מאת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א // רב הישוב נחליאל ומרבני בית ההוראה 'המאורות'
שאלה:
האם יש מניעה ללכת לים / לבריכה בחודש אלול?
תשובה:
לכבוד השואל היקר ממכון המאורות, שלמא יסגי לעלמין וכט"ס
אין איסור הילכתי ללכת לים או לבריכה בחודש אלול, אך אינו ראוי לבזבז זמנו בתענוג ואינו מתאים בחודש אלול שהם ימי סליחה ותשובה, הלא תראה למרן החיד"א בספרו ברכי יוסף (סימן תקפא סעיף ו) שכתב בשם הרב טור ברקת וז"ל, יותר טוב להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור, מללמוד, וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחודש אלול היו מניחים קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים, עכ"ל. ועוד כתב שם (בסעיף י) שיש מקומות שנוהגים מר"ח אלול שמכריז השמש שובו בנים שובבים, ומנהג יפה הוא. והו"ד בשערי תשובה (שם ס"ק א). ואם לימוד תורה בעיון היו ממעטים בחודש אלול, רק כדי שיוכלו להרבות בתשובה ובתחנונים שימים אלו היא מקובלת ביותר ועיין משנ"ב (ריש סימן תקפא), כל שכן ללכת לתענוגות שאינו כדאי בימים אלו. אך אם הולך לצורך בריאותו, ודאי שאין מניעה בזה.
שאלה:
התחזקתי בחודש אלול, וקיבלתי ע"ע תענית דיבור, האם התכתבות בדואר מייל נחשבת לדיבור או לא?
תשובה:
אשריך ואשרי חלקך שאתה מתחזק בתורה ויראת שמים טהורה, וקבלתה על עצמך תענית דיבור שכוחו גדול מאוד וכמאמר חז"ל לא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה, ומילה בסלע ושתיקותא בתרי. ודע שהנהגה הטובה לשלוט על הדיבור, הוא רק בתענית דיבור. ולגופו של ענין אם כתיבה נחשב כדיבור, בענין זה כתיבה לאו כדיבור, וכך המנהג אצל לומדי התורה כשעושים תענית דיבור ונזקקים לדבר נחוץ, כותבים על נייר. והנה פסק בשו"ע (סימן מז סעיף ג) הכותב בדברי תורה אע"פ שאינו קורא צריך לברך. ולכאורה הוא הדין בסתם שכתיבה עצמה כדיבור ממש. ועיין הט"ז (שם ס"ק ב) שהקשה על דין זה, עיי"ש. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ד) הטעם שכתיבה עדיף מהרהור משום שעושה מעשה, וכל זה בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב, עיי"ש.
אולם הרב כף החיים (שם) כתב, שמשמע מדברי השו"ע בין כותב לשם לימוד ובין שכותב דרך העתק כדי להרוויח שכר כדיבור דמי, עיי"ש. ומכל מקום כל זה לענין ברכות התורה, שחמור הוא עונשו למי שאינו מברך תחילה על התורה, כדאיתא בנדרים (דף פא עמוד א) אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת" דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב "ויאמר ה' על עזבם את תורתי" וגו', היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה. אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחילה. וכתב הר"ן (שם) שהיו מזלזלים בברכתה. והמשנ"ב (שם ס"ק א) כתב, שעונש מי שאינו מברך על התורה גדול מאוד. אבל אדם שקיבל על עצמו תענית דיבור, דוקא מדיבור הוא קיבל על עצמו, אבל בכהאי גוונא שלא יוכל לכתוב לא קיבל. ומהיות טוב כשמקבל על עצמו תענית דיבור, יאמר בפירוש שאינו כולל כתיבת דברים בעלמא.
הנראה לע"ד כתבתי
אוריאל חוברה
