המכתב שפורסם לפני למעלה מעשרים שנה, ונחשף על גבי במה זו לפני כשנתיים וחצי, אקטואלי ביותר לימים אלו | מה היו עושים אבותינו שבתימן כשסבלו מרדיפות הגויים? | מהי הסגולה באמירת פסוקי "ויושע" ושירת הים, ומה מקורה? | כל זאת ועוד בכתבה שלפניכם!
"הואיל ובעת ובעונה הזאת אויבינו יהמיון ומשנאינו נשאו ראש, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, והצרות מרובות מבית ומחוץ בעוה"ר, ואנחנו מחשים חס ושלום על כן הננו צעיר צאן קדושים פונים לכלל ולפרט להרבות תחינה ובקשה לפני שוכן מרומים, נשא לבבנו אל כפיים אל א-ל בשמים, כי אין כוחנו אלא בפינו. ולהחלץ חושים, לפשפש במעשינו ולתקן דרכינו".
"ומה טוב הדבר בפרט לאחוז אומנות ומנהג אבותינו בידינו, לפתוח בבתי כנסיות את דלתות ההיכל בתפילת שחרית (לכל הפחות בשבתות) כשמגיעים בזמירות ל'ויושע', ולומר שירת הים כל הקהל בעמידה בכוונה ובהתעוררות רבה, ולחזור פסוק 'תפול עליהם אימתה ופחד' וגו', שלושה פעמים, עד ישקיף וירא ה' משמים, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע תשועת עולמים בעגלא ובזמן קריב. והוא יתברך יעשה עמנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
בדברים אלו יצאו גדולי רבותינו גדולי ישראל עיני העדה זצוק"ל ושיבלחט"א בקריאת קודש נרגשת לפני כ-20 שנה, בשנת ה'תשס"א (2001). כזכור, שנה זו נרשמה בדפי ההיסטוריה כאחת השנים הקשות ביותר לעם ישראל בארץ ישראל – שנה של הסלמה קשה מצד אויבנו מסביב והאינתיפאדה הקשה שבאה בעקבותיה – שנה של פיגועי תופת והתאבדות במוקדים רבים ברחבי הארץ, מדן ועד באר שבע, כאשר למעלה מ-100 איש נרצחו ומאות נפצעו ל"ע באסונות הללו. כמו כן, בשנה זו תועד הירי הראשון של רקטות ה'קסאם' לעבר מטרות ישראליות, ירי שלצערינו ממשיך מאז ועד היום.
על המכתב חתומים גדולי רבני קהילות קודש תימן: מרן הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל – רבה של ראש העין, הגאון רבי ישראל שרעבי זצ"ל – מרא דאתרא בפתח תקוה, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגאון רבי יפת טיירי שליט"א – ראש ישיבת נחלת יהודה, מרן הגאון רבי פנחס קורח שליט"א – גאב"ד שערי הלכה, ומרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – ראש מוסדות יד מהרי"ץ.
בשולי הדברים יצוין, כי הדבר ידוע ומפורסם שהיהודים בתימן סבלו רבות מגויי הארץ, ופעמים רבות ערכו בהם פוגרומים קשים שחללים רבים נופלים תחת ידם ל"ע. ואכן, כפי שמתועד בספרי חכמי הדורות וכותבי ההיסטוריה, יהודי תימן ורבניה היו מתכנסים לעצרות המוניות בבתי הכנסת המרכזיים, אשר בהם היו גדולי הדור מעוררים בדברי כיבושין ותוכחה להתעורר ולשוב בתשובה, ולעורר רחמי שמים מרובים שיסיר מעלינו מכת המוות הזאת, כאשר במרכז העצרות היו פותחים את דלתות ההיכל וכולם היו עומדים על רגליהם ואומרים בקול רם יחדיו את 'שירת הים' בהשתפכות ובדמעות שליש, וידוע כי תפילות אלו לא שבו ריקם.
*
לתועלת הציבור, אנו מביאים לפניכם מעט מדברי גדולי הדורות, רבותינו מצוקי ארץ, אשר בדבריהם מתבאר חשיבות אמירת 'שירת הים', ואשר בכוחו לבטל גזירות קשות ורעות, ובפרט למגר את אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו:
ראשית כל, נציין כי אמנם שירת הים בפשטות נאמרה רק לאחר שנבקע הים ונעשה הנס וניצלנו מידי אויבינו, אך עם כל זאת מצאנו לרבותינו ובמדרשים, כי עוד קודם שנעשה הנס אמרוהו וראוי לאומרו. במכילתא דרבי ישמעאל אמרו על הפסוק (ואנו מצטטים בתוספת נופך), "ה' יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות י"ד, י"ד). רבי אומר, זהו בלשון תמיהה. כלומר, משה רבינו אומר לעם ישראל, 'ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון'? בתמיהה. דהיינו, אין לכם לשתוק. בני ישראל שואלים את משה רבינו, מה עלינו לעשות במצב הזה? רבי אומר, י"י ילחם לכם, המקום יעשה לכם נסים וגבורות, ואתם תהיו עומדין ושותקין? אמרו ישראל למשה רבינו, משה, מה עלינו לעשות? אמר להם, אתם תהיו מפארים ומרוממים, ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו. כעניין שנאמר, 'רוממות אל בגרונם' (תהלים קמ"ט), ואומר 'רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך' (שם נ"ז), ואומר 'ה אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן' (ישעיה כ"ה). באותה שעה, פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה, 'אשירה לה' כי גאה גאה'. הרי משה רבינו ע"ה, מעודד את עם ישראל ואומר להם, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְ"יָ וגו' (שמות י"ד, י"ג). אולם, תשבחו את הקב"ה, כבר מעתה. בכדי להראות, כי אנו בטוחים ונשענים בישועת ה', עוד לפני שאירע הנס. עכתו"ד.
הרי למדנו, שאף קודם שאירע הנס, מצוה עלינו לומר שירה, להודות ולהלל לה' יתברך. וכפי שאומר הפסוק: "מהולל אקרא ה' ומן אויבי אוושע" (תהלים י"ח, ד'). כלומר, כאשר אנו בעת צרה, ראשית כל "מהולל אקרא ה'" – אחרי שאהלל את השי"ת, אשיר ואזמר לו, או אז נזכה שיתקיים בנו: "ומן אויבי אוושע".
מובא בזוהר הקדוש פרשת בשלח ר"כ: "כל האומר שירת הים בכל יום ומכוון בה, יזכה לאומרה בעולם הבא, לשבח בה בימי מלך המשיח בשמחת כנסת ישראל בקדוש ברוך הוא. ואדם העושה כן, הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו ומציל אותו מכל צרות שבאות לעולם". כלומר, אומר לנו הזוהר הקדוש, כי כאשר אומרים את השירה בשמחה (כפי הכתוב בזוה"ק שם), מושפעת עלינו מן השמים שפע של רחמים להינצל מכל צרות ומקרים רעים הבאים עלינו ח"ו, והקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו. (ובמשנה ברורה הביא מדבריו שם).
המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי כתב בספרו "שמש ומגן", כי "בכל עת ובכל רגע שהאדם מזהיר את יציאת מצרים, בדיבורו ועושה מעשה לגרש מפניו אויב ומבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות, ונכנעים כוחות הטומאה ומתגברים כוחות הקדושה. והזכרת ניסי יציאת מצרים הם שמירה מעולה לעיתות צרה".
בספר הקדוש 'ציפורן שמיר' מובא כי "אחת מעשר סגולות שמכפרין עוונותיו של אדם בלי סיגוף ועינוי הוא מי שקורא שירת הים בשמחה ובניגון. ויש בה ח"י פעמים שם הוויה, רמז להשפעה של חיות ושמירה".
במדרש (שמות רבה) נאמר, שבשעת קריעת הים נבקעו כל מימות שבעולם. המהר"ש מבעלזא שואל על כך: 'לכאורה, הרי אין הקדוש ברוך הוא עושה ניסים לחינם, ולשם מה נעשה נס זה?'. תשובתו היא, כי 'מים' מרמזים על הצרות והייסורים שעוברים על האדם, כמו שכתוב בתהילים: 'הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש', ובשעת קריעת ים סוף 'נבקעו כל מימות שבעולם', כלומר, שמעתה יהא כוח לבקוע ולשבר את כל הצרות שבעולם". ומבטיח המהר"ש מבעלזא, כי "בכל דור ודור נשפעים הניסים מחדש, וזוכה האדם לצאת מצרה לרווחה מכל צרותיו, ובפרט כאלו שנמשלו לקריעת ים סוף, כגון זיווגו של אדם (סוטה ב), ענייני הלידה, ופרנסה, וכך יוכל לבקוע את ים הצרות ולפעול כל הישועות".
עוד נלמד מדברי רבותינו על החשיבות המיוחדת באמירת שירת הים בכל יום, וכל שכן בעת צרה ומצוקה כפי שאנו נמצאים כעת, שאויבינו נשאו ראש בכל פינה וזווית, שחובה עלינו לומר זאת בכל יום בכוונה ותשוקה גדולה:
בספר ה'חרדים' (פרק עג) מסביר את כוח סגולתה של אמירת שירת הים בשמחה ככפרה על העוונות: "כמו שברפואת הגוף יש רפואות אשר ירפאו את האדם בדמים מרובים ובייסורים אשר יכאבו למתרפא בהם, מאידך, יש רפואות סגוליות שאינם עולים לכדי דמים יקרים, וגם ירפאו את החולי ללא כל כאב… באותו אופן יש תרופות לנפש החוטאת. יש תיקונים כתעניות וסיגופים המענים את הגוף ומזככים אותו לשוב ולהיטהר כבראשונה, אך כמו כן יש עניינים 'סגוליים', אשר כל העוסק בהם מתכפרים לו כל חטאיו".
ה'חרדים' מונה כמה וכמה מאותן מצוות סגוליות, והשלישית שבהם היא: אמירת שירת הים בשמחה כאילו הוא יצא עתה ממצרים, שעל ידי זה מתכפרים לו כל עוונותיו.
ה'חרדים' מוסיף ומבאר את טעם הדבר: נאמר במדרש (ילקוט שמעוני רנד) על הפסוק "ויסע משה" – ש"הסיעם מעוונותיהם", כלומר, נמחלו להם העוונות על ידי השירה, כיוון ש"כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה מוחלין לו על כל עוונותיו".
אמירת שירת הים בשמחה מסייעת לא רק למחילת עוונות, אלא יש בה כוח להשפיע עלינו כל הישועות.
ה'בית אהרן' כתב: "בשירת הים יש הכל, מה שהיה ומה שעתיד להיות, וכל הגאולות וכל העניינים שצריך האדם, הכל נכלל בשירת הים. ואם יאמר האדם שירת הים בכל לב ובמסירות נפש כל אחד לפי מה שהוא, יתוקן כל ענייניו בגוף ובנפש.
*
להלן פסוקי "ויושע" ושירת הים:
וַיּ֨וֹשַׁע יְהֹוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ לאוַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃
אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃ יְהֹוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהֹוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃ מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃ תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃ יְמִֽינְךָ֣ יְהֹוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהֹוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃ וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃ וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃ נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלְﬞלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃ מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהֹוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃ נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קׇדְשֶֽׁךָ׃ שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃ אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃ תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהֹוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃ תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃ יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהֹוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃
