שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'.
נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com
כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
– – –
בית דוד
הגאון רבי דוד חדאד זצ"ל
לקדושים אשר בארץ
בעיר המקובלים מועיצירה, אפופת הוד הקדומים, חי ופעל הגאון הקדוש רבי יעיש ב"ר סעדיה חדאד זצ"ל.
כפי המתואר בפרק הקודם, היה רבי יעיש ידידו ורעו הקרוב של הגאון הקדוש רבי יעיש קוריני זצ"ל. יחד שימשו בדיינות, ומצודתם הייתה פרוסה על כל האזור. לשני צדיקים אלו נודעו כינויים ייחודיים בקרב יהודי הסביבה, כאשר גם מסיבת היות שמותיהם זהים – כונה רבי יעיש חדאד "בן עזאי", ורבי יעיש קוריני "בן זומא".
כמה שמות לחיבוריו של רבי יעיש חדאד. לפחות חלקם מצויים בכמה מהדורות, ויש המייחסים אחד מהם למחבר אחר, וכיון שטרם זכינו לאורם – אין בידינו ידיעה מספקת על תוכנם המדויק ועל ההבדלים ביניהם.
חיבור אחד כולל את הספר "מאיר עיניים" על התורה, ודרשות לפסח ולסוכות הנקראות בשם "פירות האילן". כדרך חכמי ומקובלי דורו שהלכו לאור האר"י החי, פירושיו מושתתים ומבוססים על פרד"ס התורה ובפרט על תורת הסוד, רמזים וגימטריאות. בין החיבורים הנזכרים בפירושו יש למנות את הזוהר הקדוש, פרקי דרבי אליעזר, "רכב אלהים" לרבנו יצחק ונה, "חמדת ימים" לרבנו שלום שבזי ו"נחל קדומים" להחיד"א.
בהקדמתו פירט את הסיבה שהביאה אותו לחבר את הספר, כאשר במשך מספר שנים לא זכה לבן:
כאשר סייעוני מן השמים להיות לי לש"ם, מאחר שעברו חצי ימי ולא זכיתי לבן, נתתי אל לבי להיות זה לי לשם טוב מבנים ובנות.
בכתב יד נוסף נקרא חיבורו בשם "נוה חכמה", כיון שבגימטריא שם זה – בצירוף אותיותיו והכוללים – עולה כמניין סעיד, הוא שמו של אבי רבנו.
את החיבור ערך וסידר תלמידו, לאחר שקיבל ממנו קונטרסים של החיבור. לליקוטים על התורה הוסיף את השם "סיוע שמים", שכן גם במילים אלו רמוזים בגימטריא שמות המחבר ואביו – רבי יעיש ב"ר סעיד.
כאמור חיבור זה עודנו גנוז וספון, ולא זכינו לאורו, אך לזכרו של מחברו הקדוש נעלה כאן פנינה אחת שראתה אור עולם. וכך פירש רבנו את הפסוק בפרשת בהר (ויקרא כה, מח), "אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו", על דרכו של האדם בעולם הזה:
"וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל", הנה אפשר לומר דרך רמז כי נודע שהמחשבה שלו עושה רושם, כי במחשבה עילאה אתברי עלמא. וזה "וחשב" האדם, "עם קונהו" ה' יתברך. "משנת המכרו לו" בעולם הזה, או משעה שיכיר בגדולת בוראו, שיְצָרו לעולם הזה לקיים מצוות ומעשים טובים. וכן כתב לעיל: "אחרי נמכר גאולה תהיה לו", כלומר אחרי שנמכר בזה העולם ונפל ברשת יצר הרע, גאולה תהיה לו על ידי תשובה.
בתחילת דרכו
בבית גדול זה, ביתו של גאון הקבלה רבי יעיש חדאד, זרח אורו של בנו, הגאון הקדוש רבי דוד חדאד זצ"ל.
כפי שסיפרו על אותו צדיק, מקטנותו שיקע עצמו באהלה של תורה ולמד מקרא ומשנה, תלמוד והלכות, ספרא וספרי, מדרשים וזוהר הקדוש, ארבעת חלקי שולחן ערוך, פסקי הלכות ראשונים ואחרונים, כשאת הזוהר הקדוש והשולחן ערוך ידע ברובם בעל פה. כן הוסיף ורכש ידיעה מקיפה בספרי תורת הסוד שחיברו האר"י ז"ל והרש"ש, כגון רחובות הנהר ונהר שלום.
רבי דוד נסמך כרב ודיין, ולצד עיסוקו במסחר, לפרנסת בני ביתו, עסק בלימוד ללא הרף.
