הגאון מהר"ר חיים יצחק־הלוי זצוק"ל נולד בעי"ת צנעא בשנת ה'תר"פ, ולמד בילדותו לפני אביו, הראב"ד מהר"ר יחיא יצחק־הלוי זצוק"ל. אחר פטירתו קבל תורה מפי הגאונים מהר"ר חיים חובארה זצוק"ל, ומהר"ר חיים כסאר זצוק"ל, וכבר בצעירותו ניכר כגדול בתורה ואחד ממנהיגי הקהילה.
בשנת ה'תשי"א עלה לארץ הקדש ולמד בירושלים, עד שנת ה'תשכ"ב בה התמנה לרב שכונה בהרצליה, ולאחר מכן עלה לשמש בקדש כרב העיר.
הרבצת תורה למבקשי ה' היתה מנת חלקו תדיר, ובנועם הליכותיו האהיב את התורה ומצוותיה על כלל התושבים, בד בבד להנהגת העיר כולה בגאון ובתפארת, עד פטירתו בב' ניסן ה'תשס"ה.
לזכרו נדפס ספר הזכרון 'ברכת חיים' על ידי אחיינו הג"ר שלום יצחק־הלוי שליט"א – ר"י 'בית הלוי' בירושלים, ובו מקצת תולדות חייו ומאמרים רבים בהלכה ובאגדה מרבנים חשובים ובני המשפחה.
(מתוך 'גנוזות ותשובות' ח"א הוצאת 'נוסח תימן')
במכתב ששלח אל הגאון מהר"ר יחיא עומיסי זצוק"ל, אב"ד רדאע (ונדפס בספר 'גנוזות ותשובות', שער ראשון סימן לח) כתב על חשיבות שמירת המנהגים בזה"ל:
"אחרי שים שלום, הגיעני כתב יד קדשו יבי"ע אומר נכונים למבין, חן חן על דבריו וההוכחות שהביא סמוכין למנהגי אבותינו הקדושים. אבל מה נאמר על מוציאי דבה כלפי מנהגים מקודשים, מְצַעֵר על שלא נפקחו עיניהם פה בארץ להווכח שכל מנהג יסודתו בהררי קדש, ומאן ספין ומאן רקיע לפצות פה ח"ו לפגוע בקדושת המנהגים. זכורני את כל צבור עדתנו, לרבות גם הצעירים, שהיו מתיחסים אל זקני הדור במורא בכבוד ובהערצה, וכל דברי הזקנים קדש קדשים. היום למרבה הצער המצב השתנה, ולכן כל זלזול במנהגי אבות גרם לזלזל גם בתלמידי חכמים, ומסתכלים עליהם כעל שוגגים מוטעים.
"לכן שומה וחובה על כל אחד להשתדל ולהסביר על קדושת מנהגי אבות, ומאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. ולתפוס אומנות אברהם אבינו, כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'. צו השעה היום, לקרב את לב הצעירים ולחזקם באמונת ה', והיה שכרנו".
הראש"ל ורבה של ירושלים הגרש"מ עמאר שליט"א אמר עליו בהספדו (ונדפס בספר 'איש ימיני' חלק ד): "רבינו חיים היה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, אשר אמרנו בצילו נחיה. וכיון שנסתלק הצדיק, צריך כל אחד לשים על לבו, ולא מעט אלא הרבה, כיצד להשלים את החסרון. לבל נעמוד במצב של חלל ריק ללא זכיותיו של הצדיק המנוח. הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו? האם נמצאים עוד אנשים ישרים וענוותנים כאלה?
"הרב המנוח היה דוגמה ומופת לרבים. לא רק מופת להמוני עם, אלא מופת גם לרבנים וגדולי תורה. זכות מיוחדת היתה לה לעיר הרצליה, שיעמדו בראשה רבנים כאלו: הרב חיים יצחק־הלוי, ואשר על ידו השני עמיתו יבדל לחיים ארוכים הרב יחיאל יצחק יעקובוביץ. עמידתם יחדיו כאחד על משמרת הקדושה והטהרה, היא למופת, הפלא ופלא. חבל על דאבדין ולא משתכחין. איפה נמצא עוד אדם כזה? איפה נמצא מדות כאלו? איפה נמצא דרך ארץ כזו? והרי דרך ארץ קדמה לתורה (ויקרא רבה ט, ג). הוא היה ספר חי של מדות טובות. מי שראה אותו, ראה את מדת האצילות, מדת הענוה, מדת היושר ומדת הזהירות. קורא אני עליו מקרא שכתוב (במדבר טו, לט): וראיתם אותו – וזכרתם את כל מצות ה'.
"מורינו ורבינו הרב חיים יצחק־הלוי הוא בנם של קדושים. משפחת יצחק־הלוי עשתה דבר שלא ישכח לעולמים. בתקופה נוראה ואיומה, כשהיתה סכנה גדולה לכל יהדות תימן, בעת שקמו מתי מעט על תורת הנסתר, וביקשו לעקרה בזדון בגאוה ובבוז. בארץ תימן שהעמידה מקובלים גדולים, כגון רבי יצחק ונה, רבי שלום שבזי, ועוד ועוד, שם עמדו ריקים ופוחזים וביקשו לעשות ליצנות מתורת הנסתר, ומתוך כך לעקור את הכל. מי שיעיין בספרם מלחמות ה', שהוא כולו מלחמות על ה' וכנגדו, יראה באלו דברי הבל וריק התנפלו על חכמי ישראל. לעומתם, רבני משפחת יצחק־הלוי עמדו בפרץ ולחמו מלחמת השם, והצילו את יהדות תימן כולה, מחרפה ומדראון עולם זה.
"עד היום, כל המשפחה הזאת ממשיכה לפאר את העדה, ביראתה ובחכמתה".
