האם בטבריה יש עירוב כשר לכתחילה? | ומה קורה בשאר המקומות שנופשים בהם? | תשובה מפורטת ואקטואלית במיוחד

מאת הגאון רבי אברהם בן משה שליט"א, ראש ביהמ"ד שתילי זיתים ורב בבית ההוראה 'המאורות'

שאלה:

שלום הרב.
כעת שאלנו 2 מוקדי עירוב, לגבי העירוב בעיר טבריה. האחד פסל כמעט לגמרי, ולטענתו העירוב בעייתי ואפילו לנשים לא לטלטל בו. והשני הכשיר לכתחילה, ואמר שכל הסיבה שהשני פסל זה בגלל שלטענתו צריך תמיד שיהיה עירוב שכונתי ולא עירוב לכל העיר.
לדבריו, זה צער בעלי חיים לומר לאנשים שלא לטלטל במקומות כ"כ נצרכים שמסתובבים שם המון שומרי תורה ומצוות.
כיום ישנם כמה מוקדי עירוב, וכבר שמענו שבכמה מקומות הם פוסלים והללו מכשירים.
ידוע לרבנים מה פשר הדבר, ומה למעשה פסק ההלכה בעניין זה ושכמות זה.

תשובה:

שלום רב.
בהרבה מקומות בארץ עושים עירוב שכונתי, וכדי שלא יהיה חשש חולק עירובו עם עירוב העיר, או שכונות אחרות שגם עושות, הם עושים שיתופי מבואות וכוללים את העירובי חצירות, והכל על תנאי, ולכן הם לא מברכים. ויש לעירוב זה מעלות רבות. אבל ח"ו לפקפק על כשרות עירוב העיר, שגדולי ישראל סומכים עליו, בכמה ענינים. מ"מ ראוי לספרדים לדקדק בזה ולהחמיר שלא לטלטל אלא במקום הצורך. ומכמה טעמים.

א. העירוב הכללי מבוסס על צורת הפתח המקיפות את כל העיר, והיא מועילה לדעת מרן השו"ע בסימן שסב ס"י, אבל לדעת רבינו הרמב"ם העירוב הכללי של העיר אינו כשר לפי שצורת הפתח הם רחבות יותר מעשר אמות. משא"כ בעירוב השכונתי הוא קטן יותר, והרבה פעמים יש כבר רצף בתים, והם נחשבים כשתי מחיצות של עומד מרובה על הפרוץ דמועיל גם לדעת הרמב"ם.

ב. העירוב הכללי מבוסס על צורת הפתח המקיפות את כל העיר, וע"י זה כל העיר נחשבת לרה"י. אבל לדעת מרן השו"ע בסימן שסד ס"ב, רה"ר יכולה להיות רה"י רק אם הדלתות ננעלות בלילה, או שראויות להינעל, וא"כ צורת הפתח לכאורה לא מועילה כלל. אבל כבר כתבו האחרונים, הביאם המשנ"ב שם סק"ח, שמנהג העולם לתקן ע"י צורת הפתח אף שרחובותיה רחבים יותר מט"ז אמות, כיון שאנו סומכין על דעת הי"א שבסימן שמ"ה, דרה"ר לא הוי אא"כ שישים רבוא בוקעין בו. וזה אין מצוי, עיי"ש. נמצא שעירוב העיר ע"י צורת הפתח, מועיל לדעת הי"א. משא"כ בעירוב השכונתי, אף שבתוך השכונה יש רחובות שהם יותר מט"ז אמה, ולדעת הסוברים שהם רה"ר גמורה, לא יעזור גם העירוב השכונתי לעשותו כרה"י לדעת מרן בסימן שסב ס"ד, מ"מ יש לסמוך על דעת החזו"א סימן קז סק"ה, שאם יש כבר שתי מחיצות של עומד מרובה על הפרוץ, ניתן לתקנו ע"י צורת הפתח, ויש לו דין רה"י מהתורה, עיי"ש. וא"כ בעירוב השכונתי יש להם רצף בתים וממילא יש להם שתי מחיצות. משא"כ בעירוב הכללי שאין להם רצף בתים וממילא אין להם שתי מחיצות.

ג. בעירוב העיר, יש לחוש שמתגוררים או שוכרים, גוים או יהודים מחללי שבת בפהרסיא, והם פוסלים את העירוב, כמבואר בסימן שפה ס"א-ג. משא"כ בעירוב השכונתי אין חשש זה. אלא שבחשש גויים או מחללי שבת, יש שהקילו לסמוך על שוטר העיר.

ד. בעירוב העיר נמשך עשרות קלומטרים, ויש לחוש שמא יקרע החוט או יתרופף, ולא יהיה מתוח, ואין איש משים על לב, משא"כ בעירוב השכונתי שהוא קטן וגלוי לעין. ניתן גם לתקנו. ויש עוד חששות שצירפו לזה. וכאן כתבתי את העיקריות, דאכמ"ל.

ולעצם השאלה, לענין עירוב בטבריה.

בקרית שמואל יש עירוב שכונתי ואפשר לסמוך עליו בשופי.

הרבנות המקומית – טבריה, עשתה בחכמה והתחברה למחלקת העירוב של ירושלים והכל נעשה תחת פיקוחה.

בשאר העיר, מקבר רבי מאיר עד מלון רון, וכל בכל השכונות למעלה, יש עירוב מחיצות של הרבנות ע"י צורת הפתח המקיף את כל השכונות בעיר.

בנוסף עושים ע"ח ושיתוף ע"י פת, כדין. עיין סימן שפז.

הרבה ספרדים בעיר טבריה לא מטלטלים כיון שחוששים לעירוב זה. מלבד בקרית שמואל וכמש"ל, ולכן יש לסמוך ע"ז רק במקום צורך גדול.

לידיעה. הרב אוירבך זצ"ל שהיה רבה האשכנזי האחרון, לא היה סומך כלל על העירוב. גם הרב קוק שליט"א לא סומך.

וכבר כתבנו שח"ו לפקפק על עירוב העיר ולומר שאין זה עירוב כלל, אלא במקום צורך יש לסמוך עליו, גם אם אין עירוב שכונתי.

בברכה, אברהם בן משה.

***

שב השואל ושאל:

א. לגבי טבריה, המובן מן הדברים שבעצם יש את עירוב העיר, רק אין את העירוב השכונתי. וממילא הטעם שיש לחוש לעירוב זה שלא לטלטל בו זה מפאת דברי הרמב"ם ויתר החששות הנזכרות בתשובתכם.ב. מאיזו סיבה הרב אויערבך זצ"ל ויבדל לחיים הרב קוק, מחמירים שלא לטלטל, האם מחמת שאין עירוב שכונתי, או בגלל שבכלל לא סומכים על העירוב המקומי ושל העיר?ג. בכל כהאי גוונא, לגבי נשים עם עגלות ילדים וכדומה, וכן לגבי קטנים שהגיעו לחינוך, האם יש להחמיר בהם גם שלא לטלטל בכלל מחמת שאין עירוב שכונתי? שהרי אם כן, גזרנו עליהם נידוי להישאר בביתם כל השבת…
יישר כח על המענה הרחב.

תשובת הרב:

השבת בפתח והשאלה עומדת תלויה בפתח.

א. נכון.