חצות לילה אקום
בכל לילה השכים רבי דוד בחצות, לערוך "תיקון חצות" וללמוד עד אור היום, ועל אף טרדותיו הרבות לא ויתר על קביעות זו. היה לו חדר מיוחד ללימוד ולהתבודדות, ואיש לא הרהיב עוז להיכנס לחדר זה – אף לא בני ביתו הקרובים ביותר, ובמיוחד לא בשעות הלילה שבהן עסק בייחודים נסתרים.
באחת הפעמים אירע שבנו הקטן של רבי דוד נכנס אל החדר, כדי להיבחן על תלמודו בפני אביו הגדול. האב לא שהה בחדר באותה העת, והבן החל להתכונן למבחן מתוך הספר, אך הזמן חלף והוא נרדם על המיטה.
כשנכנס רבי דוד לחדר וראה את בנו הרך ישן במיטתו, נכמרו רחמיו עליו ולא חפץ להקיצו משנתו. הוא כיסה את הילד הישן בבגד, וכשהגיע זמן חצות לילה קם כדרכו, נטל את ידיו ופנה לחדר הסמוך כדי להתכונן לעבודת הבורא.
לפתע התעורר הילד, ופחד נורא אחז את גופו. אור בהיר ומסנוור הבהיק מול עיניו, עד שלא הצליח לראות את הנמצא לפניו. "אבא"! – זעק הילד בחרדה, והנה גוש עפר ניתק מגג החדר ופגע בראשו, והאור הבוהק נעלם כלא היה.
לשמע צעקתו מיהר אביו וניגש אליו. "מדוע צעקת"? שאל.
"ראיתי אור בהיר ופחדתי", השיב הילד, "וכשצעקתי מיד נפל עליי גוש עפר ופגע בראשי".
"מהיכן נפל עליך העפר"? הוסיף האב ובירר.
"מצד דרום, היכן שמונחת מנורת החנוכה", ענה הילד.
נענה רבי דוד ואמר: "אמנם אם לא היית צועק לא היה קורה לך דבר, אבל כיון שהגוש נפל מצד המנורה – לא יקרה לך דבר". ואכן, למרות המכה החזקה שספג – לא נותר כל רושם בראשו של הילד, ואפילו כאב הוא לא חש.
הארי השומר
עם השכמתו היה אומר תיקון חצות, ואחר כך עוסק בתורת הקבלה ובלימוד שמונה שערים ועץ חיים לרבנו האר"י, עד קרוב לעמוד השחר. או אז היה מנהגו ללכת אל המעיין, במרחק כקילומטר מביתו, ולטבול במים החיים לתוספת טהרה וקדושה.
במשך שנים רבות התרחש עימו נס מופלא, כאשר נלווה אליו אריה בשעה מוקדמת זו של לפנות בוקר. בתחילה חשש מפניו והעתיר בתפילה, אך לתדהמתו נוכח כי האריה לא פגע בו לרעה אלא להיפך – היה מגן עליו ושומר את צעדיו. וכך אירע מדי יום ביומו, במשך זמן רב.
בהיכלות הטמירים
בתחילה קבע רבי דוד ללמוד בחכמת הקבלה בתחילת הלילה, על גג ביתו. ברם, פעמים רבות אירע לו שנראתה לו דמות שדחפה אותו עד שנפל על הקרקע. נמלך בדבר עם עמיתו, הגאון הקדוש רבי שלמה טביב זצ"ל, והוא השיבו כי לא ילמד קבלה בתחילת הלילה – שאז הדינים מתגברים, אלא רק לאחר תיקון חצות, בזמן שהדינים נחלשים ומתגברת מידת הרחמים. ואכן, כך עשה ומאז לא ראה שום נזק.
קדושתו העצומה השפיעה על סביבותיו. באחד הימים המשיך מן המעיין אל בית הכנסת, אך כשהתקרב נוכח לראות כי המבנה כולו בוער באש – בית הכנסת והעזרה שבצידו. הוא השתומם למראה הגדול הזה אך הבין כי אין זה מאורע טבעי, שכן האש נראתה בוערת – אבל תכולת בית הכנסת נותרה שלמה.
המתין רבי דוד עד שהאיר היום, והאש פרחה ונעלמה. נכנס להתפלל כדרכו, והציבור החלו להגיע אחריו, אבל לאיש לא נודע על כך.
כשהיה מתפלל לפי כוונות האר"י ז"ל הייתה תפילת שמונה עשרה נמשכת שעה שלמה!
כפי שסיפר הגה"צ רבי סעדיה בן אור, אביו – רבי עובדיה (עואץ') ב"ר שלום דוראני זצ"ל, רכש מרבי דוד יעיש חדאד תפילין ירושלמיות.
"אין רשות לגלות"
גם בצעירותו היה רבי דוד מחולל מופתים, אך הוא היה מסתיר ומכסה את מעשיו. כשהיו תלמידיו מרגישים שנעשים לו מאורעות פלאיים היו מעזים פניהם ושואלים אותו על כך, אך הוא היה פוטרם בענווה ואומר: "אין רשות לגלות"…
רק לאחר שנים רבות, כשהגיע לעת זקנה, החל לגלות מעט מני רבים, וחושף טפח מיריעת הניסים והנפלאות שאירעו לו.
מיד רשעים יצילם
למחייתו עסק רבי דוד במסחר בדים יקרים, שהיה רוכש בעדן ומוכר במקומו. לפני הנסיעה אל עיר הנמל היה קונה קפה ושעווה, אותם היה נושא עמו לעדן ובהם היה משלם על הבדים.
הוא הגביל את זמן עיסוקו במסחר לשלוש שעות בלבד בכל יום, אבל התברכו מעשי ידיו ובזמן זה היה מספיק למכור מה שאין אחרים יכולים למכור במשך כל היום, וכך הייתה פרנסתו בכבוד.
לעיתים היה שולח את הסחורה על ידי סוחרים אחרים שנסעו לעדן, והוא נותר לשקוד על תלמודו במועיצירה. היו שהתפתו וניסו להערים עליו ולהגדיל את רווחיהם שלא ביושר, אך איש לא הצליח לעשות כן. רבי דוד ניחן בראייה למרחוק, והוא ידע לומר לסוחר שמולו בכמה מכר את הסחורה, היכן, למי מכר ובאיזו שעה אירעה המכירה…
באחת הפעמים החליט שלא להיטלטל עם סחורה עד לעדן, אלא נסע בשיירה – שכללה יהודים וגויים – כשבאמתחתו מטבעות כסף.
בדרך הרגישו הערבים בסכום הכסף הגדול שנמצא אצלו, ותכננו לארוב לו בלילה, לרצחו נפש ולגנוב את ממונו. הם ניסו לממש את תוכניתם השפלה, ובשעה המיועדת כבר ניצב מולו ערבי טמא כשבידו רובה. אבל אז התחולל המפנה: הוא ניסה ללחוץ על ההדק, אך ידו יבשה. גם לעזוב את הרובה לא הצליח, וכך נותר עומד במקומו מבלי יכולת לזוז.
בינתיים המשיכה השיירה בדרכה, ולאיש לא נודע דבר מהמתרחש. הבין הערבי כי אם לא יתוודה יישאר נטוע במקומו, והחל לזעוק: "מארי יעיש, מארי יעיש, הצל אותי"!
לשמע צעקותיו חזרו כמה מבני השיירה לאחוריהם, והופתעו לראות את הערבי עומד ללא תזוזה כשבידו רובה מכוון לירות. מיד פנו ושאלו אותו: "מה תכננת לעשות"?
השיב להם: "רציתי לרצוח את היהודי, ותראו מה עשה לי"!
מיהרו אל הצדיק, וביקשו ממנו למחול לגוי השפל.
נענה ואמר להם: "יישבע הערבי שלעולם לא יחשוב לרצוח ולשדוד, אלא יסתפק בעבודתו, וכן שלא ייעץ לאחרים לעשות מעשים כאלו".
חזרו אל הערבי ואמרו לו: "כך וכך אמר היהודי". נשבע הערבי וכתב בכתב ידו, שהוא מקבל עליו שלא ישוב עוד לעשות כדבר הזה, ומיד השתחררה ידו וכל גופו.
אך המעשה לא מסתיים בזה.
ערבים נוספים מבני השיירה שמעו על מה שאירע לערבי, וניסו לבטל זאת. "זה רק כישוף", אמרו. הם החליטו לבצע את זממם למחרת, וביקשו לרצוח את הצדיק מבלי שאיש יידע על כך. וכך ארבו בדרך, כשהם מקיפים את הצדיק משלושה כיוונים, וכיוונו את רוביהם לעברו. בצורה כזו, סברו, לא יוכל לנצח את כולם בבת אחת.
אבל עודם מנסים ללחוץ על ההדק, וגם הם באו על ענשם. ידיהם יבשו והשתתקו, והם נותרו על עמדם מבלי יכולת לזוז בכל גופם, ולא הצליחו אלא לדבר בפיהם.
