הנחת תפילין בעשירי בטבת שחל בערב שבת
מנהגינו להניח תפילין במנחה של התעניות. והטעמים לזה הם, א. כדי להשלים מאה ברכות (שת"ז סי' מ"ו סק"ט). ב. כדי להבחין מי מתענה כדי שידעו שיש לכל הפחות ששה מתענים (נהר מצרים הלכות תפילין ס"ד). ג. כדי להוסיף הכנעה ביום זה (שע"ה סי' ק"ב הע' ל"ב). ד. שאז הגוף נקי ואפשר להניחם מה שנמנעו ביום אחר (שם). והנה כל הטעמים הנ"ל שייכים גם בער"ש, כגון כשחל עשירי בטבת בער"ש, וכן היה המנהג בתימן ברוב הבתי כנסיות (שם).
אמנם, מכיון שדעת רוב המקובלים שאין להניחם אז כי כבר נתנוצץ קדושת שבת (כמב' בכה"ח סי' כ"ה סק"ק), דעת מרן הגר"י רצאבי שליט"א שעדיף שלא להניחם. ושאלתי את מרן שליט"א, כיון שלפי הפשט אין מניעה להניח תפילין בער"ש וכנזכר בגמרא שכן עשו (שבת לה:, סנהדרין סח.), ובנוסף מנהגנו להניח תפילין במנחה של התענית ואף בער"ש, מדוע א"כ צריכים אנו לחוש לדעת המקובלים. והשיב, שהמנהג להניח תפילין במנחה בתעניות אינו חיוב אלא עניין טוב, ומכיון שע"פ המקובלים יש מניעה להניח בער"ש, יש לנו לנהוג שב ואל תעשה כי מהיות טוב אל תיקרא רע. ומ"מ כאשר הציבור מניחים תפילין לא ישנה מהם ויניח אף הוא, וע"כ יקח את תפיליו בער"ש לבית הכנסת, ואם רואה שרובם מניחים, יניח אף הוא, ואם יש שמניחים ויש שאינם מניחים, שב ואל תעשה עדיף כאמור.
ושוב שאלתי את מרן שליט"א, כי לכאורה לפי מה שכתב מהרי"ץ בעניין המנהג לומר י"ג מדות בהושענא רבה, שאף שהאר"י ז"ל אסר לומר, מ"מ לא עלתה על לבו לבטל מנהגים קדמונים (ע"ח ח"ב דף ע"ד ע"ב, יעו"ש). א"כ אף בעניין זה אף שרוב המקובלים כתבו שהאר"י ז"ל לא הניח תפילין בער"ש, אין לנו לבטל המנהג בשל כך. והשיב לי מרן שליט"א, כי מנהג הנחת תפילין בתענית בער"ש בהכרח שאינו מנהג קדום, שהרי כאשר דן מהרי"ץ (ע"ח דף פ"ז פ"ח) בעניין המחלוקת האם להניח תפילין במנחת ערב שבת והכריע כדברי החמדת ימים (ח"א דף פ"ז ע"א) שהעיקר להניחם אז, לא הזכיר מהרי"ץ שמנהגנו להניח בעשירי בטבת שחל בער"ש. וא"כ ברור שבזמנו לא נהגו כן, ומנהג זה החל אחר הכרעת מהרי"ץ להניח תפילין אף במנחת ער"ש, וכיון שכל המנהג בנוי על הכרעתו זו, יש לנו לומר שאילו ראה מהרי"ץ את דברי רוב המקובלים החולקים דוגמת החיד"א (מחזיק ברכה סי' כ"ה) ועוד, ודאי היה חוזר בו מהכרעתו.
חזרתי ושאלתי, שמא מנהג זה החל אחר זמנו של מהרי"ץ ולא מהכרעתו, ונשוב ונאמר שאין לבטל מנהג זה מפני דעת האר"י. והשיבני מרן שליט"א, כי כל המכיר את השפעתו של מהרי"ץ בדורו ובדור שאחריו יודע בבירור שכל החכמים שבאו אחריו נשענו עליו ועל פסקיו, כך שבהחלט אין לומר על מנהג שהחל אחר תקופתו שלא בא מכוחו. וכיון שמסתברא מילתא שמהרי"ץ היה חוזר בו מהכרעתו כאמור, אף המנהג שבא בעקבותיו יש לנו לבטלו.
*
השלמת תענית בערב שבת עד צאת הכוכבים
קי"ל כי יחיד המתענה בער"ש מותר לו להשלים תעניתו עד צאת הכוכבים אף שנכנס לשבת כשהוא מעונה (עירובין מא:), אלא שנחלקו הראשונים האם חייב להשלים או שאם ירצה שלא להשלים רשאי (תוס' עירובין מא: ד"ה והלכתא). והנה פסק מרן השו"ע (סי' רמ"ט ס"ד) שיחיד המתענה צריך להשלים תעניתו עד צאת הכוכבים, אא"כ התנה אחרת. ונחלקו האחרונים בדעתו לעניין תענית ציבור, י"א שאינו משלים (ביה"ל שם ד"ה אם) וי"א שמשלים (כה"ח שם ס"ק ל"א).
ודעת מהרי"ץ (ע"ח דף ר"א ודף קי"א) דא"צ להשלים עד צאת הכוכבים ויכול להתענות עד השקיעה שמאז כבר חשוב תוספת שבת. ומהר"ח קורח בתשובה כת"י (הובאה בשע"ה ח"ג סי' ק"ב הע' י"ב) כתב, שבתימן יש שנהגו להמתין עד צאת הכוכבים ויש שנהגו לקדש מיד אחר שיצאו מבית הכנסת ואף קודם שקיעת החמה.
ולמעשה פסק מרן הגר"י רצאבי שליט"א (שם) שיש להורות ולהחמיר עד צאת הכוכבים כפי המנהג הראשון שהזכיר מהר"ח קורח, ולכל הפחות עד שקיעת החמה כהכרעת מהרי"ץ, אך אין להקל קודם השקיעה אלא במקום שיש להם מנהג ידוע להקל בזה אחר יציאתם מבית הכנסת ואפילו מבעוד יום.
