פרק שלישי בסדרה: על הרבנות בתימן מלפני כשבע מאות שנה | על הרב התימני תפקידו וסדר הנהגתו • על הרבנות התימנית ותוקפה
כהמשך לסדרת הכתבות המרתקת המתפרסמת לראשונה באתר 'המאורות', יוצא כתב המערכת – יוסף ידעי – למסע היסטורי בה הוא מתחקה אחר עקבותיהם של רבני וגדולי עדתינו המעטירה זכותם תגן עלינו. בסדרה זו אנו מגישים בפני הגולשים והקוראים כל מה שרציתם לדעת על הרבנות התימנית בתימן ובארץ הקודש, דרכי הנהגתם בקודש של גדולי עדתינו, והתפקידים והשררות בהם כיהנו במשך השנים בארץ ובתימן.
בפרק שלפניכם נעסוק בעיקר בהשתלשלות הרבנות בתימן מלפני למעלה מ-700 שנה, דור אחר דור ועד הדור האחרון, מאבות בתי הדין של כל ארץ תימן, רבנים מקומיים ומחוזיים של כל מחוז ומחוז, ועד גדולי מחברי הספרים אשר נודעו מספריהם עד דורנו אנו. בעריכת הכתבה נעזרנו בסדרת הספרים 'איש ימיני' בעריכת אב"ד ת"א הגאון רבי אבירן יצחק הלוי שליט"א, וכן בתולדות המחברים שבשלהי משנה ברורה 'אוצרות' בעריכת מכון 'אוצרות חכמים', ועוד מקורות שונים, ויישר כוחם.
*
"ברוך ה' אשר לא השבית גואל, וזאת התעודה בישראל, דור דור וחכמיו דורשים בנועם אמריה, אשר בחביון סתריה, דור דור ומנהיגיו מחזקים גדריה, בתקנות וסייגים ויושר אמרים. וגם פה בנפת תימן, ישראל לא אלמן, וחכמי הדורות אז כמלפנים, חיברו כמה ספרים, בחכמת התורה המאירה, באימה ויראה ואמונה טהורה. ורבני הזמנים קבעו ישיבות, ללמוד וללמד להבין ולהורות, בדבר הלכה ועומק כל שאלה, על דרך הנסתר והנגלה, ברוח נדיבה ושפה ברורה, באמונה שלימה זכה וברה.
וכל בית דין קבוע בעירו, מנהיג את בני דורו, בדרך צדקה וארחות מישרים, ותוכחת מוסר במיטב אמרים. ועד אחרן עמד רועה לישראל, הרה"ג מורינו ורבינו שלמה בן כבוד הרב יוסף אלקארה, לראב"ד בצנעא וכל ערי תימן יע"א, בתומה וענווה. והוא שפט את ישראל ארבעים שנה" וכו'. (הגאון רבי עמרם קורח זצ"ל בהקדמת ספר אמונת ה', והובא בשו"ת חן טוב עמ' תל"ט).
*
קודם שנעסוק על הרבנות המקומית או על הרבנות הראשית אשר מצודתה הייתה פרושה בכל תימן, הבה נלמד כיצד גדולי הדור המובהקים וראשי אבות בתי הדין, מתוקף תפקידם ואחריותם התורנית והרבנית, היו דואגים במלוא מובן המילה, לכל עיר ועיר, ולכל כפר וכפר, עד היישובים הקטנים ביותר ששם לפעמים לא היו מצויים רבנים כלל – לשלוח אליהם תלמיד חכם, רב ומורה צדק, שוחט ובודק, אשר היה מפקח מפעם לפעם על ענייני השחיטה והטריפות, ענייני הכשרות וההלכה, על מנת שאכן ענייני הדת יונהגו בכל מקום ומקום על הצד היותר טוב.
והנה ציטוט מתוך דברי הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל בספרו עריכת שולחן (חלק י"ב הלכות שחיטה סעיף ח'): "נהגו בתי הדין למנות שלוחים היודעים היטב הלכות שחיטה וטרפיות, ובקיאים גדולים בבדיקות, לחזר אחר שוחטים בכל המקומות לבודקם, וכן ללמד הראויים ללמוד. ונותנים להם קבלה בכח סמכות בית הדין ששלחום" וכו'.
שם הביא עוד את כתב הסמיכה והמינוי שנתן רבה הראשי האחרון של תימן, הגאון רבי עמרם קורח זצ"ל אל הגאון רבי יוסף נחום זצ"ל, והנה קטעים מכתב הסמיכה, שמהם נלמד על אופן המינוי וצורתו:
"הן עתה אחרי אשר נסע כה"ר יחיא נחום אל הקודש פנימה, והוא שהיה ממונה מאת בית דין הצדק לבדוק השוחטים והבודקים הנמצאים בכל הכפרים, וללמדם ארחות יושר בדיני עט"ר (שבעים טרפיות), ולהראות את הדרך בבדיקת הריאה ושאר אברים הפנימיים, עד שיהיו שלמים ובקיאים בטביעות עינא, אשר הוא עיקר לידע סדרי הבדיקות, למען לא יכשלו באיסור טריפות הפוגם בנפש ובגוף. וכבר נודע בשערי הלומדים והמתלמדים בקיאותו, ויסוד הכל ענוותו ויראת חטאו במלאכת שמים. והנה השאיר אחריו ברכה, בנו ותלמידו הרב יוסף בכה"ר יחיא נחום הממלא את מקומו בכל מה שנזכר לעיל, וידיו רב לו וכו'. אשר על כן, תמכנו את ידו, ואמרינן לחיילה יישר, לעמוד על משמרתו.
"ומחוייבים כל השוחטים והבודקים די בכל אתר ואתר לשמוע ולהסדיר כל דיני השחיטה ועט"ר עם בדיקת הסכין. ורשות נתונה לו להעביר כל מי ושאינו ראוי או מתרשל בלימודו. וגם נתננו לו רשות לפקח על בני הכפרים בענייני טבילת מצוה והנהגת בתי כנסיות ועסק התורה, ושלא ימצא שום כפר בלי מלמד תינוקות, אשר אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם. וגם לבדוק העוסקים בקידושין וגירושין, אם הם בקיאים בדינים התלויים בהם. ואיש לא יהיה לו עסק בגיטין וקידושין אלא אם יודע פרטי דיניהם, כי דברים אלו אין רשות לשום אדם שאינו בקיא להזדקק להם, פן יפגע באיסור ערוה החמורה רח"ל. ושומע לדברי חכמים ישכון בטח, ושאמ"ר". וראה עוד בסערת תימן עמ' ע"ח.
*
על גדולתם ודרכם של רבותינו ועל דרך ענוותנותם המופלגת, נוכל ללמוד עוד ממה שסיפר הגאון רבי עזריאל מנצור שליט"א, ראש ישיבת שובי נפשי בירושלים (הקדמת ספר ראה חיים עמ' 15): פעם אחת סיפר לי הגאון רבי יוסף בן יעקב צובירי זצ"ל, על מו"ר מורי סעיד אלעזירי זצ"ל, שרב אחד קרא לו מורי סעיד. ואז ענה לו מורי סעיד, דע לך כי יש לי שם אשר אבותי זכו לתתו לי על ידי השראת שכינה, וקראו לי ישועה [=סעיד], ולא קוראים לי מורי. ולשם דוגמא, הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זצ"ל, ידע שומרי סעיד מקפיד על כך שקוראים לו מורי, ולכן היה קורא לו בשמו בלבד ללא תוספת תואר.
מעשה נוסף שיתן לנו מבט ותובנה על הנהגתם של גדולי רבותינו: פעם אחת אירע ורצו ללוות את רבינו יחיא יצחק הלוי זצ"ל ראב"ד תימן, בצאתו מבית החתן, בעיצומה של הסעודה והשמחה. רבינו שחשש להשבתת השמחה, סירב בכל תוקף. כשהתעקשו ללוותו בכל זאת, ישב רבינו על מדרגות הבית באמרו: איני זז מכאן עד שתשובו לבית החתן לשמחו. וכן הווה… (הרה"ג רבי איתמר חיים כהן שליט"א).
ואכן, רבינו יחיא יצחק הלוי זצוק"ל נודע בהנהגתו החכמה ובנועם חן, כאשר בד בבד עמד בגבורה על משמר מורשת האבות על פי היהדות הצרופה, כנגד אלו אשר ניסו להכניס תיקונים חדשים בחיי הקהילה. אחד מן המאורעות שהתרחשו עמו, ישמש לנו כאות וכדוגמא למנהיגותו הרמה.
אנקדוטה מעניינת על הנהגתו של הרב התימני בתימן, נלמדת מהמעשה המעניין הבא:
שמחה גדולה נערכה, כמיטב המסורת, בבית אחד מן החתנים בצנעא. אלא שאליה וקוץ בה, בשולי הבית בו נערכה השמחה היתה פירצה מסוימת בצניעות, עליה הקפידו אבותינו במידה כה רבה. באמצע החגיגה, כאשר סופר הדבר לרבי יחיא, חשש מפני תחילתה של פירצה בנושאים אלו והחיש צעדיו במהירות אל בית החתן.
רבי יחיא נכנס לחדר המשתה עם מקלו והגביהו לכיוון מנורת הנפט שהאירה את חלל החדר. קול נפץ נשמע, והמנורה נפלה ארצה והתנפצה, כאשר בעקבותיה השתררה חשיכה מוחלטת. הנוכחים לא הספיקו לתמוה מה אירע, וכבר רבי יחיא מרים את מקלו שוב ומכה עמו בלא הבחנה לכל הכיוונים, בחשיכה, מבלי לראות את מי הוא מכה. המכות כשלעצמן לא היו מכאיבות כל כך, שכן לא היה זה מקל של ממש, אלא קנה סוף, שיתרונו הוא הרעש המפחיד שנוצר מהנפתו.
הציבור שנכח בחדר נחפז לכיוון היציאה מאימתו של רבי יחיא, ותוך זמן מועט התרוקן הבית מיושביו, לבד מהחתן והכלה שמצאו את עצמם בודדים בבית. אך רבי יחיא, אף על פי שהשיג את מטרתו, לא הותירם כך, כי נכמרו רחמיו עליהם, והורה להם להמתין זמן מה. תוך מספר דקות הגיע שוב אל הבית, כאשר אליו מתלווים רבי סעיד עוזירי זצוק"ל ורבנים נוספים, ויחדיו ישבו והנעימו בשירה ובזמרה את שמחת החתן והכלה, בקדושה ובטוהר, כפי מסורת אבותינו הקדושים (על פי הקדמת ספר לחיים בירושלים עמ' כ"ג).
במעשה נלמד מעט על תוקפם של רבותינו זיע"א. אך ודאי שלא כך הייתה הנהגתם, אלא פעמים ביד קשה ופעמים ביד רכה, וכפי שנוכל ללמוד ממה שאירע פעם בעת שהיו מסובים בסעודת מצוה הגיש אחד הילדים תקרובת ביד שמאל. קפץ וקרא הגאון רבי סעדיה עוזירי זצ"ל: "סיטרא אחרא", לאמר שאין להגיש ביד שמאל, המסמלת דינים וגבורות. באותה סעודה היה נוכח גם הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זצ"ל שחש לְבוֹשָׁתוֹ של הילד בפני גדולי הדור, והוא הפטיר מיד: "קבל בשמאל כשר"… (הרה"ג רבי איתמר חיים כהן שליט"א).
*
וכעת נעבור להעיף מבט והצצה חטופה, על גדולי הדורות שבתימן מזה שנות דור, אך כמובן שלא נוכל להעלות ביריעה הקצרה שלפנינו את כל גדולי הדורות ואפילו לא את רובם או מחציתם, אלא את הידועים שביניהם ואלו שקנו שביתה בעולם התורה והיהדות, ואפילו ספר תורה שבהיכל תלוי במזל. בפרק זה נעלה את גדולי רבותינו המחברים שנודעו בעולם התורה היהודי בכלל וביהדות תימן בפרט. ובפרקים הבאים נמשיך להביא מתולדותיהם של יתר גדולי רבותינו ענקי הרוח שהעמידה גולת תימן במשך השנים.
בעל 'מאור האפילה'
הגאון רבי נתנאל ב"ר ישעיה זצ"ל, מגדולי הדורות לפני כשבע מאות שנה. כתב פירוש על הרמב"ם (לעת עתה לא ידוע מקומו), וכן פירוש על מגילת אסתר (עיין עליו לקמן בערך פירוש רבינו נתנאל). במקורו נקרא החיבור בשם נור אלצ֗לאם, והוא פירוש רחב על התורה הכולל מדרשי חז"ל רבים שחלקם אינו מצוי בידינו, וכן על דברי הרמב"ם וראשונים נוספים. נדפס בשנת ה'תשי"ז על ידי האגודה להצלת גנזי תימן בשם מאור האפילה, ומאז נדפס שוב בהוצאות נוספות.
בעל 'מדרש הגדול'
הגאון רבי דוד ב"ר עמרם עדני זצ"ל, מגדולי הדורות שחי לפני כשבע מאות שנים. עמד בקשרי שו"ת עם רבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם. ספרו הנקרא מדרש הגדול, הוא הגדול בספרי חז"ל המלקט מכל התורה שבעל פה דרשות חז"ל על סדר הפסוקים, ומשולבים בו גם קטעים מדברי הגאונים והראשונים. ספרו כולל מדרשי חז"ל עתיקים שאינם מצויים בידינו כיום, ואף נוסחאות מדויקות בש"ס ובמדרשים. על מדרש זה נכתבו כמה חיבורים: ספר המרגלית (יצא לאור בספר שערי שלמה, ירושלים ה'תשס"ה), סגולת ישראל (מאת הגאון רבי ישראל הכהן, יצא לאור בדפוס צילום בתל אביב ה'תשל"ב, ובראש העין ה'תשנ"ד) ועוד. מדרש הגדול על איכה, נדפס בספר התעודה מחשיפת גנזי תימן, על ידי יהודה לוי נחום. מדרש הגדול על מגילת אסתר נדפס בקראקא ה'תרנ"ז תחת השם אגדת אסתר, על פי כתב יד רבי יהודה אכלופי ועוד, ובצירוף ציונים והערות. נדפס בשנית בשנת ה'תשנ"ד על ידי הרב שמעיה יצחק הלוי שליט"א בספר אגדתא דמגילה, ולאחרונה ראה אור בשנת ה'תשע"ג, בהגהה מעולה ובתוספת מראי מקומות רבים, על ידי הגאון רבי פנחס קורח שליט"א בתוך ספרו יקר תפארת, על פי שלשה כתבי יד מאוסף ר' שגיב מחפוד הי"ו.
בעל 'מדרש החפץ'
הגאון רבי זכריה ב"ר שלמה הרופא זצ"ל, הנקרא גם כן רבי יחיא טביב. מגדולי החכמים לפני כשש מאות שנה. מחיבוריו: מדרש החפץ על התורה, יצא לאור על ידי מוסד הרב קוק בשנת ה'תשנ"ב. פירוש להפטריות, יצא לאור על ידי הועד לחשיפת גנזי תימן בשנת ה'תש"ט. פירושים על הרמב"ם שעודם בכת"י (מלבד קטעים שנדפסו בספרים שונים), ועוד. פירושו על מגילת אסתר יצא לאור על ידי יהודה לוי נחום בספר מכמנים מחשיפת גנזי תימן בשנת ה'תש"ן, ובספר אגדתא דמגילה בשנת ה'תשנ"ד.
חידושי רבי סעיד עדני זצ"ל
הגאון רבי סעדיה ב"ר דוד עדני זצ"ל היה מגדולי החכמים לפני כחמש מאות שנה. כתב חיבורים רבים, אשר המפורסם שבהם הוא חיבורו על הרמב"ם, שחלקים ממנו (הלכות תפילה, ברכות וקרית שמע) תורגמו על ידי הגאון רבי פנחס קורח שליט"א, וראו אור על ידי מכון מרא"ה, קרית ספר ה'תשס"ט ה'תש"ע. באמצע שנותיו נסע לסוריה ולארץ ישראל, וכפי הנראה שם נתבקש לבית עולמו. חידושיו על התורה בכת"י נקראים בשם תשועת הטובעים (נאגה אלגארקין).
אבא שלום שבזי
הגאון הקדוש רבי שלום ב"ר יוסף שבזי זצ"ל, המכונה אבא שלום. נולד בשרעב בשנת ה'שע"ט, קיבל תורה מאביו וחכמי דורו, ואף בישיבות צנעא וחכמיה. חיבר אלפי שירים, שחלקם נקבעו בספר השירים של יהודי תימן הנקרא דיואן, ומהווים את חלקו הנכבד. כמו כן חיבר את הספר חמדת ימים על התורה בדרך הפרד"ס, ועוד חיבורים בעניני קבלה ותפילות. בניו הם הגאון רבי שמעון זצ"ל ששימש כראב"ד וחיבר את ספר המרגלית, בנו הגאון רבי יהודה זצ"ל, ועוד שתי בנות, שאחת מהן נפטרה בצעירותה על קידוש ה' ומקום קבורתה נתקדש, והיה מסוגל לישועות. נלב"ע בט' שבט ה'ת"ע. מכל קצוות תימן נהגו לפקוד את ציונו הקדוש בתעז, ורבים נושעו בזכותו.
בעל 'צידה לדרך'
הגאון רבי יחיא ב"ר סעדיה אלצ֗אהרי זצ"ל, מגדולי החכמים לפני כחמש מאות שנה. נולד בשנת ה'רע"ט בכוכבאן. בשנת ה'שכ"ח נאסר עם בני הקהילה עקב המלחמות שהיו בתימן, ובהיותו בבית האסורים כתב את חיבורו על התורה הנקרא צידה לדרך. כן חיבר פירוש להלכות שחיטה (בהכנה לדפוס), ספר הענק, ותפילה שחיבר נאמרת עד היום בקהילות תימן, בתוך הפיוט כתר מלכות הנאמר ביום הכיפורים. נפטר בשנת ה'שמ"ט. ספר המוסר שחיבר בלשון חרוזה, מתאר את מסעותיו ברחבי העולם עם דברי מוסר וחכמה, ומהם תיאור ישיבתו של מרן השלחן ערוך בצפת ודרשתו. נדפס בשנת ה'תשכ"ה.
בעל 'המזרחי'
הגאון רבי זכריה ב"ר שלום החלפוני זצ"ל, הידוע בכינויו רבי יוחנן מזרחי. מגדולי התורה שחי לפני למעלה מארבע מאות שנה. בין תלמידיו נמנה הגאון רבי יצחק ונה זצ"ל בעל פעמון זהב. רבי יוחנן מזרחי חיבר פירוש גדול על הש"ס משניות וכמה ממסכתות הגמרא הנקרא פירוש המזרחי, מבוסס על ספרי הראשונים ומפרשים רבים, עם שני פירושים נוספים הנקראים טירת כסף ושלטי הזהב, הכוללים את שיטת הרמב"ם ופירושי הגאונים האחרונים. רוב חיבוריו עדיין גנוזים בכת"י. פירושו למסכתות ברכות ופסחים נדפס בשנת ה'תשנ"ז על ידי המכון לחקר חכמי תימן, ופירושו למסכת סופרים נדפס בשנת ה'תשע"ז על ידי הרה"ג רבי שלמה נחום שליט"א. הגהותיו לספר המרגלית על שלחן ערוך נדפסו בספר גנוזות ותשובות חלק ב'.
בעל 'חבצלת השרון'
הגאון רבי יחיא ב"ר אברהם בשירי זצ"ל. נולד ברחבה לפני למעלה מארבע מאות שנה, ונחשב מגדולי החכמים ומחשובי מעתיקי השמועה. מחיבוריו: חלק הדקדוק, אשר מהרי"ץ מביאו בחיבורו רבות, אבן השרון, ועוד. חיבורו על הגדה של פסח נדפס שוב לאחרונה על ידי ר' שגיב מחפוד באגדתא דפסחא אוצרות תימן, בני ברק ה'תשע"ד. ספרו חבצלת השרון שחיברו בטרם היותו בן עשרים, הוא חיבור על דקדוק צורת האותיות בהלכה ועל פי הסוד, ונדפס בשנת ה'תשס"ח על ידי ר' אהרן גימאני ויד הרב ניסים. נלב"ע בכ"ב אב ה'תכ"א.
בעל 'מלאכת שלמה'
הגאון רבי שלמה ב"ר ישועה עדני זצ"ל, מגדולי מפרשי המשנה. נולד בצנעא לפני כארבע מאות שנה לאביו רבי ישועה בן דוד בן חלפון זצ"ל. בקטנותו עלה לארץ ישראל, ולבסוף נתיישב בחברון. היה תלמידם של הגאונים רבי בצלאל אשכנזי זצ"ל בעל שיטה מקובצת, רבי חיים ויטאל זצ"ל ועוד. חיבורו הנודע על המשנה, מלאכת שלמה, הינו אחד החיבורים החשובים ביותר על המשנה, אם כי חלקים ממנו עדיין גנוזים בכת"י. רבינו שלמה עדני קיבץ את הגהות רבי בצלאל אשכנזי על קדשים לספרו "בנין שלמה לחכמת בצלאל", ויצא לאור בבני ברק ה'תשנ"ב על ידי הגאון רבי יעקב דוד אילן שליט"א. החיד"א מעיד כי ראה את ספרו דברי אמת על התורה בכת"י, ואף הביא קטעים ממנו בחיבורו חומת אנך. נטמן בבית החיים העתיק בחברון.
בפרק הבא, נעסוק עוד על הרבנות הקדומה בתימן, ונעלה ביוגרפיות נוספות על גדולי הדורות שבתימן, בעיקר ב-300 שנה האחרונות, ועל יתר גדולי הדורות שעלו מתימן לארץ הקודש, ועוד.
לשליחת חומרים לכותב השורות, ולסדרת הכתבות הללו, ניתן לשלוח במייל המערכת – Sm088302222@gmail.com | או בהודעה למס' טל' – 050-9021-902.
לכל הכתבות והפרקים המלאים של הסדרה 'הרבנות התימנית ותוקפה' – לחץ כאן >>