לבסוף באו חבריהם, וכששמעו שגם הם ניסו לרצוח את היהודי הקדוש, גערו בהם בתוקף: "מה אתם עושים? וכי אתם חושבים שהכל בידיכם? דעו לכם, היהודים הללו הם קדושים ואסור לגעת בהם לרעה, כי הקב"ה שומר אותם בכל אשר יפנו, והוא מציל אותם מכל נזק ומכל צרה"!
הלכו רעיהם אל הצדיק והשתטחו לפניו לשחרר אותם. הפעם גם שילמו קנס בעדם, כופר נפש, והתחייבו בשמם שלעולם לא יעשו כדבר הזה – לרצוח ולשדוד. לאחר שכתבו את ההתחייבות בכתב ידם הצליחו להשתחרר, ומאז למדו את הלקח. הם החליטו לשמור על הצדיק מאותו הרגע עד הגעתם לעדן, כדי שאיש לא ינסה לחזור על איוולתם.
רבי דוד, ברוב ענוותנותו, שמר על מעשה זה בסוד, ולא גילה על כך אפילו לבני ביתו. מאוד היה חפץ להפסיק עם נסיעותיו לעדן, אלא שחברי בית הדין שבעיר הזדקקו לבואו, כדי להמשיך ולהתייעץ עימו בעניינים מורכבים שבאו לפניהם, ורבי דוד העניו נעתר לבקשתם ופושט את ספקותיהם בגודל חכמתו.
נר אלהים טרם יכבה
עם ידידו ורעו הקרוב, הגאון רבי שלמה טביב זצ"ל, היה רבי דוד נפגש לעיתים קרובות ללימוד מעמיק, וגם הסתלקותם לשמי מרום הייתה בסמיכות.
היה זה לאחר שטיהרו את עצמם במקווה מים חיים לכבוד שבת קודש. עודם עוסקים בתורה, והנה זכו להגיע לדרגה רוחנית כה גבוהה, עד שהתבוננו בעין שכלם והבינו כי השלימו את תיקון שורש נשמתם. רבי שלמה טביב אמר כי הוא הראשון שיעלה השמימה, אך לעומתו אמר רבי דוד חדאד שהוא זה שישלים את תיקונו ראשון.
נמנו וגמרו שיכניסו את טליתותיהם לתוך מי המקווה, ולאחר מכן ינערו אותן. והיה אשר טליתו תתייבש מיד – אות וסימן הוא לכך שהוא השלים את תיקונו וייפטר קודם לחברו.
וכך היה. טבלו את הטליתות, ניערו אותן, וטליתו של רבי דוד יבשה מיד.
בקדושתו ידע את מועד פטירתו, ומראש הכין לעצמו את כל צרכי הקבורה – כולל חפירת הקבר. לידידיו ומקורביו ציווה כיצד לנהוג בלווייתו, מי יחזיק במיטה וכיצד יהיה סדר הולכתו לבית החיים.
התגלגלה השמועה והגיעה אף לאזני הערבים. הללו שמעו שהצדיק מדבר על מועד הסתלקותו מן העולם, ובאו לשכנע אותו שימיר את דתו, חלילה, וכך יעשו אותו לאליל אחר פטירתו ויבואו להשתטח את קברו.
הסיח הצדיק את דעתם, ואמר להם שעדיין לא הגיע זמנו. הלכו להם, והוא לא התמהמה. ציווה שיביאו עשרה כדי מים, וכך נעשה. נטהר בחמישה כדים, התייחד ועשה את סדר התיקון, וציווה שישפכו עליו את חמשת הכדים הנותרים. לאחר מכן לבש את תכריכי הפשתן שכבר תפר לעצמו, ויצאה נשמתו בטהרה. היה זה לאחר חג הסוכות בשנת תרע"ט.
הקול יצא ברחבי המחוז, ואבל כבד השתרר אצל כלל התושבים. בלווייתו הגדולה השתתפו כל באי הסביבה, יהודים וגויים. הערבים ביכו את פטירתו בעודו יהודי, מבלי שעלתה מחשבתם בידם, והיהודים ביכו את פטירתו של האדם הגדול בענקים, שהגן על הדור והותיר את הספינה ללא קברניטה. חודש לאחר מכן הסתלק ידידו, רבי שלמה טביב זצ"ל, וגם בקבורתו נכרך מעשה פלאי, כמסופר בפרק הבא.
גם ימים רבים אחר הסתלקותם היו היהודים עולים לציוניהם הקדושים בכל עת צרה, מעתירים בתפילה ומתחננים לבורא עולם שיזכו לישועה בזכות הצדיקים.
