הילולת הצדיקים: על הצדיק פועל הישועות מעגור | לרגל יום ההילולא

נקודות ציון על חייו ומורשתו של הצדיק פועל הישועות מעגור – הגה"ק רבי יצחק גברא זי"ע | נערך ע"י נכדו הרה"ג רבי ישראל גברא שליט"א, ויישר כוחו

הגה"ק רבי יצחק גברא (ה'תרי"ח, 1857 – כ"א תמוז ה'תש"י, 6 ביולי 1950) היה רבה של סוד שבתימן. גדול בנגלה ובנסתר. פוסק הלכה ומקובל ובעל תפילה וגדול בעצה ותושיה. נודע בציבור כמחולל ניסים ורבים נהרו אליו לקבלת ברכות עצות וקמעות ונושעו. צפה את יום פטירתו וביקש להקבר בעגור, ומאז קבורתו שם נעשה ציונו כמעיין ישועות מתגבר. אלפים רבים מהארץ ומהעולם פוקדים את המקום, מתפללים ונושעים.

לידתו ויחוסו

רבינו נולד בשנת ה'תרי"ח בגולת תימן בכפר הקטן "סַוּ'ד" צפונית-מערבית לצנעא, בקרית היהודים מעל ברכת חסן, שם גרו משפחת גברא ברצף נדיר של למעלה מאלף שנה. המשפחה נודעה כשושלת רבנים, מקובלים ובעלי מופתים. אביו היה הרב יצחק גברא [בתימן נהגו לקרוא לבן בשם האב, כבר בחייו] בנו של הרב דוד, בן הרב שלום, בן הרב יחיא, בן הרב שלום. הרב שלום זקנו של רבי יצחק זכה להעמיד ארבעה בנים צדיקי עליון: רבי דוד (זקנו של רבי יצחק מעגור). רבי יוסף (המכונה 'בעל החפץ' על שם עיסוקו בשמות וקמעות) האב"ד רבי יחיא. ורבי עוואד' (עובדיה) גברא. בידיהם הייתה מגילת יוחסין עתיקה על קלף, מדור לדור עד פרץ בן יהודה.

רבי יצחק התייתם מאביו בגיל צעיר, ונותר עם אביו הצעיר אהובו כנפשו רבי אברהם גברא (שהיה איש פלאי גדול וקדוש, וכינוהו 'ראש המדברים' על שם חכמתו הרבה) יחד הנהיגו את הקהילה בסערות התקופה ההיא, וכונו 'האחים הקדושים' (רבי אברהם נפטר בתימן בכ"ד אדר תש"ב).

גדולתו בתורה

מקטנות היה שקוד על התורה בלי הפסק בחברותא עם אחיו רבי אברהם. עסקו בתלמוד והלכה בחבורה והוכרו כעילויים הבקיאים בתנ"ך ש"ס ורמב"ם על פה.

באהבתו לתורה השיג ספרים והעתקות כתבי יד נדירים ועלה ונתעלה בחכמה. כשמילא כרסו בש"ס ופוסקים עלה ונתעלה להתעסק בספרי חכמת הקבלה שהיו בידיהם בכתבי יד, כאשר את הספקות שנולדו במהלך הלימוד ולא התבררו ע"י חכמי המקום ואורחיהם (כפי שיסופר), היו האחים שולחים במכתבים לחכמי הישיבה הגדולה בצנעא בירת תימן. (חילופי המכתבים עם כתביו וחידושיו עלו עמו לארץ, אך נעלמו ולא ידוע מה עלה בגורלם).

את חכמתו לא שמר לעצמו והיה מלמד את בני הקהילה גדולים וקטנים. כמו כן היה מארח בביתו לתקופות קצרות וארוכות חכמים מהסביבה שבאו לקבל תורה ולהוסיף לקח מפיו. רבי יצחק ואחיו רבי אברהם, היו מחזיקים מכספם את החכמים הללו במאכל ומשתה לינה וביגוד ותומכים בהם בממון להחיות בני ביתם.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>

גדול במעשים

שימש כשוחט ובודק, פוסק ומסמיך השוחטים. בני משפחתו והקהילה היו אומרים שלבשר הנשחט על ידו, יש טעם מיוחד. ותלו הדבר בקדושתו המיוחדת.

