הפרק השישי בסדרה: והפעם על המבטא של היהודי הצפוני התימני | ממשיכים בסדרה
היהודי הצפוני ניכר במבטאו, הן בלשון הקודש שבפיו והן בלשון הדיבור שהינה ערבית. המלה "חִלְבַּהּ", שהינה תבלין חשוב ועיקרי בסעודותיהם של יהודי תימן, אם תבוטא כפי שזה נעשה בצנעא בירת תימן, הרי שהשומע הצפוני ירתע, וטעמו של התבלין הזה ישתנה לרעה בעיניו. אינה דומה ה"חִלְבֵּהּ" הצנעאנית הצרויה ל"חִלְבַּהּ" הצפונית הפתוחה. בעיני היהודי הצפוני החִלְבַּהּ טעימה יותר מן החִלְבֵּהּ. בכל שולחן פסח, בליל הסדר, יגישו את ה"דוכה" לקיום המצוה, זכר לטיט. היהודי הצפוני לא יחוש בטוב אם יגישו לו "דּוּכֵּהּ" צנעאנית צרויה, אבל תערב לחכו ה"דּוּכַּהּ" הצפונית הפתוחה. הרי שהצירה הצנעאני הוא פתח צפוני.
והרי כללים אחדים, לצורך הגייה וקריאה נכונה של המלים, כפי מבטאם של יהודי הצפון בלשון המיוחדת להם (ולא בקריאת התורה).
א – אין הבדל בין הערבית לעברית.
בּ – הבית תמיד דגושה, ואין בית רפויה V בערבית.
גּ – ביטויה כמו גּים הערבית וכמו G האנגלית.
ג' – ביטויה דומה לע'ין הערבית ולגימל הרפויה בפי יהודי תימן, כמו במלה "מגוריהם".
דּ – הדלת תמיד דגושה ודומה ל D האנגלית.
ד' – ד רפויה, והיא כמו ד'אל הערבית או כמו TH האנגלית.
ה – אין שינוי במבטא והיא H האנגלית.
וּ – הויו תמיד "דגושה" והיא מותזת כמו הוו במלה הָעַוִּים שבפי יהודי תימן, או W האנגלית.
ז – אין שינוי במבטא והיא Z האנגלית.
ח – מבטאה כמו האות חא בערבית.
ט – מבטאה כמו האות טא במבטא הערבי.
י – כמו יַא הערבית או Y האנגלית.
כּ – כמו כּאף הערבית או K האנגלית.
כ – כמו כאף רפויה או KH האנגלית.
ל – אין שינוי במבטא והיא הלאם הערבית או L האנגלית.
מ – אין שינוי במבטא והיא המים הערבית או M האנגלית.
נ – אין שינוי במבטא והיא הנון הערבית או N האנגלית.
ס – אין שינוי במבטא והיא הסין הערבית או S האנגלית.
ע – אין שינוי במבטא והיא העין הערבית.
פּ – האות דגושה, אין דומה לה בערבית, ודומה היא ל P האנגלית.
פ' – רפויה, אין פא דגושה בערבית כלל, ודומה ל F האנגלית.
צ – כמו האות צַאדּ הערבית, ושילוב האותיות TZ באנגלית דומה מעט.
צ' – כמו האות צ'אד בערבית, ושילוב האותיות TH באנגלית דומה מעט.
ק – כמו האות קאף בערבית, או האות G במלה GOOD באנגלית.
תּ – ביטויה כמו האות ת במלה תן, ודומה לאות T באנגלית.
ת' – רפויה, ודומה לביטוי TH במלה THOUGHT האנגלית.
והרי מלים אחדות על החטף פתח. החטף פתח ֲ תופס מקום חשוב בענין זה. המלה "צברי" למשל, שהוא שם משפחה ידוע בצפון תימן, אם תנוקד כך "צַבַּרִי", הרי שהאות בית נשמעת בַּא, ואין הדבר נכון. נראה כי חטף פתח הוא הפתרון הנכון, אף כי ניקוד זה אינו מקובל בלשון העברית, שהרי רק האותיות הגרוניות תסבולנה ניקוד זה. כך תנוקד איפוא המלה סֲוַּאְדַּהּ, וכן האות ב במלה שַעְבֲּלִיַּיהּ.
ומשהו על החולם. החולם, כפי מבטאם של יהודי תימן, מהווה אף הוא בעיה. כיצד, דרך משל, תנוקד המלה ROTHAH. אם תנוקד כך "רוֹצַ'ה", הרי שבמבטא המקובל בצפון תימן המלה תיקרא RATHAH. לכן ראוי שתנוקד כך רָאְצַ'ה, בקמץ, וכמבטא של יהודי תימן.
ומשהו על הדגש. שאלת הדגש חשובה, ואם העברית אינה סובלת כמעט דגש באות גרונית, הרי שלפי המבטא יש צורך בדגש, וכך נהגנו למשל במלה "מְכַ'רִּז", שמנו דגש בריש, דבר שאינו מקובל בלשון הקודש, להוציא מלים חריגות.
וכך תנוקד המלהFUTHAH עם דגש באות צ', והכל לפי השמיעה "פ'וּצַּ'ה"ּ. וכן המלה "מות" בערבית צריכה להיות מבוטאת כך MOT, ואם תנוקד כך "מוֹת" ותיקרא לפי מבטא יהודי צפון תימן, הרי שהיא לא תישמע כראוי, ועל כן תנוקד כך "מָאתּ", ומבטאה יהיה איפוא MOT.
סדרת כתבות אלו רואים אור עולם באדיבותם הנכבדה של ד"ר רבי אהרן בן דוד הי"ו, חוקר והיסטוריון ומחבר סדרת הספרים על יהודי צפון תימן וחכמיה, ובאדיבותו של בנו הגאון רבי יוסף בן דוד שליט"א רבה של קרית עקרון. ויישר כוחם על כך.
לסדרת הכתבות המרתקת על יהודי צפון תימן וחכמיה – הקליקו כאן >>
