בשקט ובהחבא, בלי פרסום ורעשים, צמחו בישיבת 'נזר ישראל' בעיר מודיעין עילית מאות בעלי תשובה, אשר התחילו מאפס והפכו לתלמידי חכמים | קרוב אליך' – סדרת כתבות מרתקת על עולם התשובה במודיעין עילית בראשותו של הגאון רבי מנשה עוזירי שליט"א | סקירות, ראיונות וסיפורים מרגשים | איזו ישיבה בעיר התחילה משלשה בחורים, מתי אכלו בה שברי ביסקוויטים, וכמה פעמים דופקים על סטנדר לפני שמתחילים תוספות | לקרוא, להתרגש ולהתחזק
יענקי הלוי
אם תשאל אברך המתגורר כאן בעיר מה הקשר בין מודיעין עילית לעולם התשובה, רוב הסיכויים שלא תהיה לו תשובה ברורה. יתכן שהוא יזכר בהסעות של לב לאחים אל ערי השדה; אך כרגיל, המציאות עשויה להדהים יותר מכל סיפור.
בתוככי עירנו הקדושה, עיר התורה והחסד, קיימת לה מזה שנים רבות קהילה ענקית של יהודים יראים ושלמים, בהם תלמידי חכמים רבים ומוכרים, אשר עונים להגדרה 'בעלי תשובה'. בעברם הם היו רחוקים משמירת המצוות, ולעיתים אף מכל זיק וסממן יהודי; אך כיום איש לא יאמין לך אם תספר לו זאת. אברכי משי הממיתים עצמם באהלה של תורה, משפחות לתפארת ההולכות בדרך ישראל סבא, וילדי חמד הלומדים במיטב תלמודי התורה.
ולא, הם לא באו הנה לאחר שהפכו ליהודים חרדים המדקדקים בקלה כבחמורה. הם הגיעו אל העיר כבעלי תשובה מתחילים בקושי, וכאן בתוכנו עברו את המהפך הגדול. הם באו הנה כדי ללמוד, אך המגורים בקרב היראים לדבר ה' השפיעו עליהם יותר מכל דבר אחר. "כל החברים שבאו הנה פעם אחת לשבת, אמרו אחר כך: כאן אנחנו רוצים לגור", מספר רבי אהרן, מגיד שיעור ידוע מבוגרי הישיבה החפץ בעילום שמו. "הם לא הכירו בכלל מה זו שבת, ופתאום היו בהלם. איזו הרגשה ברחובות, הכל סגור וקדוש, כמו יום כיפור"…
רבים מבעלי התשובה שבעיר התערו בקרב הציבור עד לבלי הכר, אך חלק נכבד מתוכם הקימו קהילה יחודית ועצמאית, המקיימת מוסדות משלה, פורחים ומשגשגים. תלמוד תורה; ישיבה; כוללים – ארבעה במספר! ומדרשה לבנות. בסדרת הכתבות הבאה ננסה לעמוד על סודם, להכירם מעט יותר לעומק, והלוואי ונזכה לשאוב חיזוק אף לעצמנו.
מי ילד לי את אלה
ישנם בעיר בעלי תשובה ממקומות שונים, אך ללא ספק, מרכז התשובה הגדול במודיעין עילית נמצא בישיבה אחת, אשר גודלה, מספר תלמידיה ועומק השפעתה עומדים ביחס הפוך לצניעותה. ישיבה הנחבאת אל הצללים, ספק הוא כמה פרטים אתם יודעים אודותיה; אך עתה הגיע הזמן להסיר את הלוט, ולהאירה באור יקרות: ישיבת "נזר ישראל", בראשות הגאון רבי מנשה עוזרי שליט"א.