שימש גם כן כמוהל והכניס מאות בבריתו של אברהם אבינו בקדשה ובטהרה. מלבד ידיעת ההלכה והמומחיות המעשית, יצא שמו לטובה בשל בקיאותו ברפואות ובחליים ובכל הסגולות והכונות והיחודים שיתנו לרך הנמול כח רוחני עליון להשמר בקדושה.

גמל חסדים טובים. עזר לעניים בממון ובמזונות. גם סייע בגופו בביקור חולים. בני הקהילה כשסבלו מחולאים היו באים אליו ובטרם דיברו ידע ואמר להם ממה הם סובלים ומה העצה והברכה הנכונה עבורם. היה מלמד ומוסר סגולות מרפא עתיקות. לחשים ועניני קבלה מעשית.

היה גבה קומה ובעל כח, ועם יראת ה' שעל פניו היה מראהו נורא הוד. פעם באו שודדים רוצחים לבזוז את הכפר. הכל נסו והסתתרו בבתים. הרב בטח בה' ויצא לבדו מול השודדים והכניע את כולם עד שנפוצו וברחו בבהלה.

היה טהור באופן שהוכר והורגש בכל סביבותיו. הירבה בטבילות וטהרת ידיים. היה בעל רוח הקודש והרבה נסתרות בני האדם היו גלויים לפניו, ידע עתידות וגם היה אומר לפי הצורך, זה כך וכך יקרה לו, זו תתעבר בעוד כך וכך ותלד זכר וזו נקבה. גם ידוע על תיקוני נשמות שעסק בהם. בידיעת הנסתרות שלו היה מגלה מה שראה לנכון, מזהיר ומעודד ומבשר טוב.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>

עמוד התפילה

כח תפילתו היה נפלא מאוד. היה בעל תפילה והחזן העיקרי בבית הכנסת הראשי בסוד, עם אחיו רבי אברהם. תפילתו היתה בקול רועם וברגש עז והמון דמעות עד שהאדמה היתה רטובה. אפילו הגויים היו מצטופפים סביב חלונות בית הכנסת בימים הנוראים כדי לחזות בתפילותיו הנרגשות.

כל ימיו דבק בלב ונפש בספר התהלים אותו היה מסיים שלש פעמים בכל יום, כאשר בכך השלים כ"ו ספרים בכל שבוע כמנין שם הוי"ה ב"ה.

היה מתפלל ונענה. בשנות בצורת היה יוצא עם תלמידיו לתפילה במערות הצדיקים, וכבר בחזור היו רטובים מהגשם השוטף.

ענווה גדולה מכולם

עם כל מעלותיו היה עניו ושפל ברך מאוד. לא החזיק טיבותא לנפשיה. אם נשמעו טענות ומענות היה שומע ושותק. פעם עבר בשוק וגוי אחד התקנא בו, ירק עליו וקרא לעברו כינוי גנאי. הרב ניגב את הרוק והמשיך ללכת בשתיקה. כעבור ימים מועטים הגוי ומשפחתו נענשו מן השמים במיתה משונה וגלות.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>

משפחתו וילדיו

הרב היה נשוי בראשונה למרת 'בניה' ולא נפקד ממנה בבנים. אז נשא אשה שניה, ממנה נולדה בתו 'פוד'ה' שנפטרה בחיי אביה ונטמנה בתימן.

אשתו השלישית היתה מרת 'תורכיה' (אלמנת הצדיק מארי אפרים גברא ואמה של מרת שמעה אשת אחיו רבי אברהם), מזיווג זה נולד לו בנו רבי יוסף (שנפטר בתימן) ובת הזקונים שמעה (אשת רבי שלמה גברא זצ"ל) שהיתה מסורה אליו ביותר.

מאשתו הרביעית מרת 'נדרה', נולדו לו שלשה בנים: הגדול רבי יחיא (רב קהילת נחלת יצחק בראשל"צ). הגאון רבי דוד (כיהן כרב בגן יבנה). ורכי שוכ'ר שהתגורר בראש העין.

עלייתו לארץ ישראל

בשנת תש"ט עלה רבינו הישיש עם בני קהילתו לארץ, כאשר הוא ובנו רבי דוד מימנו מכספם כשישים משפחות בני קהילת כפר 'עאפר', כדי שיהיה בידם הממון הדרוש לעליה.

נס עצום ארע לו כאשר הגיעו במסעם במדבריות תימן אל ההר התלול 'עקבה'. השביל היה צר ותהום פעורה תחתיו, ולפתע הגמל ובו רבינו מעד ונפל לתהום לקול זעקתם ושברם של משפחתו ובני השיירה.

כאשר ירדו לחפש את גופתו ולהביאה לקבורה, ראו אברים אברים מהגמל שהתרסק והמשיכו עד לעמק, שם מצאו את הרב חי ושלם יושב ישיבה מזרחית עם ספריו עימו, והיה לפלא ולמופת.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>

ממחנה עין שמר לעגור

כשהגיעו לארץ הפנו פעילי העליה את הרב ומשפחתו ובני הקהילה למחנה עין שמר למשך כמה חדשים, ויום אחד באו והעבירום במשאיות לכפר הערבי הנטוש 'עג'ור' שבאזור בית גוברין השומם והמבודד. שם שוכנו בצריפי עץ ישנים, ללא תשתיות.

בני הקהילה נקלעו לעצבון ושברון רוח על הירידה במעמדם להיות גולים וחסרים, בנוסף היו שם חדירות של מרצחים ערבים בלילות שהרגו כמה חללים הי"ד. הרב ובניו השתדלו ככל יכולתם לחזק ולעודד ברוחניות ובגשמיות. בהדרכת הרב הקים שם בנו רבי דוד מקוה טהרה מהודר.

פטירתו וצוואתו הפלאית

בליל שבת אחת בתחילת תמוז התש"י היה הרב קורא כהרגלו תהלים על פה, וכשהגיע למזמור 'שפטני ה" נעצר והודיע לבנו שחש ששעתו קרובה. גם ניבא שאשתו תפטר תשעים יום אחריו. ביום ראשון לאחר השבת הודיע הרב למשפחתו ותלמידיו שרצונו ליקבר בגבעה מול ביתו ואמר 'עוד תעזבו כאן, ועץ החרוב יהיה הסימן שלכם'. כסימן ולמופת שיקיימו דבריו במלואם אמר שקבורתו תהיה בערב שבת וירד גשם למרות שזה חודש תמוז, והזהיר להזדרז ולגמור הקבורה לפני שבת.

כעבור שבוע ביום חמישי בבוקר יצא הרב מהאוהל ששימש כבית כנסת שעון על מקלו והלך עד המקום שהועיד לעצמו לקברו, עג עוגה בעפר ואמר: "היום אפטר מהעולם, פה אשב כי איויתיה".

לקראת ערב נפטר הרב לבית עולמו והוא בן צ"ב שנים. היה זה יום כ"א תמוז. מפני כבודו והצורך בהתארגנות ומספדות הועידו את הקבורה ליום שישי ועד שהתעסקו עמו ובחפירת הקבר ובהלוויה נעשה סמוך מאוד לשבת וכאשר אמר כן היה. בשעת הלויה ירד גשם זלעפות, והתפרסם כדבר פלא.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>

הנסיונות הכושלים לפגוע בציון הקדוש

ביום ראשון נודע לקצין המקומי במשמר הגבול דאז שהרב נטמן ליד עץ החרוב והוא התקומם על הקבורה במקום שאיננו בית קברות מסודר והוא הגיע עם חיילים ואחד מהם הניף טוריה לחפור את הקבר, למול כולם נשל הברזל מן העץ ופגע בקצין היהיר ופצע אותו. הוא פונה לבית החולים.

ביום שלישי באו שוב עם צו בית משפט לפנות מיידית את הקבר. החיל הראשון שהניף את המכוש, לפתע הוסטה ידו והוא פגע ברגלו ושברה… יותר לא ההינו לדרוך במקום.

לאחר תקופה קצרה עזבו בני הקהילה והמשפחה את עגור שלא ברצונם מפחד המסתננים ובהעדר תנאי מגורים נאותים. פעילי העליה שיכנו שם עולים חדשים מכורדיסטן.

באותה תקופה פעילי קק"ל ישרו את השטח וכשהתקרב הטרקטור לקבר הצדיק שמע הנהג קול נעלם קורא לו בשמו, ומזהירו שלא להתקרב לקבר. הוא נחרד ולא הסכים לעבוד שם. חבירו בא למחרת וגם שמע אזהרה אך לא התייחס והמשיך לחפור, לפתע הטרקטור התהפך והחל עולה בלהבות, הנהג הספיק להמלט, והפחד נפל עליהם שלא להתקרב שוב.

שומרת ציון הצדיק

התושבים החדשים שבאו היו מפחדים מהמקום כי היו שומעים קולות בכי ותפילות מכיון עץ החרוב. בפרט בימים הנוראים אמרו שנשמע משם קולות כמו בית כנסת גדולה מלאה מתפללים, עד כדי כך שעזבו ולא רצו להתגורר באזור.

בבית הסמוך לנחלת הציון התגוררה האשה הכשרה מרת לאה ע"ה. באחד הלילות חלמה שלפניה דמות הדורה של צדיק בעל צורה האומר לה: 'שמי רבי יצחק גברא, ואני קבור ליד עץ החרוב הסמוך לביתך, אל תפחדי, אני מבקש ממך שתצייני את קברי שהתכסה בשיחים, ותשגיחי עליו ותבורכי', גם נתן לה סימן שדבריו אמת.

הזקנה התעוררה והלכה וניכשה את העשבים עד שמצאה את הציון שסומן בשורת אבנים, היא ניקתה את המקום היטב והגביהה את גל האבנים להיכר, הדליקה שם נרות תמיד והתפללה שם, דבר מופלא היה לה שהייתה מדליקה נר בכלי שמן, בשטח החשוף לרוחות והיה דולק משבת לשבת ולא כבה.

היא זו שהזהירה את שכניה על קדושת ציון הצדיק, והסכנה לפגוע בו, והיו כאלה שזלזלו ולא נזהרו ונענשו. אחר פטירתה בשיבה טובה שני בניה המתגוררים שם המשיכו בשמירת הציון ואף סייעו בבניית החצר והסככה לטובת המתפללים.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>

מקום מסוגל לתפילה ותחנונים ניסים וישועות

לפי כמה עדויות במשך השנים, הצדיק נגלה בחלום כמה פעמים וביקש שיקראו לבני משפחתו ואוהביו הנפזרים ברחבי הארץ שישובו ויפקדו את קברו ואף הבטיח וגמל טובה מהעולם העליון למסייעים לרצונו שיהיה מקום ציונו מיוחד לתפילה ותחנונים, ואט אט התפרסם הענין מפה לאוזן בכל העדות והחוגים שהתפילה שם נענית באורח פלא עד שכיום נחשב כאחד מהמקומות הקדושים והמסוגלים ביותר.

בפרט ביום ההילולא באים עשרות אלפים מכל רחבי העולם היהודי. וכבר נודעו בעולם אלפי סיפורי ישועה מיוחדים במינם, כאשר חלקם נאספו ע"י נין אחיו – הרב ישראל גברא מירושלים בספרו 'גבורת יצחק' [שגם חשף עובדת היות המקום הקדוש הזה מסוגל לניסים מימי קדם, כי בעמק הזה תחת 'עזקה' נלחמו דוד וגלית, ושם עשה הקב"ה ניסים ונפלאות לישראל מימי יהושע והמלכים].

זכות הצדיק המופלא וציונו הקדוש יגנו עלינו ועל כל ישראל להפקד בדבר ישועה ורחמים בב"א.

להעברת שמות לתפילה ביום ההילולא על ציונו הקדוש בעגור – הקליקו כעת כאן >>