פולמוס: האם התימנים קוראים השבת פרשת חוקת – כמו כל קהילות ישראל? או פרשיות מחוברות 'חוקת בלק'? | כל מה שרציתם לדעת על הפרשה הקרובה!
הרב משה יפת
ידועה המבוכה בשבת הקרובה, כיצד ואיך נוהגים בקריאת התורה, אם נקרא כמו יתר קהילות ישראל פרשת חוקת, או כפי מנהג תימן (בלדי) לקרוא פרשיות חוקת בלק ולחברם זה לזה, ולאחר מכן להפריד את פרשיות 'מטות – מסעי' ולא לחברם.
עיקר הקושי שבקיום מנהג זה, הוא מחמת ריבוי השמחות במשך כל החודש הקרוב, כאשר המתארחים בבית כנסת אחר שאינו כמנהגם, נאלצים להתבלבל עם הקריאה שאינה כמנהגם, ושוב נכנסים לבית הספק אם צריכים לקרוא את הפרשה כמנהגם ולא להסתמך על קריאת הציבור, בפרט אם הם החסירו פרשה מחמת קריאתם זו.
והנה, יצא לדון בזה הרה"ג רבי אברהם בן משה שליט"א, מחבר הספרים שתילי זיתים עם פירוש זית רענן, והנה דבריו המלאים:
יש לדון בעניין ארבע השבתות, אשר יש בהן חילוק בקריאת ספר תורה בין הבלדי לשאמי, שהן מפרשת חוקת עד פרשת מסעי. שכן בבלדי מחברים בשבת הראשונה פרשיות חוקת ובלק, ובשאמי מחברים בשבת הרביעית פרשיות מטות ומסעי. ובשתי השבתות שבנתיים, בבלדי קוראים פרשת פינחס ואח"כ פרשת מטות, ובשאמי קוראים פרשת בלק ואח"כ פרשת פינחס.
ורבה המבוכה בזה למי שהולך באחת מארבע שבתות אלה, להתפלל בבית הכנסת שנוהגים היפך מנהג בית הכנסת שלו, כגון בשבת החתונה וכיו"ב, שעלול להפסיד פרשה אחת. דרך משל, המתפלל בביהכ"נ שאמי ושמע בשבת הראשונה פרשת חוקת, ובשבת השנייה הלך להתפלל אצל החתן בביהכ"נ בלדי שקורין אז פרשת פינחס, נמצא מפסיד פרשת בלק.
והנה, לכתחילה נראה פשוט שצריך לעשות באופן שלא יפסיד שום פרשה. כגון שיקדים להתפלל בביהכ"נ שאמי שמתפללים מוקדם יותר וישמע פרשת בלק, ואחר כך ילך אצל החתן. ואם אי אפשר, כגון שנסע לעיר אחרת, ואין שם ביהכ"נ שאמי, יש לדון כיצד ישלים החיסרון, שהרי חובת הקריאה חלה על הציבור ולא על היחיד, וכיון שהציבור שהוא נמצא אצלם כעת קורין פרשת פינחס, הרי הוא נגרר אחריהם. וכן מורים כל גדולי ההוראה.
אלא שיש לשאול, האם בזמנינו ראוי לשנות את הסדר, שינהגו כולם מנהג אחד. וכבר נשאלה שאלה זו לפני רבותינו חכמי צנעא, מאת חכמי ירושלים התימנים בני העלייה הראשונה, האם מותר להם לשנות. והשיבו להם שאין רשות לשנות כלל ועיקר, עיין שו"ת זכרוני איש סימן ל"ו. (ועיין עוד שם סימן ל"ז).
מיהו אינו דומה הדור הזה לדור ההוא, שהרי פעמים רבות אירע שבאו אורחים לשמחת חתן ועדיין לא שמעו פרשת בלק, ובבית הכנסת של החתן קורין אז פרשת פינחס. והיו שם בתי כנסיות אחרים שקורין אז פרשת בלק, אך בעל השמחה חפצו ורצונו באורחיו. וכדי שלא להשבית שמחתו, הסכימו הציבור שהעולה ראשון יקרא פרשת בלק כולה ועוד כמה פסוקים מפרשת פינחס, ומשום טורח ציבור לא תרגמו פרשת בלק. ואירע כן כמה פעמים גם בפרשיות מטות ומסעי. וכמעט בכל שנה מתעוררת בעיה זו מחדש, כל פעם בנסיבות שונות, פעם בשבתות עיון, פעם בחתונה, פעם בבר מצוה וכו'. וכמה פעמים בחורי הישיבה באים לשבת, וצריכים לגלות מביהכ"נ של אבותיהם.
