הילולת הצדיקים: שביבי הוד מדמותו של איש האלוקים מרן הגאון רבינו יוסף צובירי זיע"א | במלאות 22 שנה לפטירתו

הילולת הצדיקים: שביבי הוד מדמותו של איש האלוקים מרן הגאון רבינו יוסף צובירי זיע"א | במלאות 22 שנה לפטירתו

הרב משה יפת

רבינו נולד ביום חג השבועות ו' בסיון ה'תרע"ו, בעיר צנעא בירת תימן לאביו רבי יעקב צובירי זצ"ל. את ראשית לימודיו התורניים עשה אצל גדולי תלמידי החכמים מהעיר צנעא, בפרט בישיבת בית 'אלאוסטא' שהקים רבי שלום בן אהרן כהן צדק זצ"ל (המכונה הרשב"א כ"ץ), בראשות רבו המובהק הגאון רבי סעדיה עוזירי זצוק"ל, שידו לא משה מתוך ידו, והיה לתלמידו המובהק.

בשנת ה'תרצ"ד, נשא לאישה את מרת יהודית לבית גיאת. בהיותו בן עשרים ושבע שנים, בשנת ה'תש"ד, עלה רבינו עם משפחתו לארץ הקודש, והתיישב בשכונת כרם התימנים שבעיר תל-אביב, שם כיהן כרב בית הכנסת "אגודת אחים" ועסק בהוראה הלכה למעשה לשואלים, ובמתן שיעורים בהלכה אגדה ובמדרש.

כעבור שלוש שנים, נתבקש לעבור לשכונת התקווה בעיר תל-אביב, כדי לעמוד בראש בית הכנסת "אגודת אחים". לאחר שהגאון רבי שלום יצחק הלוי זצ"ל, שהיה הרב הראשי של יהודי תימן בתל אביב, עזב את העיר, בשנת ה'תשי"ב בהיותו בן שלושים ושש שנה בלבד, התמנה רבינו זצ"ל בתואר הרב הראשי של יהודי תימן בתל אביב יפו.

סיפר הרה"ג רבי אלמוג שלמה אכלופי שליט"א: שמירת העיניים של רבינו הצדיק הייתה מופלגת. זכורני בשבת קודש בשלח ה'תשנ"ח, ליוויתי את הרב בצאת שבת לרכבו, ובמשך כל הדרך לא הרים עיניו מהקרקע. גם מבני ביתו שמעתי, שהתפלאו לראות איך מדריך זוג צעירים שאינם שומרי תורה ומצוות לפני חופתם, למרות שהכלה לא הגיעה בלבוש צנוע. כשהביעו תמיהתם באזני הרב, ענה להם "את האשה אני בכלל לא רואה!".

גם במעלליו יתנכר נער: עוד סיפר הרב אכלופי, עזות היתה בי, ושאלתי את פי רבינו הגאון העניו, כיצד בגיל כה צעיר (כבר מהיותו ילד בגיל עשר!) השכיל לחבר ספר כל כך רחב ועמוק, החופן בקרבו את שני התלמודים, מדרשי חז"ל, זוהר הקדוש, ראשונים ואחרונים. הרב האזין בסבלנות לדבריי, וענה לי במתק שפתיים, שהוא ישיב לי מה שהשיב בצעירותו על פליאה דומה, שהתפלאו באזניו חבריו המלמדים פה בארץ ישראל, בבית הספר עמיאל בתל אביב (ששם שימש כרבינו כמורה בבית הספר עם תחילת התיישבותו בארץ). ביושבי בחדר מורים היו המלמדים משוחחים ביניהם בדברי תורה והלכה, בעוד אני הייתי יושב בפינה. מידי פעם הייתי מתערב בשיחתם, ומציין להם, דבר זה הוא גמרא פלונית, וחידוש זה כתוב בפוסק זה וכו'.

יום אחד שאלוני, "מנין לך, עולה חדש מתימן, ידע כה גדול בש"ס ופוסקים"?. השבתי להם, "בתימן היו עשירים, ובביתם היו אוצרות ספרים יקרים, אך לא היה להם פנאי לעיין בהם. אני מגודל חפצי וחשקי ללימוד, הייתי שואל מהם מדי שבת שני ספרים, לומד אותם בשקידה, ובמוצאי שבת משיב אותם לבעליהם!". כך רכש לו רבינו השקדן, בקיאות עצומה, על ידי ניצול כל שעה, גם ביומי דפגרא…

מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל רב העיר בני ברק, ספד לרבינו (נדפס בקובץ שפתי מלך חלק ד' עמ' קפ"א ואילך) תמרורים, וכה כתב:

רבינו הגדול זכה להיות קשור ומחובר עם שלשה גדולי רוח, הלא המה מרן הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זלה״ה שהיה רב ראשי וראב״ד עד שנת ה'תרצ״ב כשהסתלק לעולמו. ועם מרן הגאון רבי סעיד אלעזירי זלה״ה שהיה ראש ביכנ״ס ובית המדרש הגדול ״כניסת בית אלוסטא״. ועם מו״ז מרן הגאון רבי עמרם קורח זלה״ה שהיה רב ראשי וראב״ד עד עלותו לא״י. מכל אחד קלט רבינו דרך בעבודת ה'. הוא ספג את הקנאות הבוערת והבלתי מתפשרת של מהר״י הלוי זלה״ה, שהיה עשוי ללא חת בקנאתו את האמונה והשמירה שלא תיכנס ח״ו כל זיק של רוח שלא כרוחה של תורה ומסורת אבותינו.

