדם. בהתייעצות עם "הרבי", ר' אלחנן, חזר לבית הוריו, כאשר ר' אלחנן דואג מראש לפרנסתו ברוחניות וגשמיות כמשגיח כשרות ביום וכחברותא לילה אחר לילה, בישיבת חדרה. על שנים אלו העיד המרא דאתרא הרה"ג רבי דוד ורנר נע"ג "השנים שישנתי טוב בלילה הן אותן שנים בהן ר' חיים ג'ראפי היה אחראי על הכשרות בחדרה".
באותן השנים, זכה אבינו ללמוד ולשמש בקודש אצל הרה"ג ר' יצחק ליפשיץ זצ"ל, איש של צורה שכל עולמו ד' אמות של הלכה וחסידות. רבי יצחק למד בקטנותו בישיבת "עמק הלכה" בוורשא, אצל הגאון המפורסם רבי נתן שפיגלגלאס ונקרא בפי כל "העילוי משידליץ".
בשנת תרפ"ה, עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת "תורת אמת", אצל הגאון רבי שלמה זלמן הבלין זצ"ל, שאף לקח אותו לחתן לביתו, שם השתלם בתורה וחסידות. ר' יצחק נמנה בין המקורבים ביותר לאדמו"ר הריי"צ בכל מסעותיו בארץ ישראל בשנת תרפ"ט, ובמכתבו מכנה אותו "ותלמדינו הכי נעלה ידידי וו"ח [ותיק וחסיד] אי"א [איש ירא אלוקים] יצחק שיחי'".
ר' יצחק נשלח ע"י האדמו"ר הריי"צ כאברך "מירושלים" לחיזוק התורה, הדת והכשרות בעיר "חדרה". רבי יצחק השתקע בחדרה, ייסד תלמוד תורה פרטי ל"קהל היראים", שלימים העביר את בעלותו לחינוך העצמאי, ובאחריותו התנהלו כל ענייני הדת בעיר. שעורי תורה, "דף היומי", שוחט ובודק, מוהל ואף את "חברה קדישא". כשהגיע לגיל זקנה ביקש לעלות ל"ירושלים" לישב בשלוה על התורה והעבודה, אך תשובת האדמו"ר "חלילה לך לעזוב את חדרה כל עוד אין שו"ב בר סמכא כמותך תחתך". ואכן, בסמוך לגיל "גבורות" אחרי שקיבל מו"ר אבינו תלמידו על עצמו תפקיד שו"ב, עלה ר' יצחק ירושלימה כשליבו סמוך ובטוח שהניח שו"ב כמותו וחזקה שלא תצא תקלה מתחת ידו. מו"ר אבינו נכנס תחת ידיו של ר' יצחק רבו, בעיקר כשוחט ובודק ואף בשאר צרכי ציבור כ"מוהל ממוחה" המכתת רגליו משכונה שבקצה זה לשכונה שבקצה זה, ואף לישובים הסמוכים לחדרה, בימות החמה ובימות הגשמים, בשבתות וימים טובים, כמו גם ביום הקדוש, יום הכיפורים, תוך הקפדה על דיני טלטול ותחומין.
בנוסף, מו"צ בכשרות ספרי תורה תפילין ומזוזות, מגיד שיעור בבתי כנסיות בעיר, אחראי לבדיקת העירוב בערבי שבתות עורך ומסדר חופה וקידושין. פעמים, אף בעל קורא בבתי כנסיות שונים, כשכל עסקו בצרכי ציבור באמת ובאמונה וללא תמורה.
בבית המטבחיים
מו"ר אבינו, כאיש מלחמה ידיו לו רב,
כל אבריו וחושיו בדריכות, כמפקד בשדה קרב,
אחריות נשמות ישראל נצבת מול עיניו,
ח"ו לא יטמטמו נשמתם באכילת איסור לאו.
עיניו משוטטות על כל הסובב,
אזניו מאזינות לכל רוחש וחושב,
רגליו זריזות לכל קורא וחושש,
ובמהרה ניגש לסמן הטרף ולא סומך.
בדיקת הריאה במתינות ובסילודין,
מפרק סירכה באומנות יחידים,
חס על הפסד ממונם של סוחרים יהודים.
בדיקת הסכין ניכר על פנים,
שלא פנה ליבו לדברים אחרים,
בשלווה ורוגע להרגשת הפגמים,
מעביר צפרנו על חוד הסכין.
עולה ויורד שתים עשרה פעמים,
ואף שני צדדים על בשרו העדין,
מרוכז במעשיו בכוונת הלב,
מתוך תפילה חרישית הוגה וחושב,
שלא תצא תקלה מתחת ידו אף בשוגג.
אנשי אמונה אבדו
"על זה היה דווה לבינו על אלו חשכו ענינו". "אנשי אמת שונאי בצע", הייתה אבן יסוד המושתתת וחרותה על לוח ליבו של מו"ר אבינו כל ימי חייו.
בבית המטבחיים בהנהגתו, חרד ונזהר בזה, דק מן הדק, שח"ו לא יאמרו, לפלוני החמיר והטריף, ולאלמוני הקל והכשיר, ונמצא שם שמים מתחלל ע"י ח"ו.
עשרות שנים בא בדברים עם "קצבים" ו"סוחרי בהמה" רבים, חלקם אף נדמו כ"בהמה". ומעולם, אף בשעת איבוד ממונם, וחזקה "אין אדם עומד על ממונו ושותק", צייתו וקבלו הסוחרים והקצבים הכרעתו בכבוד רב, ללא פוצה פה ומצפצף.
זכורני שבתקופה מסוימת עבדו בבית המטבחיים ביום שישי. ההוראה מהרבנות הייתה שלא לשחוט אחרי השעה אחת עשרה, מפני חשש חילול שבת. באחד מימי שישי אלו, בא הביתה ופניו זועפים. סוחר חדש שלא הכירו, ביקש ממנו בשעה רבע לאחד עשרה להכניס בהמה לשחיטה ומבין אצבעותיו מבצבצים ארבע מאות שקלים. מו"ר אבינו נעמד נוקם ונוטר כנחש, לבל יהין זה להראות פניו עוד במקום הזה.
בצעירותי, העזתי פני ושאלתי מה חסרון בדבר זה, שאין כסף זה אלא כפיצוי על שהותך בבית המטבחיים עוד כחצי שעה. תשובה ניצחת השיבני: לקנות את דעתי בכסף? אילו היה מבקש לצורך פרנסתו, הייתי נענה לבקשתו. אך, תמורת תשלום, אין חילול ה' גדול מזה, שהרי מבחינתו הוא קנה את השו"ב בכסף.
בשנים אלו, התפרסם שמו של מו"ר אבינו כשו"ב מומחה, שיראת שמים בוערת בקרבו, וסייעתא דשמיא ממלאת את ידו. ת"ח וראשי ישיבות, אנשי מעשה מכל החוגים והעדות, שהחמירו ע"ע ולא סמכו על חזקת "כולם אוכלים" וחששו מאכילת "חותמות", באו ראו כן תמהו, נפעמו ואכלו בלב שוקט ובוטח.
החסיד "אבלו בליבו וצהלתו על פניו"
בשנתיים האחרונות לחייו, מחזה מרנין היה לראות, אדם המתייסר ברמ"ח אבריו, שלא נפגעה אפילו במשהו משמחת חייו.
על מצוות ביקור חולים לא ויתר
ובמצות ניחום אבלים לא הקל
על תפילת השחר בזמן דקדק
ועל "אשמורות" קודם עלות לא דילג
על זכות חמישה קולות לא ויתר
ובשמחת נישואין בתנועות ידים קיפץ וניתר
על הכנסת אורחים בני תורה רדף ברחבות הלב
ואף על "מלבין שניים מחלב" לזר ובודד שם על לב.
אחרית דבר
מו"ר אבינו, לא כתב צוואה לא רוחנית ולא גשמית. כאשר אמנו תחי' דחקה בו לכתוב צוואה, תשובתו הייתה "הבנים שלי לא צריכים צוואה". הצוואה של מו"ר אבינו הייתה המציאות של כל ימי חייו. כמו שמצאנו באברהם אבינו "אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו" וכפירוש רש"י שם "יצווה לשון הווה" כלומר יצווה את בניו בעצם חייו, לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ע"י שכל מציאות חייו היא, לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ברור היה כשמש בצהרים למו"ר אבינו שבניו אחריו "ישמרו דרך ה'", ולא כתב צואה ע"כ, שהרי כל מציאות חייו הייתה בבחינת "ישמרו דרך ה'.
בעיננו חזינו וחשנו, כי לא עניין אותו במשך חייו, לא כסף ולא זהב. ניתן לומר בוודאות וללא גוזמא, "צורתא דזוזא" לא ידע. כל דאגתו בחייו הייתה, שכל בניו וצאצאיו ילכו בדרך ה' כפי שחינכוהו אבותיו ממעל, ורבותיו בישיבות הקדושות.
אנו בתחינה ובקשה "ה', אלוהי אברהם יצחק וישראל, שמרה זאת לעולם"10, שזכות נדיבות ליבו וישרו, תשמור לנו, בניו ובני בניו וכל צאצאיו לעולם, "ליצר מחשבות לבב עמך" שהיה תמיד ציורי מחשבות לבבנו ציורים טובים לצדקה ויראת ה', "והכן לבבם אליך" וגם אם יעלה על רוחם איזה ציור לא טוב בתהפוכות הזמן, יתגבר הלב בכוח המושל אשר בו, להכניע הציור ולמשול בעוז ביראת ה'.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן כן יהי רצון.
- אשתו השנייה אותה נשא בהוראת חכם מצנעא בכדי שיתקיימו הוולדות, בת דודתה של אשתו הראשונה, תרנג'ה. ↩︎
- גזרה איסלמית הקשה ביותר ליהודי תימן, לאסלם בכפייה כל קטין יהודי יתום. יהודים רבים נחטפו ע"י השלטון ואוסלמו ר"ל. ↩︎
- עיין בבא מציעא פ"ה מעשה דרב. ↩︎
- עדות סבתא שושנה ששמעה מסבתה סעדה, אמו. ↩︎
- "וחושך על פני תהום", זה גלות יוון בארץ ישראל. ↩︎
- כינוי אבינו לר' אלחנן. ↩︎
- בבא קמא צ"ב: ↩︎
- הרב בן ציון ברוק, הגיוני מוסר, חלק ג' דף מ"א. ↩︎
- ספר "קודש אלול" דף 268. ↩︎
- פירוש המלבי"ם, דברי הימים א', כ"ט, י"ח. ↩︎
