איגוד קהילות תימן מגיש: והפעם – מה למעשה רצוי לנהוג ולהנהיג, האם לחבר את פרשיות חוקת בלק או להפרידם? | הפרק האחרון בסדרת פרשיות חוקת בלק
לאחר שבפרק הקודם הבאנו והעלינו הלכה למעשה, שאכן אין למתפללים לחשוש מצד הפסד קריאת פרשה אחת, מאחר וקריאת התורה היא חובת ציבור ולא חובת יחיד.
אך עדיין השאלה נשאלת, מה באמת רצוי להנהיג בבתי הכנסת – האם אולי רצוי לשנות את המנהג ולהנהיג להפריד את חוקת ובלק, כפי שנוהגים בשאר קהילות ישראל, או שמא שומה עלינו להמשיך ולדבוק במסורת אבותינו הנאמנה, על אף שבעקבות כך רבים יחסרו את קריאת פרשת בלק, או שלא יבואו להתפלל בבית הכנסת, והקהילה הולכת ומידלדלת, ואיה כבוד התורה והמסורה?
גם על כך ביקשנו את התייחסותו של הפוסק הגאון רבי יוסף צברי שליט"א לשאלה זו, וכך הם דבריו:
אמנם למרות שכל דברינו האמורים לעיל בפרק הקודם, מיוסדים על הררי קודש, הגבאי צריך להיות בגדר "חכם עיניו בראשו", ולהרגיש את רחשי הלב של הקהל, האם הם אכן בנויים לקיום המנהג הקדוש של חיבור "חוקת בלק", או שמא מנהג זה אינו לרוחם, מכל מיני סיבות שיהיו. מה גם שלא כולם יכולים להכיל את הדברים שכתבנו כאן, למרות אמיתותם ובהירותם, מכל מיני חששות רגש של "הפסד פרשה" וכדומה.
ולכן בכל מקום שישנו חשש, כי העמידה על קוצו של מנהג יכולה לפגוע בקיום המנין עצמו, ובפרט כאשר מדובר במנין מצומצם המורכב משילוב של בני קהילות הבלדי עם השאמי, צריך הגבאי להיות חכם לפני שהוא יהיה צודק, ולהעדיף את קיום המנין ואחדות הקהילה, על פני שימור המנהג, אם יגרם ממנו ערעור לאחדות וצביון הקהל.
וכבר הורה זקן, הלא הוא רבה של ראש העין מרן הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל, כי אין כל חשש לבטל את מנהג חיבור הפרשיות הנ"ל, בפרט כאשר הדבר יגרום קירוב לקהל ולא ירחיקם מבית הכנסת. (מצורף תמונת מכתבו של הגאון זצ"ל). ויבדל לחיים ארוכים מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א נוהג זה שנים בקהילתו, שלא לחבר בין הפרשיות הנ"ל.
אך כבר הבאנו בפרק הקודם, שרבים מחזיקים ומחזקים את המנהג לחבר פרשיות חוקת בלק, כהוראת גדולי פוסקי עדת תימן. וכמובן שהדברים כאן בגדר הצעה בעלמא, ובכל דבר יש לעשות שאלת חכם ומורה הוראה.
יש להוסיף, כי גם בבתי הכנסת שנוהגים לחבר את הפרשיות כמנהג הבלדי, במקרים בהם מתכנסים לבית הכנסת קבוצה של בחורי ישיבות או אורחים, שלא שמעו פרשה מסוימת, אם הם עשרה, ראוי ונכון להעמיד להם מי שיקרא לפניהם את כל הפרשה שחיסרו מתוך ספר תורה, ויכולים גם שאחד יקרא לפניהם את כל הפרשה ברצף אחד, ואין צריך שבעה עולים והפטרה, וגם לא ברכה תחילה וסוף. ויכולים לעשות כן לאחר סיום תפילת מוסף, וכך למנוע טורח ציבור ממי שכבר שמע את הפרשה הנ"ל.
עד כאן לסיכומו של נושא זה. ויש כמובן עוד נקודות נכבדות שאפשר לעורר עליהם כארגז כלים לגבאי ופעילי הקהילות, אך על כך ועוד, נאריך אי"ה בכתבה הבאה. בינתיים נחכה לתגובות שלכם על זה שבוודאי מאד יחכימו אותנו הלאה והלאה.
לסדרת הכתבות המלאה על בתי הכנסת התימנים ועוד – לחצו כאן
