מאת: הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א, רב הישוב נחליאל ומרבני בית ההוראה 'המאורות'
לכבוד השואלים ממכון המאורות הי"ו. שלומים תן כמי נהר וכנחל שוטף ברכה.
במענה לשאלתכם הנני להשיב כד"ת.
תשובה: הרמב"ם בהלכות חנוכה (פרק ד הלכה ה) כתב וז"ל, אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יותר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, עיי"ש. ורבנו מהרי"ץ בעץ חיים (דף קס עמוד ב) כתב וז"ל, זמן הדלקת חנוכה "עד" סוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים, עיי"ש.
וברור שנפלה טעות דפוס בדברי רבנו מהרי"ץ וצריך לומר "עם" סוף שקיעת החמה. שהרי סבירא ליה בהאי דינא שלא כדעת הרמב"ם דס"ל עם שקיעתה, אלא כדעת מרן השו"ע דס"ל עם סוף שקיעתה, וכן ס"ל שבדיעבד אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה, וכמו שפסק בשו"ע (סימן תרעב סעיף א וסעיף ב), וזה שלא כדעת הרמב"ם דס"ל שאם עבר זמן חצי שעה מהשקיעה אינו מדליק. וע"ע באור הלכה (שם ד"ה עם). ונפק"מ בכל זה שאם עבר כעשר דקות (תלוי כמה זה מיל אם 18 או 24 דקות ואכמ"ל) לאחר צאת הכוכבים, לדעת הרמב"ם אינו יכול עוד להדליק משום שאיבד את המצוה ועבר זמנה.
ורבנו הטור (שם) כתב בזה"ל, שמצות נר חנוכה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה, ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב שאם עבר זה הזמן אינו מדליק. והתוספות כתבו דלדידן אין צריך לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שיעור, שלא נתנוהו אלא להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין, אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא אלא לבני הבית אין להקפיד, עיי"ש. ובב"י העיר על דברי הטור וכתב וז"ל, ולא היה לו לרבינו לכתוב ודלא כהרמב"ם שכתב עבר זה הזמן אינו מדליק, מאחר שאף לדברי האומר מדליק אינו מדליק אלא מספק, עיי"ש. וע"ע בב"ח (שם ד"ה פסק) שהביא בשם רבנו יונה אם יעבור הזמן דרגל מן השוק, שוב אינו מדליק אם כן הוי להו מצוה עוברת, עיי"ש.
והן אמת אם יודע שהוא מאחר לבתו כגון שנמצא בדרך וכדומה ולא יוכל להדליק נר חנוכה בזמנו ויגיע לבתו רק לאחר זמן ההדלקה, ראוי ועדיף לכתחילה שימנה את אשתו כשליחה שלו להדליק את נרות החנוכה בזמן, מאשר ידליק נרות חנוכה אחר הזמן, אע"פ שמצוה בו יותר מבשלוחו. כדאיתא בשבת (דף כג עמוד א) דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא, השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי. וכן פסק הרמב"ם בהלכות וחנוכה (פרק ד הלכה יא) לגבי אורח יש לו בית ששם מדליקין עליו, אינו צריך עוד להדליק במקום שהוא נמצא, עיי"ש. וכן פסק מרן בשו"ע (סימן תרעז ס"ק ב). וכ"כ רבנו מהרי"ץ (שם), עיי"ש. וכתב המשנ"ב וז"ל, כי מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו, הוא יוצא ידי חובה בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו, עיי"ש. וע"ע בספר מקראי קודש (חנוכה עמוד מג הערה נא) מה ששאל להגרי"ש אלישיב זצ"ל לגבי אברכים שגרים במקום מרוחק מהכולל. ואכמ"ל,
לסיכום: לכתחילה אליבא דכו"ע ולכל המנהגים יש לחוש שלא לעבור זמן של חצי שעה מצאת הכוכבים, כיון שלדעת הרמב"ם ורבנו יונה אינו יכול עוד להדליק, וגם בבאר היטב (שם ס"ק ד) כתב, דמשמע מהב"י שאין לברך אם מדליק אחר זמן זה, עיי"ש. וכן במשנ"ב (שם ס"ק יא), עיי"ש. ורק בדיעבד שכבר עבר זמן זה יכול להדליק, ומסתימת מרן השו"ע ורבנו מהרי"ץ גם עם ברכה.
אוריאל חוברה
תגובה אחת
קצת תמיהני על הרב חוברה שליט"א שלא הזכיר מזה דבר מדעת מרנא השת"ז שכתב להדיא על מה שכתב מרן מדליק והולך כל הלילה כתב רבינו השת"ז ומברך
והוא הרבה יותר מאשר דיוק מסתימת דברי מרן ומהרי"ץ…