סדרת כתבות אלו רואים אור עולם באדיבותם הנכבדה של ד"ר רבי אהרן בן דוד הי"ו, חוקר והיסטוריון ומחבר סדרת הספרים על יהודי צפון תימן וחכמיה, ובאדיבותו של בנו הגאון רבי יוסף בן דוד שליט"א רבה של קרית עקרון. ויישר כוחם על כך.
היהודי הצפוני בלט בלבושו המיוחד, לבושם של בני אדם גאים בני חורין, וניתן לומר שהם שימרו את לבושם של אבותיהם המקראיים. הם נראו לבושים "חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם" (יחזקאל כג, טו). וכביאור הרד"ק "כלם יש להם מראה שרים ונכבדים בהתגאותם בלבושיהם ובדרכיהם. משימים בראשיהם צניפים צבועים ואותם הצניפים הם עודפים ותלויים להם מאחוריהם".
היהודי הצפוני לבש בגדי צבעונים כבני מלכים, ומה נאה לראותו לבוש חולצה לבנה או חולצה שחורה (זַנַּהּ סָאדַּא וְזַנַּהּ בֵּיצַ'א), ראשו מכוסה בצניף גדול ורחב (שַאל פִ'תְּלַהּ, שַאל צוּף) עם חוטים המשתלשלים מקצותיו (הֲדַ'בּ) כדי להדרו, וגופו עטוף תמיד בטלית צבעונית הדורה (מַצְנַף).
כמו האיש כך גם אשתו בבגדיה השחורים המבריקים, ברדידים הצבעוניים, ובתכשיטי הכסף הרבים והנאים המעטרים את צוארה ואוזניה וחזה וזרועותיה ואצבעותיה, תכשיטים, מעשי ידי הצורפים הצפוניים. וידועים התכשיטים בשמותיהם: דֲּמַאלִגּ, חְלַק, חְרוּז, לַאזַם, מְעַצֲּרַאתּ קטעיו, שְמֵילַאתּ, שַמְסַאתּ.
הם היו שונים מאותם יהודים שהזז שירטט את דמותם, דמות ספרותית-דמיונית. וכך כתב הזז בספרו "היושבת בגנים". "אולם ברורים שבכולם אלו התימנים, ניכרים יפה ומסויימים נאה ולעולם אי אתה מחליף אותם באחת ממשפחות ישראל. הללו זריזים הם וחריפים, ממולחים ומפולפלים. כל עצמם הם גידים ועצמות ובשר אין עליהם. כביכול, ביטלו את הטפילה ולא קיימו אלא את העיקר, ופניהם פני אדם בשנת בצורת, ואבריהם דחוקים וקומתם מועטת: לא ראשם במקום אחד וגופם במקום אחר, אלא כאן ראשם וכאן גופם, כאן פרק של לחי וכאן פיקה של גרגרת, ואין בין תחילתם לגמרם אלא דבר של מה-בכך ושיעור כלשהו".
בניגוד לתיאור הזה של חיים הזז, הרי שהיהודי הצפוני הינו גבה קומה, בריא וחסון, הילוכו כהילוך של בני חורין, לבושו צבעוני והדור, פיאותיו עבות ויש מי שגידל יותר משתי פיאות בכל אחד משני צדעיו להרבות ביופיו, שמח וטוב לב, אוהב ימים ורואה טוב.
לסדרת הכתבות המרתקת על יהודי צפון תימן וחכמיה – הקליקו כאן >>