ואכן, אחרי עלותו של מהר״י הלוי למרומים, היה מרן הר״י צובירי ראש הקנאים קנאת אמת צרופה ונקייה לשם שמים, ולא מעורב בהם כל שיג של כבוד וטובת הנאה וחיסול חשבונות ח״ו. קנאות באהבה ללא ח״ו שום שנאה לשום איש מישראל, ואפילו ליריב הקשה. וכשהדברים נאמרים בעוז ומלים קשות, היה זה רק כלפי חוץ, כשכל כולו אומר בלבו, הזהר, שלא ידבק בך ח״ו חשבון וטינה על האיש כאיש.

ממרן הרב סעיד אלעזירי זלה״ה ספג וטיפח לעצמו ההוד והיראה בתורת הנסתר, והנחלתה ליחידי סגולה, לגילוי יפיה ויפעתה בפני רבים וטובים. רבינו התהלך כרבו כנסיך, הן בלבושו הצח והמצוחצח, והן בהילוכו האומר כבוד, ובפרט שהקב״ה חנן אותו בקומה גבוהה זקופה וזיו פנים הזוהר בדיוק כמו רבו. אשר קירבו אליו ודחקו לא להתבייש אלא להנהיג צבור ברמה וכבוד ורוממות. רבינו היה ראש המדברים וראש המשוררים בכל מקום, כמנהג קהילות תימן שהרב הוא המשורר בחרדת קודש ובערגה וכיסופין, וכך הוא היה נרעש ונסער בשירתו ומעלה עמו כל הצבור, גם ההמוני ביותר, כשכולם יושבים בשקט נפשי והתעלות.

ממו״ז מרן הרב עמרם זלה״ה, קלט החריפות והפקחות הידועה לכל. ובאחד מספריו כתב, ״והרב עמרם נקט לשון ערומים״. והיה מתמוגג להביא סיפורים ודוגמאות שהיה עד להם ולמד ממנו, אם בהתבוננות, אס בשאלות, או בהדרכה ממנו, איך לענות ומתי לשתוק, בדברים דקים ועדינים הצריכים שכל זך, כשכלו של מארי עמרם. הצריכים כלשונו, ומה הבדל בין הנהגת ציבור ליחידים. פרסם בהנאה צילום מכתבים בכת״י של מו״ז אליו בצעירותו.

ואכן בשלשת מסלולים מאפיינים אלה הצליח להיות מוטבע בהם באופיו, בהילוכו, בתורתו ובשיחו.

אלו שראוהו רק מרחוק, הרגישו יראת כבוד להתקרב למחיצתו, והיה מוקף על ידיהם בהערצה. אלה שזכו להיות אתו מקרוב, ראו את ענותנותו הגדולה וכוח ההתבטלות. לא פעם היו לי שיחות עמו, שבהם התרגש ופרץ בבכי. לא פעם ראיתי חרדתו הנוראה על סבל הזולת, אלמנות ויתומים ואומללים.

ארבע כרכי ״כנסת הגדולה״, סדר התפילות אשר חקר והתפלפל וכתב על כל עניין ומסורת, עד שהסידור נהפך כספר תלמוד ורמב״ם. ספריו בדקדוק ״מסורת מדוייקת״. ספריו על אגדתא דפסחא ואשמורות, ופירושי פיוטים, ומאמרים על מסורת גדולי עולם שהכיר. ועוד רבות יש בכתובים, ביניהם פירושים וביאורים על חלק גדול מהש״ס. עד כאן מדברי הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל.

בין חיבוריו: רבינו עמל רבות על ספרי הלכה ודקדוק, ורבים מכתבי ידו טרם ראו אור. בין חיבוריו ניתן למנות כדלהלן: מסורת מדויקת (כיום הודפס בתוך תאג' פרשה מפורשה) – על דקדוק הקריאה בתנ"ך. סידור כנסת הגדולה – כרכים מקיפים את כל סדר התפילה כולל תפילות המועדים, עם פירוש בהיר ומקיף לכל הלכה ומנהג ואף דקדוק בסדרי התפילה. אמת ואמונה – רפואות, סגולות וקמעות. מגיד מראשית – על הגדה של פסח. ויצבור יוסף בר – ד' כרכים, שו"ת על ארבעת חלקי שולחן ערוך. אמונת ה' – פירוש מקיף ומבואר נגד כת הכופרים בזוה"ק ובתורת הנסתר ח"ו. פירוש על התלמוד – טרם ראה אור.

רבינו נתבקש לישיבה של מעלה לאחר שנתייסר ביסורים קשים ומרים וקיבלם באהבה ובחיבה, כדרכו בקודש, כאשר נר האלוקים כבה ביום המר והנמהר ביום ב' מנחם-אב ה'תש"ס, כאשר אלפי בני תורה ועמך בית ישראל ליווהו בדרכו האחרונה למנוחת עולמים. ת.נ.צ.ב.ה.

(בעריכת מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן)