החוקר מאיר קורח, אחיו של הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל רבה של בני ברק, שמשפחתו איבדה אחות במחנות העולים, מביע סיפוק מההחלטה שהתקבלה השבוע, אך פחות מתלהב מתשלומי הפיצויים. לדבריו, מדובר באירוע בעל משמעות היסטורית, שכן עצם העובדה שהמדינה בפעם הראשונה מצהירה כי היא מכירה באחריותה לעוול שנעשה כלפי עולי תימן כשזכו לעלות לארץ הקודש ולחונן את עפרה, גם אם נטילת האחריות נעשתה בצורה מעורפלת, הרי שהיא מדברת בעד עצמה.
קורח, שהיה במשך שנים ארוכות פעיל דומיננטי במאבקים למען חשיפת הפרשה, כאשר במסגרת זו אף נטל חלק פעיל בדיוני הכנסת ובוועדות השונות, אומר ל'חדשות בקהילה', "אני רואה בפיצויים דבר חשוב אך שולי. הדבר היותר חשוב שאירע כאן, זו העובדה שסוף סוף לאחר שנים רבות הוסרה התווית המעליבה, המשפילה והפוגענית שהודבקה לתימנים על היותם אנשים בעלי דמיון מפותח ו'ממציאי סיפורים'. באחת הפעמים בהם נפגשתי עם אחד מראשי המדינה, הוא כינה את התימנים כמי שלוקים ב'פסיכוזה בהמשכים' לא פחות. אני שמח ומלא סיפוק שלאחר כל כך הרבה שנים הנרטיב שהמדינה הדביקה לנו הוסר על ידה".
"בסוף, הרי מדובר בהתפתחות מרעישה בכל קנה מידה, שכן זו הפעם הראשונה שהמדינה מורה באחריות שלה, תמיד הרי הכחישו את זה ואמרו לנו בנחרצות, 'לא היה ולא נברא', כך היה בכל שלוש ועדות החקירה שהוקמו לאורך השנים, והנה לפתע המדינה קמה ואומרת אכן היו דברים בגו, היא לוקחת אחריות ומשלמת פיצויים" אומר קורח.
האם ניתן לקבוע לראשונה כי נחתם פרק בסיפור המדמם?
אין ספק שהשבוע קרה משהו דרמטי בגישה של המדינה בנושא, אבל עדיין נותרו סימני שאלה אותם אנו דורשים לפתור. ואני מצהיר בפניך שאנחנו מתכוונים להמשיך במאבק מול המדינה ולא בדרישה לתביעות כספיות, נגמרו התביעות הכספיות ונדרוש צדק" – מבהיר עו"ד גמליאל שחושף, לראשונה, כי כבר הוחל בגיבוש עתירה ייצוגית מטעם עוד 2000 משפחות שמסיבותיהן לא הגישו תלונה למדינה על העלמות ילדיהם, אם בשל חוסר אמון או סיבות אחרות – "אנחנו הולכים עד הסוף".
מאגר פתוח לסירוגין
בתחילת חורף תשע"ז, בתום סערה שהתחוללה בתגובה לכוונת המדינה להאריך את החיסיון על מסמכי הפרשה בשבעים שנה נוספים, הטיל רה"מ בנימין נתניהו על השח צחי הנגבי לטפל בחשיפת המסמכים החסויים בפרשה יחד עם חברת הכנסת דאז נורית קורן (הליכוד) שמונתה לעמוד בראש 'הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן', וממובילות המאבק בכנסת. השניים החליטו על הקמת מאגר גנטי של משפחות ומאומצים, פתיחת גנזך המדינה וחשיפת מסמכים שחל עליהם חיסיון והוסתרו מהציבור תוך העלאתם לרשת, במטרה לאפשר למשפחות שילדיהן נעלמו לגלות קצה חוט בניסיון להתחקות אחר עקבותיהם.
הרב רצון ערוסי, רבה של קרית אונו, שולל כל קשר בין נכונות המדינה לפתוח את הגנזך לבין נכונותה לשלם פיצויים. לדבריו, "בהקמת המאגר שהוקם לפני 4 שנים לכשעצמו מדובר בהישג" אבל לדבריו "נתקלנו בדרך בגרירת רגליים מצד המדינה. הם פתחו בפנינו את המרתפים ואז סגרו שוב וחוזר חילה, זה לא שפתחו באופן חופשי, עדיין היה משחק טקטי מאד לא יפה".
הרב ערוסי שאיבד גם הוא אח שנעלם מהמחנה בו נקלטו הוא יחד עם הוריו ומשפחתו, סבור, כי "אין דבר יותר טוב מאשר קבלת אחריות על ידי המדינה, לא רק לפתוח פצעים ישנים ללא תכלית בנסיון לרצות אותנו".
"בהצהרת ראש הממשלה שהתפרסמה ביום שני עם פרסום החלטת מתווה הפיצויים, הביע המדינה צער על שהתרחש אך זה לא מספיק, מדובר בשפה מעורפלת שהשתמש בה רה"מ, אנחנו דורשים אחריות מוסרית למה שקרה והתנצלות בפני העדה כולה על העוול שנעשה לה" הוא אומר.
גם עו"ד גמליאל ומאיר קורח שותפים לטענה לפיה המדינה מצד אחד פתחה את המאגר אך מצד שני, בניגוד להודעה החגיגית של רה"מ נתניהו עם הקמת הוועדה לפני 4 שנים על הסרת החיסיון לאחר כ"כ הרבה שנים, עדיין המשפחות נתקלות פעם אחר פעם בבירוקרטיה ובהתחמקויות תוך הצגת אמתלות שונות, "הקמת המאגר הינה תהליך המתנהל בפני עצמו ואין לכך כל קשר למה שמתרחש עכשיו" מסביר עו"ד גמליאל. "באופן מפתיע המדינה שמצד אחד מגלה אבירות ורצון טוב לסיים את הפרק הכאוב והמוכתם בתולדותיה, מסרבת מצד שני להיענות לבקשתנו. זה מאוד תמוה ולא ברור, אם המדינה תמשיך להתעקש בענין, נעתור לבג"צ".
"בכלל, האמירה שפתחו את ארכיון המדינה ואת הגנזך והסירו את החיסיון, אינה נכונה. עדיין יש דברים שהמדינה מסתירה מאיתנו".
עו"ד גמליאל מציג דוגמא להסתרה מכוונת שמאירה באור אדום את ניסיונות ההשתקה וההסתרה שלה. "באחת הפעמים בהן דרשנו מהמדינה להציג בפנינו את הפרוטוקולים של דיוני ועדת החקירה הממלכתית שפעלה בין השנים 1996 ל-2001, מעבר לפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו באולם הוועדה, דרשנו לקבל לידינו גם את היומנים והפרוטוקולים מהדיונים שהתקיימו בפורום המצומצם של שלושת השופטים שעמדו בראש הוועדה, בלשכותיהם שלהם. אלא שאז נענינו שאין תיעוד מאותם דיונים סגורים".
"מסתבר שהם צדקו, שכן הם אכן לא תיעדו והעלו על הכתב את תמלילי הדיונים ואת החומר שהצטבר ועלה על שולחנם, וזאת משום שהם הוזנו אל תוך מחשב עליו הותקנה תוכנה מיוחדת המעניקה חסינות מפני כל נסיון חדירה אליו. לאחר עבודה מאומצת, מצאתי את הטופס המאשר את הפקדת המחשב בארכיון המדינה, עליו נכתב כי מדובר במחשב רגיש שאסור כי ייפתח לקהל וייחשף לציבור. במסגרת מאמציי, אף הגיע לידי המספר הסידורי של המחשב, באיזה מדף הוא נמצא בארכיון המדינה, באיזה חדר ובאיזה אולם.
פנינו לארכיון והצגנו בפניהם את אישורי הסרת החיסיון ודרשנו להמציא את המחשב לידינו. לפני חודשיים קיבלנו תשובה ש"המחשב לא אותר".
לדברי מאיר קורח, "להערכתנו, במסגרת הגנזך שהמדינה הקימה נחשפו כ-80% מהמסמכים, ועל 20% הנותרים ממשיכה המדינה לעשות כל מאמץ כדי שאלו יישארו חסויים.
"יש לחלק את זה לשניים, מסביר קורח, "יש את העדויות בוועדות שנותרו חסויות, שכן הוועדה האחרונה (ועדת כהן קדמי) קבעה כי על העדויות יחול חיסיון למשך 70 שנה בעוד שאפילו על סודות מדינה הכמוסים ביותר חל חיסיון מרבי של עד 40 שנה, ומאידך יש את העדויות שבחלקן כן הותרו לפרסום בשנים האחרונות ועדיין התחושה היא גם לאחר כל ההתפתחויות האחרונות שעל פניו היו חיוביות, כי אנחנו עדיין נמצאים במצב של חוסר אונים מול המדינה".
קורח מאמין שככל שהמדינה תחליט ללכת צעד נוסף קדימה בדרך לטיהור מצפונה ותאפשר לפתוח את ספרי האימוץ, הרי שניתן יהיה לגלות את הילדים המאומצים ש"חלקם היום בוודאי כבר קשישים וקשישות" כלשונו. אם כי לדבריו הסיכוי שפרוייקט שכזה יושם בפועל, כמוהו כקריעת ים סוף, שכן הליך פתיחת תיקי אימוץ במדינת ישראל הנו אחד המורכבים והמסובכים ביותר. בתי המשפט יצטרכו לאשר את פתיחת תיקי האימוץ תיק אחר תיק בזה אחר זה ותהיה סאגה האורכת שנים שתוצאותיו מוטלות בספק.
כאשר קורח נשאל האם יש מקום להמשיך במאבק עד להשלמת מלאכת חשיפת החומרים הוא מגיב, כי בניגוד לאחרים הסבורים כי יש להתמיד במאבק גם כעת, הרי שלדידו, כמי שליווה את הפרשה לאורך שנותיה, מדובר במאבק חסר תוחלת, "70 שנה לא הצלחנו, ואין סיבה שנצליח בעוד 70 שנה, לכן יש מקום להגיע לסוג של תיאום או הסכמה או הכרה מצד המדינה שאכן נעשו הדברים חמורים ועל אף שלפיצוי כספי אין משמעות אך עדיין מדובר בתוקף ממשי מצד המדינה ללקיחת האחריות".