ב. כיון שגם בעירוב השכונתי יש בעיות הלכתיות לא פשוטות ומורכבות. א. גם העירוב המהודר, הרבה פעמים נקרע החוט, וצריך בודק שיעבור כל ער"ש. ופעמים לא מעטות שנקרע חוט העירוב, במשך השבת עצמה, בפרט בחורף, ואי אפשר לתקנו, וצריכים להודיע לכולם. ונחלקו האחרונים אם צריך להודיע שנקרע העירוב או עדיף שיהיו שוגגים ולא מזידים. וגם אם מודיעים, כמעט ואי אפשר להודיע לכולם וכו'.
ב. הרבה פעמים סומכים להניח את חוט העירוב על עמודי חשמל. ופעמים רבות שהם עקומים, ולכן מניחים לחי ישר צמוד להם, וצריך שהחוט יעבור תחת הלחי, ופעמים אינו מדויק, או שנתעקם הלחי, או שהחוט בשיפוע, ונחלקו האחרונים בכמה יוכר שיפועו, וכיוצ"ב.
ג. יש עירוב שכונתי שלא סוגרים את כל הפרצות, כיון שיש בזה הוצאות רבות, וסומכים על עומד מרובה. ועוד על מיני קולות בהלכה.
ד. יש שכונות שיש שם גויים [רוסים לא ברורים], או יהודים מומרים מחללי שבת, או עובד\ת זר\ה, המטפלים במבוגרים ויש להם יחידת דיור שבהם הם אוכלים לבדם, או שלפעמים המבוגר נוסע והוא נשאר לבדו בבית, כל אלה צריך לשכור מהם, והטוב ביותר לשכור מהם שכירות פרטית, דהיינו לדבר עימם ולעשות הסכם. ופעמים שאינם יכולים לשכור, או שגוי חדש מגיע לשכונה ביום חמישי או שישי, ולא יספיקו לשכור ממנו. וסומכים על שוטר העיר, שגם בזה יש מחלוקת אם בזמנינו יש שוטר העיר שיכול להכנס לכל הבתים. או שסומכים על שכירות חברת חשמל, שגם בזה יש מחלוקת.
ה. רחוב שהוא רה"ר לא מועילה בו צורת הפתח, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, דהיינו האנשים של רה"ר שעוברים שם, מבטלים את צורת הפתח ואינו נחשב כמחיצה. האפשרות היחידה היא לבטל מהרחוב דין רה"ר זה לעשות שערים ודלתות הננעלים בלילה בשני צידי הרחוב בתחילתו ובסופו. וכמו שיש בקרית ספר, ובירושלים בכמה שכונות מטרסדורף, ורמות פולין, ועוד. וא"כ לדעת מרן השו"ע סימן שמה סי"ג בדעה הראשונה שהיא סתם כל רחוב שהוא ט"ז אמה, [7.7 מטר לדעת הגר"ח נאה] דינו כרה"ר, ויש רחובות רבים שהם ברוחב זה. ובזה סומכים על שיטת רש"י שהיא דעת הי"א שהביא מרן שרה"ר הוא שעוברים בו שישים ריבוא.

בקיצור, לעשות עירוב שלא תהיה עליו שאלה כלל, צריך ממון הרבה לתקנו וגם ממון להחזיקו. אבל צריך לדעת שהרבה פעמים שהדקדוק להחמיר בכל דבר וענין, הוא לא מעיקר הדין, אלא חומרא בעלמא. ואני ראיתי עירוב שכונתי מהודר שהחמירו בו כמעט הכל, מלבד את חומרת מרן סימן שסד ס"ב שיהיו דלתות ננעלות בלילה ולא רק ראויות. ושאלתי, ואמרו לי שבזה סמכו על המקילים….
ומ"מ לעצם הענין צריך לדעת דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. וא"כ מה לנו כל החומרות האילו. אבל גם על כלל זה נחלקו הפוסקים אם הוא במחלוקת תנאים או אמוראים, או ראשונים, והיא סוגיא עמומה מאד שמצאתי גם במרן עצמו פעם מחמיר ופעם מיקל. ומלבד כל זה בא המדקדק הגדול הרב חזו"א, ושדה ביה נרגא על האיי כללא, ואחריו הלכו כל המחמירים והמדקדקים, והדברים ארוכים בפרט היום אכשור דרא וקמו אברכים ומדקדקים בזה מאד מאד ופרנסתם ברווח,.. ואשריהם ישראל.

ג. עירוב העיר הוא עירוב כשר ויכולים לטלטל בו מעיקר הדין. וח"ו לפקפק בו. וכל גדולי ישראל סומכים עליו לענין עירוב תחומין כעירוב כשר. למרות כל החששות, והרבה מגדולי ישראל סומכים עליו גם בעירוב של צורת הפתח לענין טלטול. אלא שעקב חששות שונות, כל יהודי יר"ש יחמיר על עצמו ולא יטלטל בשופי כל דבר אלא דבר הנצרך לו מאד. ונשים וילדים בודאי יכולים לסמוך להקל על עירוב העיר. ופוק חזי מה עמא דבר. ואברכים המדקדקים אשריהם ואשרי חלקם, אבל ח"ו שיאמרו ויוציאו לע"ז על עירוב העיר, כיון שגם בעירוב השכונתי סומכים להקל על כמה קולות, ומה חזית להבדיל בין קולא זו לקולא זו. והדברים ברורים.

לסיכום ההלכה:

עירוב שכונתי יש לו מעלות רבות, ובכל מקום שאפשר טוב לעשותו ולסמוך עליו. ובמקום שאין עירוב שכונתי ויש עירוב של העיר, אם העירוב נמצא תחת רבנות טובה, כמו ירושלים, פ"ת, וכיוצ"ב, המיקל לטלטל יש לו ע"מ לסמוך, ובפרט נשים וילדים, והמחמיר תע"ב.

בברכת שבת שלום, אברהם בן משה.