מַא כֲבַּר הַדֵהּ אַלַּילַהּ: נחשף לראשונה נוסחת ה'מא כבר' מרבינו אבא שלום שבזי | כל הפרטים

מַא כֲבַּר הַדֵהּ אַלַּילַהּ: נחשף לראשונה נוסחת ה'מא כבר' מרבינו אבא שלום שבזי | התרגשות רבה בעולם הספרות התורנית, עם היוודע חשיפת כתב היד העתיק בן מאות בשנים, בו מובא נוסחת ה'מא כבר' הנהוג לאומרו בקהילות תימן בלילי פסחים | כל הפרטים

הנה ידוע כי בקרב בני יהודי תימן, מזה מאות בשנים נהגו לומר את נוסחת ה'מא כבר' – אשר הוא בעצם קטע בהגדה של פסח הנאמר בדרך כלל על ידי ילד צעיר מילדי המשפחה. תוכנו של נוסח זה, הוא קיצור ההגדה בשפה היהודית – תימנית, על מנת שמשתתפי הסדר שאינם דוברי עברית יוכלו להבין ולקיים את מצוות ההגדה.

ההגדה הראשונה שבה הופיע נוסח הבסיס של מא כ'בר נכתבה בשנת ה'תנ"ד. תוכנו של הנוסח הוא פשוט: יצאו אבותינו ממצרים, ששם היו משועבדים, וה' הציל אותם. הנוסח נערך על פי הפירושים בהגדות המוקדמות יותר. כך פתר הסופר את בעיית הקשב, מכיוון שהילדים מקבלים את הסבר ההגדה במרוכז במקום טיפין טיפין.

בכתב היד העתיק שנחשף לראשונה על ידי מכון 'המאורות', נחשף לראשונה כתב יד של כ7 עמוד, אשר בו הובא פירושו הקדמון מלפני קרוב לארבע מאות שנה, של גדול משוררי תימן – רבינו שלם שבזי זיע"א. ומאחר שנמצאו בנוסחתו שינויים והוספות אשר אינן בנוסחאות אחרות, נעלה כאן הצצה קטנה מתוך כתב היד.

נוסח זה דומה מאד לנוסח "מא כ'בר" השלישי, אשר הובא באגדתא דפסחא מהדורת הר"י קאפח (עם ד' פירושים, ירושלים ה'תשי"ט), אולם נוסח זה נראה מפורט יותר, ובכל תוספת שהיא יש מה ללמוד וללמד.

לשם דוגמא בעלמא, נציין על כך שנכתב כאן באמצע העמוד הראשון: וגעל באמרה אלשניע, באן כל ואחד מן בני אסר'[איל] יצנע פי כל יום ארבע מאיה' לבנה, ליעמרו בהן מכ'אזין, ומסאכן עלא שאטי אלבחר, לפרעון אלרשע אלגמור [תרגום ללשה"ק: ויקבע בגזירתו המשונה, אשר כל אחד מבני ישראל, יעשה בכל יום ארבע מאות לבנים, כדי לבנות בהם מחסנים ובתים על שפת הים, לפרעה הרשע הגמור]. ע"כ.

ארבעת התיבות המודגשות, לא מופיעות בנוסח השלישי שהעלה הר"י קאפח הנ"ל. ואמנם, מתוספת זו, דהיינו מתיבות 'על שפת הים', לכאורה יש לנו ללמוד ענין חשוב, שאותה "רעמסס" הכתובה בפסוק (שמות א', י"א) 'ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס' [העי"ן בפתח], אינה 'רעמסס' [העי"ן בשוא] הכתובה בשאר מקומות בתורה, אלא אחרת היא אשר היתה על שפת הים. אולם 'רעמסס' [העי"ן בשוא] שישבו בה ישראל בירידתם למצרים הכתובה בסוף בראשית (מ"ז, י"א), מארץ גשן היתה, במרכז ארץ מצרים. ואם כן, לכאורה זהו כפירוש הראב"ע בבראשית (מ"ז, א') שחילק ביניהן, ודלא כרס"ג בתרגומו שתרגם את כולן בשווה – 'עין שמס' [ואף שיש המזהים אותה על שפת הנילוס, מכל מקום רס"ג מחלק בין נילוס לים, שהרי מתרגם 'נילוס' – 'ניל', ולא 'בחר'].

ויש עוד מה לפרט רבות ולהרחיב על שינויי כתב היד הללו, והבאנו כאן הצצה קטנה בהשתדלותו של ידידנו הדגול הרב דוד צדוק שליט"א מחבר תכלאל עץ חיים החדש (מהדורת נוסח תימן) אשר הואיל בטובו לעיין ולכתוב את הערותיו כמיסת הפנאי. ובעזרת ה' עוד חזון למועד, ואי"ה כתב היד בשלימות יודפס בקובץ 'מורשה' – כתב העת השנתי ליהדות תימן, חלק ד' אשר יראה אור בשנה הקרובה.