יחידי סגולה: ימי חודש אלול במחיצת רבותינו חכמי תימן • פרק א'
הגאון רבינו יחיא אלשיך זצוק"ל – מגדולי רבני תימן בדורות האחרונים
השעה שתים וחצי בלילה. רחובות ירושלים החשוכים שוממים מאדם, רכב בודד עושה את דרכו בסמטאות האפלות, לכיוון העיר העתיקה. בדרכים המובילות אל הכותל המערבי, נראים עוד ועוד רכבים המכוונים את דרכם אל שריד בית קדשנו ותפארתנו.
נהירה בלתי פוסקת של המון עם, אברכים ובחורי ישיבות לצד יהודים פשוטי עם אשר יראתם קודמת לכל. ושוב היה זה רבי שלמה סיאני זצ"ל, היוזם והמארגן המדרבן והמחזק, את היוזמה הברוכה והמפוארת של ארגון אמירת סליחות – אשמורות לפי נוסח ק"ק תימן ברחבת הכותל המערבי, ברוב עם הדרת מלך.
בזה אחר זה, הוא מעלה אל התיבה שלוחי ציבור מקרב הקהל, המונה מאות אנשים ובמיוחד מקרב בני התורה, 'שיתרגלו לעבור לפני התיבה בסליחות'. ואז בהגיע החלק המרכזי בסליחות, הוא מזמין את רבינו יחיא אלשיך זצ"ל לומר את פרקי הוידוי, ה'לב' של האשמורות.
בחיל וברעדה פותח רבינו יחיא את אמירת הוידוי, ומעיין הדמעות ממהר לפרוץ החוצה, הלב נמס למשמע תחינותיו המרגשות של רבינו, היוצאות מלב טהור ונשבר ומתחטא כעבד לפני אדונו.
'אשמנו, בגדנו', מילה במילה, בהטעמה ובקול נשבר. כל הציבור נסחף עמו, כזרם של נהר הסוחף עמו כל הנקרה בדרכו. האדם הקשוח ביותר, היה מתמוגג באנחה יחד עמו. היו אלו רגעים של התעלות רוח גבוהה, התרוממות הנפש מעל כל הסובב.
מי שזכה להשתתף באותן תפילות וסליחות, בהם עבר רבינו לפני התיבה, לעולם לא יפוג טעמן של נעימותיו ותחנוניו ממנו, ולעולם יתרפק על אותו עבר שהיה ואיננו.
(מתוך רבינו יחיא אלשיך)
