האם רצוי לשמר את המחלוקות בבתי הכנסת התימנים? | זקן רבני תימן מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל בדברים נוקבים
לא מצאנו בשום פוסק, שמי שאינו מתפלל כלל, וכל שכן מי שמתפלל בנוסח זה ולא בנוסח אחר, עובר בלאו מדאורייתא. ומאידך, בענין המחלוקת, מצאנו שרבנו הרמב"ן מנה את המחלוקת בין שס"ה לאוין, בהשגותיו בסוף ספר המצוות להרמב"ם בד"ה וכן אם תתן לבך וכו', עיש"ב.
וכמו שנזכר בסנהדרין דף ק"י ע"א "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם", אמר ריש לקיש, מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב, כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו". רב אשי אמר, ראוי להצטרע, ע"כ.
ואף על פי שרבינו הרמב"ם לא מנה המחלוקת במנין הלאוין, וכמו שביאר בספר המצוות בשורש השמיני עיש"ב, מכל מקום לאו למימרא שאין בזה איסור חמור ועונש שנזכר בדברי הגמרא שראוי להצטרע. ובפירוש כתב שם, ואולם האזהרה על זה נכללה תחת לאו שני וכו', עי"ש.
ועד כדי כך מצאנו במשה רבנו אדון הנביאים ע"ה, מוחל על כבודו והולך אל שני רשעים, משום שאין מחזיקין במחלוקת, כנזכר לעיל. ועיין פירוש רש"י שם.
וכשיש חס ושלום מחלוקת בבית הכנסת, מאבדים הקשר הרוחני והזכות ההדדי שכל אחד יש לו עם חברו, ופירוד יש באיכות התפילה.
ודע, כי כל החילופים בין הקהילות השונות, אינם אלא חלופי נוסחא בין מילה כזאת למילה אחרת, או להקדים זו לזו. ולכל נוסחא ונוסחא אשר מקורה קדוש וטהור, יש סוד ידוע.
ואין כוונתי חס ושלום לבטל אפילו כחוט השערה מכל קהילה קדושה שתהיה, ובפרט בקהלותינו המבדילים בין כל אות ואות מעשרים ושתים אותיות שמוציאים בפיהם. אך אין דברים אלו ראויים לגרום מחלוקת ושנאה.
ורגיל אני לומר לגוערים ולצועקים ולמביישים, כי בעונותינו הרבים רוצה אני לראותם נוהגים חרון ומחאה כשיוצאים אחרי התפילה ורואים גילוי עריות ממש, וחילולי שבת וכיוצא בהם, שחייבים עליהם כרת וסקילה
וקריעת בגד ועוד.
ורבנו יצחק אבוהב זלה"ה ב"מנורת המאור" סוף חלק א', בעניין המחלוקת ואפילו בדברי תורה, חתם דבריו בזה הלשון, נמצא שהמחזיק במחלוקת אפילו בדברי תורה, מקלקל את השורה, ויוצא ממנו חורבן עולם. והשלום והסבלנות נאה בכל דבר והשי"ת יברך את עמו בשלום.
(עריכת שולחן ילקוט חיים)
