תשובת הגאון רבי אורן צדוק שליט"א, ראש בית ההוראה נזר ההוראה ומרבני המאורות
האם מותר להחרים לילד נפצים ושאר פריטים המשמיעים קול נפץ חזק, וכן לדווח למשטרה על מי שמוכר?
הנה אם מדובר בנפצים פשוטים שאין קולם מבעית ולא גורמים כל בהלה, אסור בשום אופן לקחת מהם משום גזל, שאין שום צידוק בדבר מאחר שלא נגרמת בהם בהלה כל שהיא, אולם באלו שמחרידים כל לב והומם היא מהומה גדולה, באלו הדבר פשוט שיש מן החיוב למנוע את שימושם והפעלתם בכל דרך שתהיה, ואפילו על ידי החרמתם ותליית דבר החזרתם בכך שלא יופעלו ברשות הרבים או ליד בני אדם.
ואין בדבר כל חשש גזל, כפי שהורונו חכמים אף בפחות מכך, כמבואר בגמרא מסכת בבא קמא דף פ' עמוד ב' במעשה באותו חתול שקטע את ידו של התינוק, ועקב כך הורה רבא הלכה למעשה, ש'חתול מותר להרגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבידה לבעלים', וכן נפסק להלכה ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות השבת אבידה הלכה י"א, אלא שתיחם הוראה זו רק על חתול 'רע' ולא בכל חתול שיהיה, כפי הנשמע מסתימות הגמרא, והעתיקו מרן בשלחן ערוך סימן רס"ו סעיף ד'. ומכאן למדו חכמים בכל דבר המזיק את הרבים בדרך ודאי, שההוראה הינה כפי האמור בתלמוד, וממילא כן הוא בנידוננו במכל שכן, כפי הידוע תוקף עוצמת קול הפיצוץ החזק והבהלה הנגרמת מחמתו, על דרך הנאמר, 'קול חרדה שמענו פחד ואין שלום' (ירמיהו ל', ה'), וידוע גודלו של הנזק המשתלשל מכך לאנשים חלושי מזג ורכי הטבע, מלבד עצם הבהלה והפחד, הן בנשים בכלל ומעוברות בפרט, הן זקנים ותשושי כח, ואף ילדים תמימים.
ולעתים הנזק הוא בלתי הפיך והפסד שאינו ניתן להשבון, הן מבחינת איבוד חוש השמע או הפלת העובר וכדו' כפי שאירע ברבים מן המקרים, והעולה על כולנה בימים טרופים אלו, שגודל החרדה בארץ הקדש גבוה מאוד 'מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית', אם יהיה נשמע קול נפץ וקול רעם ברחובות קריה, הבהלה והחרדה תהיה בכפלי כפליים וממילא יהיה גדול רושם נזקה לאין שיעור.
ונוסף על כך בעת הזו, שיתכן מאוד שיגרם מחדל בטחוני גדול, בפרט בהתקרב ימי הפורים, שאם אכן חלילה נקרה לפנינו מקרה חירום, לא ייחסו בני אדם לקול הנפץ והרעם כל משמעות, ולא ירתמו להיחלץ חושים לאכפו כיאות, במהירות הנדרשת ברגעים הראשונים, באמור אין זאת אלא משובת נעורים שחוק ילדים בימי הפורים.
וכל זאת עוד לא נגענו בהיזק המצוי הנגרם לאלו הילדים עצמם המפעילים חומרי חבלה אלו, לקטוע אצבעות לסמא עיניים רחמנא ליצלן ועוד מומים שונים שאינם עוברים כלל, אשר על כן כאמור גדול הוא הנזק ואחריתו מי ישורנו, והיודע דבר הימצא מכירה של אלו 'מלאכי חבלה' העושים שליחותם עד להשחית, יכול ללא חשש ואף מחוייב הוא בכך לבער זה הנגע מתוכנו, הן בהתראה תחילה בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, והן בקיום אמרים במסירה לשלטונות והגורמים המוסמכים, ואין בדבר כל בדל ושמץ מסירה וכדומה כפי המתבאר בשלחן ערוך חלק חשן משפט סימן שפ"ח סעיף י"ב בהגהת הרמ"א.
ואשר על כן יש להעיר מוסר אזנם של הילדים והנערים לחדול ממנהג רע זה, ואם לא יתכן להתאפק אלא רק בשמוע קול חזיז ורעם תתיישב דעתם, יתן להם נפצים המאושרים על ידי השלטונות, שנבדקו על ידי מומחים בתחום, שאין בהם כל חשש בהלה והיזק, ובלבד שלא יעשו זאת ליד בני אדם.
