הערות ועיונים קצרים בהלכות הפסח | הגאון רבי יחיאל קלזאן שליט"א מרבני בית ההוראה 'המאורות' מודיעין עילית
בספר 'חיי אדם' כתב, כי קודם קריאת ההגדה יכוון ויאמר "לצאת ידי מצות סיפור יציאת מצרים".
וביאור דבריו הוא כיון שזו מצות עשה דאורייתא בלילה, עצם הסיפור, ממילא יש לכוון זאת בקריאת ההגדה.
וכתבו הפוסקים שכל בני הבית נוהג בהם כל דיני הלילה, ועל כן יש גם להם לכוון למצות ד' כוסות וסיפור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור.
ובזה יש לחזק את מנהג אבותינו (הנוהגים כן), שמנהגם דווקא בליל הסדר, לומר את נוסח התפילה קודם הקידוש: "ריבונו של עולם אתה יודע כי בשר אנחנו וכו'" – אשר הובא על ידי גאון עוזינו המהרי"ץ בשם ספר 'חמדת ימים' ע"פ הזוהר הקדוש. וזאת לפי שבתפילה זו אנו מבקשים לפניו יתברך שיעלה לפניו כל המצוות שנעשות בלילה הזה, כאילו כיוונו בכל הכוונות הנצרכות למצוות הנ"ל וכו'.
*
ומעניין לעניין באותו עניין יש לשאול:
א. מדוע אין מברכין ברכה בשם ומלכות על סיפור יציאת מצרים?
ב. מדוע אין מברכין ברכת 'שעשה ניסים לאבותינו', קודם סיפור יציאת מצרים, וכפי שההלכה כן בחנוכה ובפורים?
ועל השאלה הראשונה, יש להשיב בשלושה אופנים:
א. כתב במאירי (ברכות י"ב) שיוצאים ידי חובת ברכה זו בברכת "גאל ישראל" שאומרים בתפילת ערבית.
ב. הרב בעל ה'ארחות חיים' תירץ, שהואיל ולמצווה זו אין שיעור ויוצא בה אפילו ע"י דיבור אחד, לכן אינה טעונה ברכה.
ג. בשו"ת 'רבבות אפרים' כתב, שכל קיום מצות סיפור יציאת מצרים נחשב כקיום תלמוד תורה שציותה תורה ללמוד פרשה זו בלילה זה, ולכן יוצאים בה בברכת התורה שאמר ביום זה.
ועל שאלה הנוספת, מדוע אין מברכין בלילה זה ברכת שעשה נסים לאבותינו, יש להשיב בה בתרי אנפין:
א. בטור כתב, לפי שעתיד לאומרה בהגדה, וביאר הערוך השולחן (סעיף ב') שהואיל ובהגדה מספרים את הניסים והנפלאות ולבסוף מברכים "אשר גאלנו", הרי זה כברכת שעשה ניסים.
ב. במהרי"ל כתב, לפי שהיא מצוה הכתובה בתורה. וביאר ה'ערוך השולחן' שחז"ל תיקנו לנו לברך על מצוה כגון מצות סוכה או נטילת לולב וכיוצ"ב, אבל לא תיקנו לנו לברך ברכה שבנוסח הברכה עצמה ניתן לקיים את עיקר המצווה [כמו כאן לומר "שעשה ניסים לאבותינו"].