הישיבה אשר בנין הקבע שלה הולך ומוקם ברחוב בית שמאי, שוכנת כיום בבנין 'בית אבא', ולומדים בה למעלה ממאה תלמידים כן ירבו, מלבד חמישים אברכים. זר שיקלע למקום לא יבחין כי מדובר בבעלי תשובה, אשר אך לפני כמה שנים לא ידעו צורתו של דף גמרא. בית המדרש הומה מפה לפה, גדוש לומדים היושבים בחולצות לבנות וציציות מתבדרות, רוכנים אל גמרותיהם, פותחים ראשונים ואחרונים ומתנצחים ביניהם בריתחא דאורייתא.
אם נחפש הגדרה, דומה כי הקו המנחה של הישיבה הוא "המאור שבה". ראש הישיבה הרב מנשה עוזרי שליט"א הוא חניך ישיבת פונביז', ותלמידו חביבו המובהק של מרן הגרא"מ שך זצוק"ל. בהכוונתו ובהשפעתו, הבאים בשערי "נזר ישראל" הישיבה סופגים אל קרבם את הרוח הישיבתית המיוחדת, רוח של עמל התורה, של עיון מעמיק ושל התמדה ושקידה. כל אלו יחד עם אוירה משפחתית שאין דומה לה, מהווים בית יוצר ליהודים בני תורה, יראים ושלמים, המדקדקים בקלה כבחמורה.
כדי לעמוד מקרוב על כוחה של הישיבה, שוחחנו מעט עם כמה מתלמידיה הראשונים, אשר חלקם מכהנים היום פאר כרבנים ומגידי שיעורים, בישיבה עצמה ובמקומות אחרים. תיאוריהם מעלים על נס ישיבה שקמה והיתה כמעט יש מאין, בלי מוסדות מסודרים, בלי משענת כלכלית, בלי צוות וכמעט בלי תלמידים… הבה נפליג יחדיו אל אותם ימים רחוקים – קרובים, נשתאה מול גדלות הרוח של המייסדים, ונתפעל שוב מכוחות הנפש של תלמידי הישיבה, אשר השליכו את העולם כולו אחר גיוום ובאו להסתופף בצל השכינה.
והיה ראשיתך מצער
רחוב שדי חמד 10, שנת תשס"א. מכונית קטנה וישנה עוצרת על יד הבית. מתוכה יוצאים שלשה בחורים, לבושם מוזר מעט, ועימם אברך אחד בעל סבר פנים נעימות – הרב עוזרי שמו. אין להם ציוד, אין להם כלום; רק גמרות בידים, התרגשות בלבבות, ואש בעינים. מהבגז' הם מוציאים ארגז עם עוד כמה ספרי קודש, נכנסים אל הדירה הריקה ומתחילים ללמוד. כך נולדה ישיבת נזר ישראל.
"כשאני חושב על כך זה נשמע הזוי", מצטחק הרב אהרן, אחד מאותם בחורים, "אך זה בדיוק מה שהיה. הבית היה כמעט שומם. בחדר אחד היה שולחן, והכרזנו עליו כבית מדרש. חדר נוסף הפך ל'חדר אוכל', והשלישי היה הפנימיה. כשנכנסנו לא היה אפילו היכן להניח את הראש, אבל אז גילינו מהרה מהי קרית ספר, כשהרב הביא מגמ"ח כמה מיטות מתקפלות…"
באותו לילה הגיע גם בחור רביעי, אך כמובן, גם ישיבה עם ארבעה בחורים לא יכולה לקיים מנין לבדה, וכך פסעו הבחורים בסך ל'היכל יצחק' להתפלל מנחה וערבית. "במשך חודשים התפללנו שם, עד שבס"ד הישיבה גדלה והיה לנו מנין משל עצמנו". בחודשים שאחר כך התפתחה הישיבה אט אט בשיטת 'חבר מביא חבר', אולם התנאים הגשמיים נותרו כשהיו, כלומר – לא היו… אלא שאלה לא תפסו מקום. הצעירים שהגיעו לישיבה רצו רק דבר אחד – ללמוד תורה, להתעלות, להתקדם, להתקרב לקב"ה.
כך מתאר זאת הרב שי, מלומדי הישיבה באותם ימי בראשית, בזכרונות שכתב לרגל מלאת עשרים שנה להקמת הישיבה: "הנה בית המדרש, שוקק חיים ומלא בריתחא דאורייתא. החברותא שלי לומד תמיד בתענית דיבור. כל כך החמיר על עצמו, עד שלא רצה להוציא מפיו אפילו הגה שאינו ממש תורה. הוא נהג לדפוק על הסנדר פעם אחת לפני שקרא רש"י, ופעמיים לפני התוספות…
ואלו תפילות היו שם. עשרה בחורים היינו, והתפללנו בקולות וברקים ובאש להבה. לעומד מבחוץ היה נדמה שיש כאן בית מדרש של מאה איש. השקענו את חלבנו ודמנו בעבודת ה', ודבר מלבד זאת לא עניין אותנו.
התנאים לא היו מן המשופרים, בלשון המעטה. לארוחת בוקר וערב הוגשו באופן קבוע שברי ביסקוויטים, אותם טבלנו בשמנת. בארוחת צהריים אכלו באופן קבוע פתיתים עם שניצל תירס. בשרי ביום חול – לא היה דבר כזה… אבל זה לא עניין איש. הישיבה היתה חממה של רוחניות, וכל השאר לא תפס מקום. הנה אני רואה מול עיני את ידידי הרב שי עידן, ישן מתחת לכיור, כדי שהראשון שיקום בבוקר יצטרך להעיר אותו כשהוא בא ליטול ידים…
אותם ימים נפלאים היו הבסיס, היסוד האיתן של כל החיים אחר כך. היום ברור לי, כי כמו שהיה אומר ראש הישיבה – בלי לחוות בתחילת הדרך את השקיעות העצומה בתורה ובתפילה בלבד, קשה להמשיך אחר כך ולעלות בחיים שבחוץ. ומנגד – מי שעבר בישיבה, גם אם אחר כך הוא יוצא לעמול לפרנסתו, התורה והרוחניות נותרו טבועות בדמו".
"לא חסר לנו כלום"…
בוגר נוסף, מספר אף הוא על האווירה המיוחדת ששרתה בישיבה הצעירה שאך זה קמה: "מבחינה גשמית לא היה לנו פשוט כלום. בהתחלה אפילו מקרר לא היה, אז בלילה שמנו אוכל על הסורגים בחוץ… אבל גם לא חסר לנו כלום, כי אף אחד לא שם לב לזה. כולם היו שקועים בעולם החדש והמלהיב של לימוד התורה ועבודת ה', ודברים אחרים לא תפסו מקום. היינו קמים כל בוקר בארבע וחצי, מתפללים ותיקין, ואחר כך יושבים ולומדים עד שהרב הגיע, בערך בתשע וחצי. אז אכלנו איזושהי ארוחת בוקר, והמשכנו ללמוד עד הצהריים".
"צריך אולי להקדיש מילה גם לאברכים הנפלאים מכל האזור, שהיו נכנסים ללמוד איתנו וגם הזמינו אותנו לשבתות. עצם ההיכרות איתם כבר תרמה הרבה מאד לגיבוש השקפה נכונה, לדעת איך יהודי חרדי נוהג למעשה בחיי היום יום, איך הוא מתנהג בפועל בכל מיני תחומים. אין ספק שהמיקום של הישיבה בתוככי עיר כל כך תורנית הוא אחד הגורמים להצלחה הנפלאה שלה".
יכלה הדף ולא יכלו התיאורים המפעימים אודות חבלי הלידה שעברה ישיבת נזר ישראל. אך כמאמר הכתוב, אחריתה שגתה מאד. מישיבה מתחילה עם פחות ממנין היא הפכה לאימפריה, עם למעלה ממאה בחורים, רשת כוללים ומאות בוגרים; ועל כך בעז"ה בכתבה הבאה.