ונדברתי עם הגאון מהר"ע בסיס (שליט"א) זצ"ל, וכתב לי וז"ל, רחש ליבי דבר טוב לעת כזאת, לעשות מנהג אחד, שינהגו כולם בחילוק הפרשיות וחיבורן כמנהג ארץ ישראל. דאע"פ שיש לומר דקריאת התורה אינה אלא חובת הציבור וכבר שמע, מ"מ החסיר פרשה ומלאך, כיעויין בע"ח למהרי"ץ בסדר עיבור השנים. ומהיות טוב אל תקרא רע. ואין בכך איסור או שינוי מנהג, כיון שהוא לתועלת הכלל. הלא תראה כי המנהג הקדום היה לחלק פרשת בראשית לארבעה סדרים לארבע שבתות, ונח לחמשה סדרים. והיו גומרים התורה אחת לשלוש שנים, כמבואר ברבינו הרמב"ם פי"ג מהלכות תפילה הל"א ובמחברת התיגאן. ועתה שינו וכל העולם משלימים את התורה כל שנה, והמנהג הראשון נתבטל מכל וכל. וכן המנהג שהיו קוראים קורח וחצי חוקת, ואח"כ חצי חוקת ובלק, כדי שלא יכבד על הציבור פטירת שני צדיקים בשבת אחת, וגם מנהג זה נתבטל, כיעויין בע"ח שם. ורק מקצת אוחזין במנהג זה עד היום. ולא חשו לשינוי מנהג. ואחר שכן, לענ"ד צריך שיהיה זה בהסכמת כל חכמי ורבני תימן, אחר שהשעה צריכה לכך. ואם יסכימו, אהיה סניף לסברתם, עכ"ל. וכן הסכים והנהיג הגאון מהר"ש מחפוד שליט"א. מיהו מהר"פ קורח שליט"א אינו מסכים לשנות, משום שאין לנו כח וסמכות לשנות ממה שנהגו הראשונים. עד כאן דבריו שם.
וחשוב להוסיף שכן היא מסקנת עוד מגדולי חכמי ורבני עדתינו, שאין לשנות ממנהג אבות המקובל, איש כפי מנהג אבותיו, ראה למו"ר הגר"ש קורח זצ"ל בעריכת שולחן חלק ג' עמ' קנ"ט, וכן השיב לשואליו בעל פה שאין לשנות גם בזמן הזה. ועיין עוד בשו"ת אורן של חכמים חלק א' סימן ט'. וכן הוא בתשובת הגאון מהר"ח כסאר זצ"ל.
והנה, חובה להזכיר את דברי הגאון מהר"ע בסיס זצ"ל בשלימותם, כפי שנדפסו באיגרת מיוחדת לתושבי ראש העין והסביבה, וכה הם דבריו ככתבם וכלשונם:
"אל הקהל הקדוש, קהל עדת תימן. שלמכון ישגא. כידוע מנהג הבלדי עד היום לחבר חקת ובלק ולהפריד מטות ומסעי, והיות ותלי"ת רבו השמחות ובאים להתארח מהשאמי לבלדי ומהבלדי לשאמי – ומשום כבוד הציבור פעמים רבות באים לידי טורח ציבור כגון בפרשת פנחס שאצל הבלדי קורין פנחס ובאים מהשאמי שעדיין לא קראו פרשת בלק ואז קורין כל פרשת בלק בלי תרגום ומחברים לה פר' פנחס וכן אם באו בפרשת מסעי אצל הבלדי קורין שוב מטות ומסעי. וכן כשיש שבתות עיון או שבתות נופש פעמים יפסידו פרשה או יצטרכו לחפש מניינים המתאימים לקריאתם ויש ישובים שאין להם רק בית כנסת אחת ובאים לידי הפסד פרשה. וכן בחורים הלומדים בישיבות או במכללות, ובאים לשבת חופשה, יצטרכו להתפלל בבית כנסת אחרת או יפסידו פרשה.
הנה כי כן, לאור פניות רבות לתקן דבר זה שיהיה אחידות בקרב עדתנו לתקן דבר זה לתועלת הציבור כי השעה צריכה לכך – להפריד חקת ובלק ולחבר מטות ומסעי כמנהג השאמי וכל קהילות ישראל. והיות וישנם מבני עדתנו שחוששים מפני שינוי המנהג וכיוצא בזה, הנה נלע"ד שכשיש צורך גדול ותועלת לציבור, אין בזה שום חשש, שהרי המנהג הקדום בתפוצות ישראל היו מחלקים פרשיות התורה לג' או ד' שנים כמו שכתב הרמב"ם ביד החזקה, וכן הוא בסוף התיגאן ובמחברת התיגאן שחילקו וציינו את הסדרים, ואעפ"כ שינו עתה בכל תפוצות ישראל וגומרים כל התורה בשנה אחת, ולא נשמע בשום מקום שגומרים התורה בשלש או ארבע שנים ואיך שינו מהמנהג, הרי שאין בכך איסור שינוי שהרי קורין בתורה שבעה גוברי מכל מקום.
גם ידוע שכתב מהרי"ץ בסדר העיבור, שהמנהג הקדום לחבר קרח וחצי חקת כדי שלא יקשה על הציבור מיתת שני צדיקים אהרן ומרים ושינו ומנהג זה, כיעוי' במהרי"ץ כדי שהמלאך של פרשת חקת לא יהיה תלוי ועומד עד לפרשה השניה שיקראו חצי חקת ובלק, הנה מהרי"ץ עצמו לא חשש לשינוי המנהג בזה.
הנה כי כן, אחר שהתברר שקדמונינו שינו מסדר הפרשיות שהיה נהוג מקדמת דנא מטעם זה או מטעמים אחרים כל שכן שיכולים להנהיג ולשנות כדי שיהיה תועלת לציבור ולתלמיד הישיבות והמכינות לשמחות כבר מצוה וחתונה ובריתות ושבתות עיון ונסיעות נופש למיניהם ולנהוג כמנהג כל קהילות הקודש של עם ישראל וכמנהג ארץ ישראל וירושלים להפריד חקת ובלק ולחבר מטות ומסעי ויחיד ורבים הלכה כרבים. ישמע חכם ויוסף לקח. הנלע"ד כתבתי ואם יסכימו חו"ר עדתינו אהיה סניף לסברתם. והשי"ת יצילנו משגיאות ומתי"ן". עד כאן לשון האיגרת.
ולבל יחסר המזג, מהיות טוב אל תקרי רע, נעתיק לפני הגולשים את דבריו ודעתו בעניין זה של חתנא דבי נשיאה, הרה"ג רבי ארז רמתי שליט"א רב ומו"ץ בעיר ראש העין ומרבני בית ההוראה 'המאורות', וכה הם דבריו:
שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. בהיות ובבית הכנסת אצלנו בעיר ראש העין, המנהג לחבר פרשיות חוקת ובלק, ניגשו אלי (לפני כמה שנים) אנשים בטענה שאני עושה היפך הפסיקה של מו"ח הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל. אמרתי מיד כי לא ידוע לי שמו"ח פסק לשנות, אדרבה כפי אשר שמעתי ממנו הוא רק המליץ על כך מאותן סיבות שנמנו במאמר זה. אך כדי להסיר כל ספק, ולא ליתן למחרחרי ריב את תאוותם, ניגשתי למו"ח ושאלתי אם אכן פסק כך לשנות. וענה לי בהחלטיות שלא אמר זאת אלא כעצה בלבד. והוסיף הלא אמרתי מפורש "אם יסכימו עמי" וזה לא קרה. ולכן אין כל בעיה אם ברצוני להמשיך כמנהג. וכן העלינו בע"ה בספרנו בית תפלתי ח"ב עם פרטי הדינים היוצאים ממנו לעניין החסרת פרשה, ואם ראוי לציבור לחזור על מה שקראו בעבור האורחים, וכן מה הדין בשני וחמישי וכו' עיי"ש. בברכה, ארז בר"י רמתי.
עוד מציאה נדירה בעניין זה, לפניכם תצלום כתב היד של תשובת הגאון רבינו חיים כסאר זצ"ל בעניין חיבור הפרשיות | באדיבות אדם בן נון הי"ו
לפניכם גם מתשובותיו העוסקות בעניין זה, של הרה"ג רבי אורן צדוק שליט"א, מרבני בית ההוראה 'המאורות', ורב ומו"ץ במודיעין עילית:
תגובה אחת
כשאני זה לא תימני זה ספרדי חס וחלילה לשנות את המנהג הבלעדי שהוא המקורי והנעים.שהשאמי חלקו להתפלל עם המרוקאים לשם הם מתאימים הם לא תימנים בכלל עזבו ושינו דרכי אבות
.הכבוד מורי בסיס שלא ימשיך בגלגול של העדה הבלעדית המקורית והאמיתית.