בשלהי הכתבה הקטע המיוחד מתוך החיבור בפרסום ראשון.
הן נודע בשערים הפיוט המפורסם 'בר יוחאי', מאת המקובל רבי שמעון לביא זצ"ל, אשר נכתב במיוחד לכבודו של התנא הקדוש האלהי רבינו שמעון בר יוחאי זיע"א, כאשר פיוט זה זוכה לתפוצה רבה בכל תפוצות ישראל, ומזה מאות בשנים שיר זה מושר על ידי כל איש ואיש מישראל, אשכנזים תימנים וספרדים, חסידים וליטאים, מרוקאים ופרסים.
המקובל רבי שמעון לביא זצ"ל התגורר בראשית ימיו בקסטיליה שבספרד, ולאחר מכן גלה עם בני משפחתו לפאס שבמרוקו, ובאחרית ימיו שאף לעלות לארץ הקודש, אך בדרכו בעיר טריפולי, נוכח דלילותה הרוחנית והתרבותית של הקהילה היהודית, החליט לסיים שם את דרכו, ולהרביץ תורה ליהודי העיר והסביבה. בסביבות שנת ה'שי"ט, לפני כחמש מאות שנה, חיבר את שירו הנודע 'בר יוחאי'.
לתרומה ישירה לח"י רוטל להדפסת החיבור הקדוש – לחצו כעת כאן
פיוט זה נדפס לראשונה בספר היכל ה' (ונציה, נדפס בשנת ה'ש"ס) מכת"י שקיבל המו"ל מהמקובל הקדוש רבי בנימין הלוי זצ"ל, וציין לאומרו בקבלת שבת, ראה ספר שערי חמדה עמ' 111. בשנית נדפס פיוט זה גם בהשתדלות רבי בנימין הלוי, בספר אמרי בינה אשר נדפס בפראג בשנת ה'שע"א. (שם עמ' 113). ובשנת ה'שע"ג, נדפס פיוט זה שוב בספר תיקוני שבת דף ו' ע"ב (כאשר אף הוא מבוסס ברובו על כתבי רבי בנימין הלוי זצ"ל), ושם כתוב שנהגו לאומרו על קבר הרשב"י אחר קבלת שבת. והובא גם בעץ חיים למהרי"ץ חלק א' דף ק"א ע"ב.
לתרומה ישירה לח"י רוטל להדפסת החיבור הקדוש – לחצו כעת כאן
ובספר היראה כת"י להגאון רבי זכריה ב"ר סעדיה הקרחי זצ"ל שכתב בזה"ל: מצאתי כתיבת אבי זלה"ה וז"ל, ודע, כי יש תחבולה לאדם להינצל ממחשבות זרות, וכדי ליישר הרהור האדם ומחשבותיו לדרכי השי"ת, כמו מעשה הקרבנות וסדר מעמדות והוידויים וייחוד ה' שבכתר מלכות לרשב"ג, וטבילת ערב שבת, וקבלת שבת בפיוט בר יוחאי, ותפילת מוצאי שבת והבדלה ובקשות ותחנונים. ואם יתבטל מהם לאחר הרגלו בהם, יסתכן באמת. וכל אלו הכנה לעסוק בדברי תורה, וזולתן אין לו עסק בה כלל וישתבשו דעותיו וכו', עד כאן דבריו. (והובא בשולחן ערוך המקוצר חלק ב' סימן נ"ח הערה י').
והנה, בימים אלו התבשרנו בסייעתא דשמיא בבשורה גדולה ועצומה, על חשיפה וגילוי כתב יד עתיק מלפני קרוב למאתיים שנה, מאת הגאון רבינו יוסף ב"ר סעיד זצ"ל רבה של גִּרְוַאח אשר במחוז חראז שבתימן, מגדולי ענקי הרוח שעמדו בגולה, וכפי שמתאר בהתפעלות עצומה, את התרשמותו מאותו גאון וצדיק, התייר רבי יעקב ספיר בספרו 'אבן ספיר' (פרק כ"ב), וכך הם דבריו:
לתרומה ישירה לח"י רוטל להדפסת החיבור הקדוש – לחצו כעת כאן
"מלא תורה יראה וחכמה ורוח דעת, בקי במקרא וביאוריו עד להפליא. בקי בתלמוד ברמב"ם ועד אחרונים, כאחד המורים הגדולים בארצותינו, וידיו רב לו בחכמת הקבלה בשינון גדול. הזוהר וכתבי האר"י ז"ל למודים על לשונו בעליל, כל עלה ועמוד, וכוח זכרונו רב מאד, וחובר חיבורים בקבלה, ויד לו גם בסגולות ורפואות. ויצא שמו בכל הארץ, וגדול הוא גם בעיני השרים ועבדי המלך. ועל כל אלה, גדלה ענוותנותו ואהבת בני אדם, עם פנים שוחקות. והוא כבן ארבעים שנה".
לתרומה ישירה לח"י רוטל להדפסת החיבור הקדוש – לחצו כעת כאן
אין ספר שמדובר כאן בבשורה עצומה וענקית לעולם הספר התורני, וכל אחד ואחד שיזכה להיות שותף בהוצאת החיבור הנדיר זה, יזכה בזכויות עצומות של הפצת תורה וזיכוי הרבים היסטורי.
המעוניינים לסייע ולהנציח את שמות יקיריהם על גבי חיבור זה, יפנו למערכת המכון בטל' – 089302302, 0527199650. או במייל – sm088302222@gmail.com
והנה לפניכם קטע מרטיט מתוך שלהי החיבור 'בר יוחאי' – הפירוש הקדום ביותר לפיוט בר יוחאי – מיוחד לידידי 'המאורות':
בַּר יוֹחַאי,
אוֹר מֻפלָא רוֹם מַעלָה. יָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט, כִּי רַב לָהּ. תַּעֲלוּמָה וְאַיִן, קוֹרָא לָהּ. נַמתָּ, עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ:
בר יוחאי אור מופלא רום מעלה. זאת המדה היא מדת הכתר, הנקראת אור קדמון מופלא ומכוסה למעלה מן הכל. אור הגנוז הנעלם מעיני כל נברא. אור מצוחצח בצחות גדולה, ואפילו מלאכי עליון לא יוכלו לסבול אורו הגדול כלל, והוא אין סוף אדם קדמון, וכבר ידוע הוא למקובלים ע"ה כי בהיות הכתר נעלם ונסתר, אין מי שיוכל להתבונן בה דבר כי אם על ידי שמיעת האוזן, ולא על ידי ידיעה בדמיון, כמו שאמר הכתוב, אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. וכנוי הכתר הוא, ונקרא כן לפי רוב התעלמותו כמי שאינו עומד פנים בפנים נקרא הוא, כלומר דבר רחוק. וסוד הכתר במדת אהי"ה. ומפני שלעולם הכתר הוא בחינה אמצעית הקושרת עליון עם התחתון כי הוא בפנימיותו יש לו הבחינה עליונה של התחתון, ובחיצוניותו יש לו ערך הבחינה תחתונה של העליון, משא"כ שאר הספירות שלמטה ממנו, שחיצוניותם ופנימיותם שוה שהוא מבחינת עצמם ולא מבחינת עליונם, לפיכך אין סדר מנין זה אלא מצד פנימיות הספירות השוה בכל העשר, ובדרך ירידתו האיר בחלל ההוא עגול אחד של אור רחוק מעט מאור א"ס, וברדתו עוד האיר עגול שני בתוכו, וכן היה מאיר ובא ברדתו עד שהקיף המקום ההוא עשר עגולים, עגול בתוך עגול, וכל אחד מעגולים אלו יש לו אור פנימי ואור מקיף, החוזר מאור פנימי העודף ויוצא בראשו, מלבד אור מקיף הישר הבא עליו מלמעלה שאינו נכנס בו כלל. ובזה יהיה ככל הנאצלים אשר יאצלו אחרי כן, וכל עגול מאלו הוא כלול מעשר (פירוש, עגול הספירה):
יראת מלהביט כי רב לה. פירוש, הוא על מה שאמרנו מענין אורו הגדול ואין לו הבטה, כי נופלת יראה ורעדה על המביט כי אורו רב בכח ואין מי ישכיל עצמותו, ומשם והלאה נמשכו ארבע בחינות, טעמים נקודות תגין ואותיות, המרומזים לארבעה שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, יעויין במשנת חסידים ובספרי האר"י ז"ל:
תעלומה ואין קורא לה. דע ידידי ואהובי, אתה המעיין בנחת, כי הכתר נקרא תעלומה על שם התעלמותו והעלמת אורו, ונקרא אין על שם שהמציא יש מאין, ומפני היותה נסתרת מכל הנבראים נקראת אי"ן. והסוד והחכמה מאי"ן תמצא ואיזה מקום בינה, הרי שלשתן מתאחדות אי"ן שהוא הכתר וג"כ החכמה והבינה. ועוד, אל"ף של אי"ן הוא הכתר, ויו"ד היא החכמה, ונו"ן היא הבינה. ועוד, שהנו"ן פשוטה היא משפעת והולכת מספירה לספירה עד שמגעת למלכות, אבל אינה בסוד המלכות, כי המלכות נקראת נו"ן כפופה, כזה נ', והבן זה כי אין לי פנאי להאריך. ובאמת שזה הסוד עמוק עמוק מי ימצאנו, אבל מסרתי לך ראשי פרקים שעליהם יעמוד הבנין:
וצריך החזן לגרוס תעלומה ואין, ומפסיק מעט, ואחר כך אומר קוֹרָא לה (בקמ"ץ תחת רי"ש של קוֹרָא). כלומר, שהכתר נקרא בכנוי תעלומה ובכנוי אי"ן, והמפסיק אחר תעלומה ואחר כך אומר ואין קורא לה, באמת שהוא טועה טעות גדול, ואין לו דעת ולא תבונה, וכאלו בשכל האנושי הוא קורא:
נמת עין לא תשוריך. זה התנומה הוא כנוי על העלמת אורו ועצמותו, האור הבהיר הצפון מעיני כל חי וקיים, כי הוא משגיח בהשגחה דקה, מפני שאין העולם יכול לסבול השפע הגדול הבא ממנו, על כן נצטרך להוריד מעט מעט לקיום העולם ולהחיותו:
עין לא תשוריך. כינוי הוא למט"ט, כי בכל מקום שנזכר עיני ה' או אזני ה' הוא מט"ט, כי אפילו מט"ט שהוא המלאך העליון, לא יוכל להסתכל באור העליון ובאותו הכבוד, כי אם בקול ישמע, לפי שהוא הנקודה העצמית. ואתה המעיין צריך אתה להתבונן, ולהעמיד הדבר על בוריין, ולדעת כיצד התורה נארגת, וישתרגו ממנה כמה וכמה שריגים וענפים וכנויין:
