לקראת ה'שלושים': קווים לדמותו ומראות מחייו של הרה"ג הצדיק מארי שלמה אברהם זצ"ל

בערב פסח העעל"ט, באה הבשורה המעציבה על פטירתו של איש התורה והחסד, הרה"ג הצדיק מארי שלמה אברהם זצ"ל, שהחזיר נשמתו ליוצרה לאחר שנות זיכוך ביסורים של אהבה.

המנוח זצ"ל נולד בתימן בשנת תש"ב, עלה לארץ והתגורר תחילה באליכין. לפני קרוב ל-50 שנה עבר לגור בעיר התורה בני ‏ברק, וקבע לו מקום לתפילתו ולימודו בבית המדרש בני תורה דק"ק תימן ברח’ שדרות כפר עציון בעיר, בבני ברק, שם שימש ‏כבעל תפילה וכן כחזן להוצאת ספר תורה בבית הכנסת, לצידו של רב הקהילה הרה"ג ר' שלום בשארי זצ"ל.‏

תפילתו כשליח ציבור היתה כבן המתחטא לפני אביו, במיוחד בימים הנוראים – בהם פניו היו כפני מלאך, והיה מסלסל בנעימה ‏מלאת רגש ומעורר את כל שומעיו לתשובה. היה מתפלל בחיות מיוחדת, בכל מילות התפילה, וכן באמירת ההגדה או בקריאת המגילה וכדו' – כגון, כשהיה קורא את הפסוק ‎‏"מהר קח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן ‏למרדכי היהודי" היה אומרו בהטעמה מיוחדת הממחישה את הנאמר.‏

באופן כללי, שלט היטב במקרא ובטעמים על פה, והקפיד על דקדוק לשון הקודש.‏

בין שלל מעלותיו ומדותיו הטובות הצטיין במיוחד בהידורו במצות שמחת חתן וכלה. רבים האנשים שזוכרים בערגה כיצד היה ‏מפזז ומכרכר בכל רמ"ח איבריו בכל שמחה שהשתתף בה, וניכר היה שהוא שמח שמחה אמיתית מכל הלב, כאילו היתה זו ‏שמחתו האישית.‏

בשיחה עם כותב השורות ספד לו מו"ר ראש המוסדות הגר"י יפת שליט"א, וציין כי מארי שלמה זצ"ל היה איש חסד ברמ"ח ‏אבריו ושס"ה גידיו, במשך שנים רבות ניהל גמ"ח שבאמצעותו סייע לאנשים רבים ללא תגמול, בהצנע לכת ולשם שמים והיה ‏מתרים את הציבור לטובת הגמ"ח.‏

לפני כ-37 שנים עבר תאונת דרכים קשה ל"ע בה נחבל בראשו, אך התאושש ממנה וחזר לתפקד כרגיל. למד תקופה בכולל ‏'חומת ציון' בבני ברק אצל הגאון רבי דוד לוי זצ"ל, וכן בכולל שבבית הכנסת 'המשהדים' בבני ברק אצל הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל. ‏לאחר מכן למד שנים רבות בכולל של הרב דרשן, בשכונת עמישב שבפתח תקוה אצל הרב אפרים צוברי זצ"ל, ולאחר מכן אצל ‏הגאון רבי ברוך עוקשי שליט"א.

הקפיד על סדרי הכולל בצורה מעוררת השתאות, והמשיך לנסוע באוטובוסים מבני ברק לפתח תקוה, גם כשכבר היה כפוף וקשתה עליו ההליכה ביותר.

הוא היה אהוב ונערץ על כל חבריו האברכים, וכל פעם שנזקקו לברר על מקור של ‏פסוק או הלכה הפנו אליו את השאלה וקיבלו תשובה על אתר. כאשר לא היה ביכולתו להגיע לכולל, הורגש מאד חסרונו, והאברכים והיו מתקשרים לביתו לעתים קרובות. רעייתו שתחי' התפעלה מהקשר האמיץ והציעה ‏שיקחו אותו לביקור בכולל, ואכן הוא הגיע והתקבל בשמחה רבה (ראו תמונות)‏.

התורה וההלכה היו נר לרגליו. מעולם לא עשה לעצמו 'הנחות'. כך למשל, גם במצבים בהם היה פטור מעמידה לכל הדעות, כאשר כבר היה ‏מרותק לכסא גלגלים – בכל זאת היה מבקש שיעמידו אותו ונתמך בסטנדר כדי לעמוד בתפילת שמו"ע.‏ כמובן לא ויתר על תפילות בציבור, היה משכים קום וזריז בעבודת ה'.‏

הוא הצטיין בשמחת חיים מיוחדת, והתברך בחוש הומור אשר השתמש בו בטוב טעם ממש עד ימיו האחרונים‎.‎ בתקופת הקורונה חלה בנגיף והיה מורדם ומונשם, אך ב"ה התאושש והבריא. גם בתקופה קשה זו שנזקק לסיוע, היו פניו ‏מאירות וזורחות כתמיד.‏

לפני כשנה וחצי עבר להתגורר בעיה"ק ירושלים תובב"א. לאחרונה לקה בדלקת ריאות שבעקבותיה אושפז בביה"ח 'שערי צדק'. ‏לאחר כמה ימים מצבו הוטב וכבר דובר על שחרור לקראת פסח, אך באופן מפתיע חלה הרעה במצבו והוא השיב את נשמתו ‏הזכה לבוראו.‏

זכה והותיר אחריו משפחה לתפארת, בנים ובנות, בני תורה ויראי ה’ ההולכים בדרכו ובמורשתו: רעיתו שתחי', בנו – ידידנו ‏ומכובדנו הר"ר אורי אברהם הי"ו, חתנו – הרה"ג רבי שלום יוסף סימון שליט"א מירושלים, חתנו – הרה"ג רבי נועם כהן שליט"א ‏מבית שמש, ועוד צאצאים לאוי"ט.‏

הלוויתו יצאה בליל ערב פסח בשעה 21:30 מרחבת הר המנוחות לחלקת התימנים – מערב, ומשפחתו ישבה באבלות עד התקדש החג בביתו רח' האמרכלים 23 ירושלים.‏

תנצב"ה.‏