במלאת חצי יובל להסתלקותו של הגאון הקדוש מארי חיים שלום זי"ע, מפרסם הרב אביאל חיים חורי במוסף 'תור הזהב', נועם שיח עם חתנו ותלמידו הרה"ג רבי גבריאל צוברי שליט"א, מגיד שיעור בבית מדרשו עד עצם היום הזה. להלן כמה קטעים.
אתם מגיעים לביתו, מה ראיתם?
"אגיד לך. כל היום כולו היה יושב מול השולחן ולומד, ערימה של ספרים לפניו ולא מפסיק. היו בצד שני תרמוסים, אחד של קפה ואחד של תה. אם היה מגיע אליו מישהו, היה מכבד אותו בכוס חמין. כשנגמר התרמוס, לא היה מדבר, מקיש במקלו על הרצפה, חמותי הצדקת מגיעה וממלאת מחדש את התרמוס.
"בתור חתן שלמד בישיבת חברון, ראיתי תימני מבוגר שרכון על ספריו, אם דיבר בדברי תורה זה היה סודות ורמזים שנשגבו מבינתי, לא הקדשתי אליו מחשבה. זה נראה שהוא השתדל שלא אקדיש אליו מחשבה, ואשאיר אותו עם ספריו ותלמודו.
"הגיעה תקופה קצרה שהתגוררנו בביתם. זמן קצר לאחר שעלה לישון, אני שומע בכיות מבית הכנסת הצמוד לבית, כי חצי מביתו הוקדש לבית כנסת; זה בית הכנסת שעלה בלהבות בתקופת הפיגועים באוטובוסים וחמי הודיע מראש שבית הכנסת הזה יכפר ויעצור את מידת הדין, אבל עוד נגיע לזה.
"אני מסתכל סביבי, כל בני הבית אדישים לבכיות, נראה שרגילים. שאלתי אותם מה זה, והם משיבים שאבא עושה עכשיו תיקון חצות. מתי קם, לא ידעתי. הטיתי אוזן, אלו היו בכיות טהורות, מתוך הלב בכה, כמו ילד קטן שאמא שלו עזבה אותו לבד בשוק.
"לא ידעתי את נפשי, עמדתי מוקסם. גמר את התיקון, ואני שומע אותו פותח את הגמרא ולומד, בניגון מתוק. מאוחר יותר הצצתי אחריו וראיתי את לבוש השק והאפר מקלה. התחלתי להבין שיש לי חותן מסוג אחר, מלאך אלוקים".
"אחרי תפילת שחרית לא עלה לנוח, המשיך ללמוד. בשעות הללו למד שמונה עשרה פרקי משנה בעיון, ואחרי כן היה עוסק בכתבי האר"י.
"מעניין לספר שהוא היה חד בדרא בתורת ה'לשם', הגאון הקדוש רבי שלמה אליישוב. מלבד העיסוק שלו בכל כתבי האר"י, רחש חיבה יתרה לספרי הלשם, הייתה לו קביעות בספר הקדוש הזה כל יום לאחר ארוחת ערב לפני שעלה לישון. כמה וכמה פעמים למד את הספר בעיון שוב ושוב. גדולים אמרו שלא היה בקי בדור כמותו בכל תורתו, כאילו נשמה אחת להם.
"שבעים שנה בדיוק אחרי שהלשם נפטר, באותו תאריך ממש – כ"ז אדר – נפטר גם חמי הקדוש. זה בשנת תרפ"ו וזה בשנת תשנ"ו. מי יודע חשבונות שמים ומחצבי הנשמות הטהורות".
לאחר עשרות שנים שמעטים הכירו אותו בארץ, בסוף ימיו יצא שמו כמרעיש הארץ. אתם זוכרים את השינוי, כיצד התפרסם פתאום בניגוד לרצונו?
"היו כמה דברים שהוציאו אותו מהאלמוניות הזו. אספר משהו שסיפר לי רבי אליהו אלפסי, המשמש בקודש של הצדיק סידנא בבא סאלי מנתיבות. "אחרי שנפטר בנו הצדיק סידנא בבא מאיר עליו השלום, היה סידנא בבא סאלי בצער גדול עליו, חוזר ואומר שהעולם איבד אדם גדול מאוד, וכמעט לא קיבל עליו תנחומים. אמרו לו, ואין עוד בעולם אף אחד כמו הבן שלך? חשב ואמר, יש אדם אחד, ניסע אליו כעת.
"מספר לי הרב אלפסי, הם יושבים ברכב, לא יודעים לאן צריך לנסוע. רק בבא סאלי עוצם עיניו ומדריך להיכן הנהג ימשיך, ישר או ימינה, כל הדרך עד שמגיעים לרעננה, נכנסים ובאים עד לביתו של חמי.
"בבא סאלי פוקח את עיניו ואומר לרב אלפסי, כאן גר צדיק גדול מאוד, הוא כמו בני רבי מאיר. נבקר אותו. הרב אלפסי יורד מהרכב, דופק בדלת ומוצא יהודי זקן. 'יש אורחים בחוץ', הוא אומר לבעל הבית, 'הם מבקשים לבקר את כבודו'. הזקן לא מבין מה רוצה ועוד רגע סוגר את הדלת חזרה".
"ובכן, ירד הרב אלפסי וסיפר לבבא סאלי מה היה בפתח, הפעם הרב ציוה עליו לומר לו מי האורח. כעת הוא כבר לא יכל לסרב, תיכף ירד לרכב והכניס את בבא סאלי לביתו, ביחד הסתגרו בחדר במשך שעה ארוכה.
"מאז ידענו, כי בכל עת שהיה רבינו הבבא סאלי בצער, קראנו לחמי והוא היה מצליח לרומם את רוחו. הקשר ביניהם הלך והתהדק עד שבבא סאלי ביקש לערוך את שבתו במחיצתו ברעננה, אלא שברגע האחרון חש שלא בטוב וחששו לקחתו לנסיעה ארוכה כזו".
קשר מעין זה נטווה עם רבים מחכמי וגדולי התורה, תחת מעטה. אחד מהם היה הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל, מנהל רוחני דישיבת פוניבז' וישיבת הנגב. פעם נסע עם מקורבו הרב ישעיהו כלף שליט"א להשתטח על ציון הרמח"ל בטבריה, לתורתו היה מקושר מאוד וההדיר כמה מספריו. רבי חיים היה במצב רוח מרומם והרב כלף הציע לו לבקר ברעננה. הסכים וחזרו לביתם דרך רעננה, הסתגר עם הצדיק שעה ארוכה, ומאז נצמד אליו עד יומו האחרון.
אש ומים. ושמים
סיפור המקווה ברעננה, ראוי שיסופר היטב. איש שיחנו, חתנו שליט"א, זוכר את תהליך הבנייה של המקווה ואת המופת שהרעיש את כל יושבי הארץ. העיתונים תיארו את גשמי הקיץ שהביא הרב חיים שלום, וזה דבר המעשה.
בית המדרש של מארי חיים היה בתוך ביתו וחצרו. ביתו היה עמוס ספרים, אותם פינה כדי שיוכל לייחד בית לאביר יעקב. בשלב מסוים החליט שכעת צריך לבנות מקווה טהרה, בהידורים מופלגים עליהם עמד מול המהנדסים. אגב, גם בית הכנסת שנבנה, הוקפד בו על הידורים מופלגים ומאוד מדוקדקים. רבי חיים עמד עם המהנדסים על כל עיטור וכל כרכוב, להיכן יפנה ומה הן זוויותיו, מאיזה חומר ומאיזה צבע.
כיון שהסתיימה בניית אוצרות המים ובורות הטבילה, הכריז הצדיק שכעת יירדו גשמים והמקווה ימלא את ייעודו הטהור. העירוהו – רבינו, חודש תמוז עתה, והיאך יירדו גשמים. שתק הצדיק ושתקו אף הם. אם הוא אומר, כנראה יודע.
בשבת מברכין של אותו חודש, נעמד מרן הגאון חכם בן ציון אבא שאול ב'אהל רחל' הירושלמי והכריז את החודש. תחת אמירת 'ולטללי ברכה', החליף ואמר 'ולגשמים בִעתם'. תיקנו המתפללים, והחכם לא שמע, המשיך. משכו בכתפיהם ושתקו. אמונת חכמים גם על שמאל שהוא ימין. אם החכם מתפלל על גשמים בעתם, אז גשמים בעתם.
במוצאי שבת נודע שגם ב'לדרמן' הבני-ברקי, עת הגאון מסטייפלא רבי יעקב ישראל קנייבסקי בירך את החודש, אף הוא החליף ובמקום להתפלל על טללי ברכה, העתיר על גשמים בעתם. גם אותו תיקנו ולא תיקן, המשיך בתפילתו כרגיל. ובאותו שבוע, עת התקדש החודש, והלך בסערות תימן. רוחות נשבו ועננים גדשו. לבושי בגדי קיץ נמלטו לבתיהם והגשם שטף, מילא את האוצרות מים חיים כדבר איש האלוקים!
חתנו מוסיף ומספר על סדר הסתלקותו "הימים היו ימי פיגועים רצחניים ומידת הדין שלטה. רמז כמה פעמים שמכאן תבוא הכפרה לכל בית ישראל, וגם אמר מפורש שבית הכנסת שלו יעלה בלהבות. מזגן ישן התקצר וגץ ממנו הצית עץ יבש שהיה מונח סמוך, משם הבערה יצאה ללהב ובית הכנסת ובית הרב נשרפו.
"בסמוך התגורר גיסי, זוג צעיר עם תינוקת. גיסי הריח את האש וקפץ מהמיטה לחלץ את הוריו המבוגרים, בעוד אשתו והתינוקת יצאו מהצד השני. חמותי חשבה שכָלּתה והתינוקת נותרו לכודות בדירה, ונכנסה בין הלהבות. עד שהוציאוה, כבר שאפה עשן מלוא הריאות ואושפזה מיידית. רק המארי נותר בריא ושלם.
"זה היה הזמן בו הודיע כי הוא סיים את שליחותו בעולם. בא למיטתה של אשתו, על רגליו הבריאות הלך, נפרד ממנה לשלום ואמר לה, 'מגיל שלוש אנחנו מכירים מאותו כפר בתימן, כעת הגיעה השעה ללכת. אני הולך עכשיו, תבואי אחריי' – –
"באותו יום, כ"ז אדר תשנ"ו, נפטר הרב, וחמישה ימים אחריו, עודה מחוסרת הכרה, נפטרה גם הרבנית עליה השלום. נסתרים היו בחייהם, נסתרים בפטירתם".
תגובה אחת
צדיק יסוד עולם הוא ואחיו הקדוש הרב סעדיה בן אור זתע"א
זכיתי לפני עשרות שנים להגיע הרבה פעמים לתפילת ותיקין ברעננה בית מדרש רחל ולאה. זכיתי לדבר עם שניהם. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
דרך אגב
הוא נפטר בדיוק בתאריך פטירתו של מורו ורבו הקדוש מארי חיים סנואני זתע"א שנפטר בכ"ז אדר כמדומני שבשנת תשל"ט.
מי ייתן לנו תמורתם?!