בימים של מתיחות ביטחונית, הורים רבים שואלים את עצמם: מה עושים עכשיו? איך מרגיעים את הילדים?
התשובה איננה מתחילה בילדים – אלא בנו, ההורים.
ילדים אינם עוקבים אחר החדשות כפי שאנו חושבים. הם עוקבים אחרינו. הם מתבוננים בפני ההורים ושואלים בלי מילים: האם אבא רגוע? האם אמא יציבה? האם יש כאן ביטחון?
לעיתים איננו שמים לב, אך לא המציאות עצמה יוצרת את המתח בבית, אלא הדרך שבה אנו מגיבים אליה.
כאשר הורה דרוך ולחוץ, הילד חש זאת מיד. כשהילד מגיב מתוך פחד, אנו ממהרים לבטל, להסביר, לשכנע ולהרגיע. לפעמים דווקא המאבק שלנו ברגש הוא מעצים אותו.
הלחץ הגדול ביותר איננו הפחד עצמו, אלא הפחד להרגיש את הפחד.
כאשר ילד מרגיש שאין מקום לפחד שלו, שהוא “צריך להיות חזק”, שהוא “מגזים”, שם מתחיל הערעור. אך כאשר ההורה אומר בפשטות: “אני מבין שאתה מפחד. זה טבעי לפחד. ואני כאן איתך” – משהו משתנה, לטובה.
גם אצלי זה קרה. אחת מבנותיי חששה שיפלו טילים על הבית. ישבתי לידה ואמרתי לה: אני מבין את הפחד שלך. זה הגיוני לפחד. אני רגוע, כי הקב"ה מנהיג את העולם ויש מי ששומר עלינו. ואם את פוחדת מותר לך לפחד. אני כאן איתך.
ברגע שאיננו נבהלים מהפחד של הילד, אנו מונעים ממנו להפוך ללחץ, ומהלחץ להפוך למתח בבית. זו הנהגה הורית אמיתית לעצור הידרדרות רגשית עוד לפני שהיא מתחילה.
דווקא בזמנים כאלה, הילדים אינם זקוקים להסברים ארוכים. הם זקוקים להורים שהם יציבים, מאמינים בעצמם ולא מתרגשים מכל אזעקה או לחץ של יחד.
בתפילה ובתקווה לחיים שקטים ובטוחים יותר.
אסף זכריה
יועץ ומטפל רגשי
054-8420996
